בית הדין הארצי הכיר בהסתדרות העובדים הכללית כארגון העובדים היציג במועצה המקומית דלית אל כרמל

הנשיא יגאל פליטמן

1.            לפנינו בקשת צד בסכסוך בין ארגוני, בהתאם לסעיף 25(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, שעניינה שאלת מיהות ארגון העובדים היציג במועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן גם - המועצה), על פי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים): המבקשת - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, או המשיבה - הסתדרות העובדים הלאומית.

הרקע לסכסוך, כפי העולה מטענות הצדדים

2.            במסגרת רפורמה שערך משרד הפנים בשנת 2003, אוחדו המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה לעיר אחת - עיר הכרמל. בשנת 2008 הוחלט להשיב את המצב לקדמותו ולהפריד את עיר הכרמל בחזרה לשתי מועצות מקומיות נפרדות, מכוח חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התשס"ט - 2008. עקב הפירוק, נוצר צורך להסדיר את דרכי קליטתם של עובדי המועצות המקומיות החדשות שהוקמו. עניין זה הוסדר, בין השאר, בתקנות הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התשע"א - 2011, שתוקפן נקבע עד ליום 31.12.2012. מעבר לזאת, באותה עת, על רקע קשייה הכלכליים של המועצה החדשה, סוכם בינה למשרד הפנים על תוכנית הבראה.

3.            המשיבה הייתה לארגון העובדים היציג במועצה לפני כשמונה שנים. נוכח החשש להשלכות תוכנית ההבראה על ביטחונם התעסוקתי ותנאי עבודתם של עובדי המועצה, ניהלה המשיבה משא ומתן ארוך עם המועצה, שבסופו נחתם, ביום 28.11.2012, הסכם קיבוצי (להלן - ההסכם הקיבוצי). ההסכם הקיבוצי עסק בנושאים הבאים: הסכמת הצדדים להפחתת שכר זמנית פרוגרסיבית לעובדי המועצה כחלק מהתכנית להבראתה; תשלום דמי חבר למשיבה באמצעות ניכוי מהשכר על ידי המועצה; השלמת הליכי המכרזים לאיוש המשרות שלגביהן חלה חובת מכרז, ומתן כתבי מינוי לעובדים המועסקים במשרות שאינן טעונות מכרז, עד ליום 31.3.2013. בהתאם לסעיפים 4 ו- 5 להסכם הקיבוצי, הוראותיו תפוגנה בסוף חודש אפריל 2014.

4.            במהלך שנת 2013 הוברר למועצה ולמשיבה כי ישנם קשיים בהסדרת מעמדם של חלק מהעובדים בהליך מכרז רגיל, למשל כאשר דובר בעובדים שהועסקו במועצה שנים רבות, ובינתיים הגדרות התפקיד שמילאו, שונו. נוכח האמור, פנו המועצה והמשיבה במשותף למשרד הפנים, על מנת שיסדיר עניין זה באמצעות תקנות. עד להתקנת אותן תקנות, הושהה המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים ביחס לאיוש המשרות. לטענת המשיבה, במועד זה היא המשיכה בניהול משא ומתן עם המועצה לגבי שינוי המבנה הארגוני שלה, והתאמתו לעובדים הקיימים, לרבות אלו שלגביהם תקנות משרד הפנים לא ייתנו מענה. לטענתה, בין החודשים אפריל 2013 עד אוגוסט 2013 התקיימו שבע פגישות לצורך קידום עניינים אלו, ובד בבד היא פעלה לקידום התקנת התקנות מול משרד הפנים.

5.            בחודש יולי 2013 הותקנו תקנות הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה) (הוראת שעה), התשע"ג- 2013. תקנות אלו הסדירו, בין השאר, את נושא איוש המשרות שבהן מועסק עובד שיש קושי במינויו לתפקיד במכרז רגיל. תוקפן של תקנות אלו נקבע עד ליום 31.12.2013. ממועד זה ואילך חלוקים ביניהם הצדדים בנוגע למהות המגעים שהתקיימו בין המשיבה למועצה, והנושאים שעלו בהם.

6.            ביום 2.12.2013 הודיעה המבקשת למועצה ולמשיבה על היותה לארגון היציג בקרב עובדי המועצה (להלן - המועד הקובע), שכן עד מועד זה לטענתה הצטרפו לשורותיה 134 עובדים, מתוך 258 עובדי המועצה, בעוד שההסתדרות הלאומית מנתה במועד זה 48 חברים בלבד. כמו כן פירטה המבקשת את שמות חברי ועד הפעולה מטעמה. ביום 10.12.2013 השיבה המשיבה להודעת היציגות, כי היא כופרת ביציגותה של המבקשת, וכי עומדת לה מניעות הלכתית מפני החלפת היציגות במועד זה, נוכח המשא ומתן שהיא מנהלת עם המועצה.

