בית דין רבני רשאי לשנות ולהבהיר פסק דין שנתן

השופטת  ד' ברלינר:

1.       בני הזוג ל.ח. (להלן - האישה)  וי.ח. (להלן - הבעל) נשואים זו לזה משנת 1984 ולהם ארבעה ילדים. חיי הנישואין של בני הזוג עלו על שרטון ובתאריך 1.2.04 הגיש הבעל תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני האזורי תל-אביב. מאז הגשת הבקשה ועד היום התקיימו דיונים רבים בעניינם של בני הזוג הן בבית הדין הרבני האזורי תל- אביב (להלן: המשיב 1) והן בבית הדין הגדול (להלן: המשיב 2). במקביל מתנהל הליך גם בבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 10421/04). לבני הזוג דירה רשומה על שם שניהם ברח' ר 5/11 בבת ים (להלן - הדירה). בתקופה הרלוונטית, שבה התנהלו ההליכים העומדים במוקד הדיון הנוכחי - השכירו בני הזוג את הדירה, ובמקביל שכרו דירה בחולון.

2.       העתירה שבפנינו, היא עתירתה של האישה כנגד המשיב 1, המשיב 2 וכן הבעל. הסעד לו עותרת האישה הינו ביטולן של שלוש החלטות שניתנו על-ידי המשיבים 1 ו-2. להלן פרוט ההחלטות שביטולן מבוקש:

           א.      פסיקתא שניתנה על ידי המשיב 1, מיום 6.2.05 - כ"ז שבט תשס"ה, שבה ציווה למכור את הדירה ומינה את בא-כח הבעל ככונס נכסים לצורך ביצוע המכירה (להלן - הפסיקתא או ההחלטה הראשונה).

           ב.      החלטת המשיב 1, מיום 9.11.05 - ז' חשון תשס"ו. ההחלטה זו הוגדרה כהחלטה-הבהרה והיא חתומה על-ידי דיין אחד בלבד - הרב שלמה תם (להלן: החלטה-הבהרה או ההחלטה השנייה), בהחלטה זו הסכים הדיין עם האמור בפסיקתא (החלטה הראשונה) וקבע כי אין כל צורך בדיון נוסף בעניין מכירת הדירה. עוד הסכים הדיין עם החלטה נוספת מיום 28.6.05 - כ"א סיוון תשס"ה, לפיה אושרה מכירת הדירה לבעל והוא הוכרז כקונה הדירה.

           ג.      החלטה מיום 30.3.06 - א' ניסן תשס"ו, שניתנה על-ידי המשיב 2, (להלן: ההחלטה השלישית), בה דחה המשיב 2 את ערעור האישה על ההחלטה-הבהרה (ההחלטה השנייה) וכן את בקשתה לפסילת ההרכב, ואישר את מכירת הדירה לבעל.

3.        ההחלטות שביטולן מתבקש, הן חלק משרשרת של החלטות שניתנה בעניינם של בני הזוג. יש חשיבות להשתלשלות הדברים שעל כן יפורטו בהמשך. אני רואה להעיר, כי איש מהצדדים לא פרש בפנינו את תמונת המצב המלאה. כל צד ציטט אותן החלטות המשרתות לשיטתו את מטרתו. ניתן להבין כי קיימות גם החלטות נוספות שלא הובאו לידיעתנו. פנינו אל הצדדים וביקשנו לקבל גם את ההחלטות הנוספות על מנת שהתמונה במלואה תהיה בפנינו, אלא שלא עלה בידינו לקבל את ההחלטות החסרות. הפירוט דלהלן מבוסס על שילוב האמור בסיכומי שני הצדדים וכן אותן החלטות המצויות בתיק.

           להלן הפירוט על פי הסדר הכרונולוגי:

           א.      בתאריך 22.7.04 התגרשו בני הזוג. העותרת איבדה את כתובתה ומזונותיה. בתאריך בלתי ידוע בשנת 2004 הסכימו השניים ביניהם על מכירת הדירה. על כך הודיעו שני הצדדים במשותף למשיב 1 - (ראה נספח ד' לכתב התשובה של הבעל). אני רואה להעיר כי בנספח ד' נזכרת משום מה הדירה השכורה בחולון ולא הדירה. עדיין, לא הייתה מחלוקת על כך כי העותרת הסכימה בזמנו למכירת הדירה. ההסכמה מצאה ביטוי בהחלטה השלישית: "...וכן הצדדים בזמנו חתמו על הסכם למכירת הדירה ולאחר מכן חזרה בה האישה ולא רצתה למכור את הדירה...". בשלב מאוחר יותר חזרה בה האישה, כאמור, מהסכמתה. הצדדים לא צירפו את הודעת האישה על התנגדותה למכירה, אולם אין מחלוקת על כך כי המשיב 1 עיכב באותו שלב את המכירה.             

           ב.      בתאריך 10.11.04 - כ"ו חשון התשס"ה, ניתן צו מניעה על-ידי המשיב 1, הדיין ע' זרביב, לפיו נאסרה על כל אחד מן הצדדים הכניסה לדירה.

           ג.      בתאריך 20.12.04 - ח' טבת תשס"ה, פסק המשיב 1 בהרכב מלא (הדיינים י' מאזוז, ע' זרביב וש' תם), כי המשמורת הזמנית על הילדים תישאר אצל הבעל, הבעל והילדים ישארו לגור בדירה השכורה, על האישה לצאת מדירה זו בעוד על הבעל לשלם לה דמי שכירות בדירה אחרת.

           ד.      בתאריך 27.1.05  הגיש הבעל למשיב 1 בקשה דחופה למכירת הדירה במעמד צד אחד. ביום 6.2.05 - כ"ז שבט התשס"ה, ניתנה הפסיקתא (ההחלטה הראשונה), בה הורה המשיב 1, כפי שצוין לעיל, על מכירת הדירה ומינה את בא-כח הבעל ככונס נכסים. בהחלטה נאמר עוד כי "אין בצו זה כדי לקבוע עמדה באשר לזכויות, אם כי שני הצדדים מחויבים לשתף פעולה עם הכונס בכל הקשור למכירת הנכס ללא כחל וסרק". הפסיקתא ניתנה על-ידי שני דיינים (אב בית הדין, י' מאזוז, והדיין ע' זרביב). בדיעבד, אחד הנימוקים אותו מעלה באת-כח העותרת בבקשתה הנוכחית לביטול הפסיקתא הינו, כי מדובר בהחלטה שניתנה בהרכב חסר, ועל כך בהמשך. מכל מקום, על  הפסיקתא ערערה העותרת בפני המשיב 2.

           ה.      בתאריך 14.7.05 התקיים דיון בפני המשיב 2 ובתאריך 18.7.05 - י"א תמוז התשס"ה, ניתנה החלטה של המשיב 2 והערעור התקבל. בין היתר נאמר בהחלטה זו, כי הפסיקתא (ההחלטה הראשונה) ניתנה בהרכב חסר, העותרת טענה כי דברה לא נשמע והיה מקום לדעת המשיב 2 "לשמוע" טענות הצדדים בעל-פה ולא מפי כתבם. לפיכך, הורה המשיב 2 להחזיר את הדיון למשיב 1 "שישמע את טענותיהם ויפסוק". הבעל טען כי הדירה כבר נמכרה (כאשר הוא עצמו הקונה) וביחס לכך נאמר בהחלטתו של המשיב 