7.            ביום 19.12.2013 הוגשה בקשת הצד שלפנינו, בה טענה המבקשת כי אין ממש בטענת המניעות ההלכתית שהעלתה המשיבה, וכי יש להכיר בה כארגון העובדים היציג בקרב עובדי המועצה.

תמצית טיעוני המבקשת בבקשתה ובסיכומיה

8.            המבקשת טענה, כי המשיבה פעלה בעבר במועצה בגיבויו של ראש המועצה הקודם, ש"באופן אישי ובאמצעות אנשיו וחברי הנהלת המועצה השליטו אווירה של פחד טרור ואימה בקרב עובדי המועצה". מסיבה זו, טענה המבקשת, פחדו עובדי המועצה במהלך השנים להצטרף לשורות המבקשת. מעבר לכך, היא הוסיפה וטענה, לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי, שבמסגרתו הוסכם כאמור על הפחתת שכר זמנית, העלו העובדים טענות קשות בדבר היות המשיבה "ארגון מטעם" של המועצה, וממועד זה ואילך החל טפטוף מעבר עובדים מהמשיבה למבקשת. החל מחודש אוקטובר 2013, לאחר שהסתיימה כהונתו של ראש המועצה הקודם ונערכו בחירות שבהן נבחר ראש מועצה חדש, ניתן לעובדים חופש לממש את רצונם ולהצטרף למבקשת, וכך עשו בהיקפים גדולים. כך, בעוד שבחודש אוקטובר 2013 היו חברים במבקשת 51 עובדים ובמשיבה היו חברים 118 עובדים, הרי שנכון למועד הקובע - 2.12.2013, היו חברים במבקשת 134 עובדים ואילו במשיבה נותרו 48 חברים בלבד, ועובדים נוספים הצטרפו למבקשת גם לאחר המועד הקובע. המבקשת טענה כי מספר העובדים הרב שהצטרף לשורותיה, רובם עובדים שבחרו לעזוב את המשיבה, מעיד על הצבעת אי אמון גלויה במשיבה. נוכח האמור טוענת המבקשת, כי היא עומדת בדרישות חוק הסכמים קיבוציים, ולפיכך יש להכיר בה כארגון העובדים היציג בקרב עובדי המועצה.

9.            עוד טענה המבקשת, כי הבחירות האחרונות לוועד העובדים במועצה, תחת ניהול המשיבה, התקיימו בשנת 2006, וחברי הוועד נכון להיום לא נבחרו בבחירות, וכוללים שני עובדים בלבד, שאחת מהם היא מנהלת לשכתו של ראש המועצה הקודם.

10.        אשר לטענת המניעות ההלכתית טענה המבקשת, כי מאז חתימת ההסכם הקיבוצי ועד היום, לא התקיים משא ומתן ממשי, אפקטיבי ואינטנסיבי בין המשיבה למועצה, כדרישת פסק הדין בעניין אל בטוף (סב"א 31575-02-13 הסתדרות העובדים הלאומית - הסתדרות העובדים הכללית ומועצה מקומית אל בטוף, ניתן ביום 9.9.2013; להלן- הלכת אל בטוף). זאת, נוכח השיהוי הניכר בהליכי איוש המשרות במועצה, חודשים רבים לאחר המועד האחרון שנקבע לכך בהסכם הקיבוצי - 31.3.2013, עד שעלה הצורך בהארכת מועד זה בתקנות עד ליום 31.12.2013. כיום, טרם הוסדר מעמדם של למעלה מ-100 עובדים, העומדים למעשה בפני סכנה של סיום העסקתם עקב אי קליטתם כנדרש. חרף האמור, לא נקטה המשיבה כל צעד ארגוני או משפטי לאכיפת זכויות העובדים, בעוד שהפחתת השכר שהמשיבה הסכימה לה במסגרת ההסכם הקיבוצי, בוצעה.

המבקשת טענה, כי המשיבה נזעקה לטפל בעניינם של העובדים רק כאשר שניים מפעיליה זומנו לשימוע לקראת פיטורים, ואז הגישה בקשה למתן סעד זמני לבית הדין האזורי. במסגרת בקשה זו לא עלה זכר לדרישה לחידוש המשא ומתן, דרישה שעלתה לראשונה מצד המשיבה רק במהלך הדיון שהתקיים בבקשה ביום 5.12.2013, כלומר - לאחר הודעת היציגות של המבקשת. המבקשת ציינה, כי במהלך הדיון טען ב"כ המועצה כי תחושתו היא, כי יש ניסיון להשתמש בהליך זה בסכסוך בין שני הארגונים במועצה. הליך זה הסתיים בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ואשר בו נמנע השימוש במושג "משא ומתן", אלא הוסכם כי תיקבע ישיבה לצורך "דיון בנושאים העומדים ותלויים בין הצדדים".

המבקשת טענה, כי טענת המשא ומתן מהווה מצג שווא ומניפולציה לצורך מניעת חילופי היציגות בקרב עובדי המועצה, והפנתה בעניין זה לבג"ץ הרכבת (בג"ץ 6076/12 כוח לעובדים - ההסתדרות הכללית, ניתן ביום 13.12.2012; להלן - בג"ץ הרכבת). עוד טענה המבקשת, כי לא הוכח קיומו של משא ומתן אמיתי בין המשיבה למועצה מאז פירוקה של עיר הכרמל, ובמיוחד לא מאז שנחתם ההסכם הקיבוצי; כי לא מונחת כרגע על השולחן טיוטה של הסכם קיבוצי או הסכמות כלשהן בין המועצה למשיבה; וכי אין כל ראיה לקיומו של משא ומתן ביניהן המצוי כעת בשלב קריטי באופן המצדיק פגיעה בחופש ההתארגנות של עובדי המועצה - לא הוצגו פרוטוקולים של ישיבות, זיכרון דברים, רשימת נושאים למשא ומתן, התכתבויות וכו'. המבקשת טענה כי לא למקרה כזה כוונה הלכת המניעות ההלכתית, אלא למקרה שבו המשא ומתן בין הצדדים נמצא בשלב עדין וקריטי, ומתוך חשש לסיכולו במקרה של חילופי יציגות. לסיום ביקשה המבקשת להדגיש, כי קיומו של משא ומתן אזוטרי יותר או פחות בנושא זה או אחר הוא עניין שבשגרה ביחסי העבודה הקיבוציים, ולכן לעולם יכול ארגון עובדים קיים לטעון למניעות הלכתית.

תמצית טיעוני המשיבה

11.        בתגובה לבקשת הצד טענה המשיבה כי היא היא ארגון העובדים היציג בקרב עובדי המועצה. המשיבה פירטה, כי מאז הפיכתה לארגון העובדים היציג במועצה, לפני כשמונה שנים, פעלה במסירות לקידום ענייניהם המקצועיים והאישיים של עובדי המועצה. מאז פירוקה של עיר הכרמל, הייתה המשיבה מעורבת בהליכי קליטתם של עובדי המועצה החדשה שהוקמה, ובמסגרת זו הצליחה לצמצם את הפגיעה בעובדי המועצה בעקבות תכנית ההבראה. מאמצים אלו נשאו פרי בהסכם הקיבוצי, שבו השיגה המשיבה מניעת פיטורי עובדים במסגרת תכנית ההבראה. עוד טענה המשיבה, כי על רקע שיתוף הפעולה הפורה בינה למועצה, נתן משרד הפנים למועצה גיבוי מלא בעמידה בהתחייבויותיה לעובדים. ואכן, מאז החתימה על ההסכם הקיבוצי, בשונה ממועצות מקומיות אחרות, לא אירע בה ולו מקרה אחד של הלנת שכר.

המשיבה טענה, כי גם לאחר חתימת ההסכם הקיבוצי פעלה ללא לאות לקליטת עובדי המועצה. לקראת חודש מרץ 2013, המועד שבו על פי ההסכם הקיבוצי הייתה המועצה אמורה להשלים את הליכי קליטת העובדים, התעוררו בעיות בנוגע לקליטת עובדים שלא עומדים בתנאי המכרז, ומשכך הושהו הליכי המשא ומתן הפרטניים, עד להתקנת תקנות מתאימות על ידי משרד הפנים. בתקופה זו המשיכה המשיבה לנהל משא ומתן אינטנסיבי בנוגע למבנה הארגוני של המועצה. לאחר שהתקנות החדשות פורסמו כאמור בחודש יולי 2013, התחדש המשא ומתן בין המשיבה למועצה להסדרת הליכי המינוי וטיפול בבעיות חריגות שלא נמצא להם מענה בתקנות. בעניין אותם מקרים חריגים טענה המשיבה כי השיגה את גיבויו של משרד הפנים לטיפול בהם. עם זאת, מדובר היה בתקופת בחירות, שהתקיימו כאמור בחודש אוקטובר 2013, ובתקופה זו התעכבו כל המינויים במועצה, גם של הבכירים בה. משכך הסכימה המשיבה להשהות את המשך המשא ומתן לתקופה של 30 יום.

למחרת הבחירות, ביום 23.10.2013, פנתה המשיבה למועצה בבקשה לשוב לשולחן המשא ומתן, דרישה שהמועצה נענתה לה, ומזכיר המועצה אף הבטיח למשיבה המשך שיתוף פעולה מלא.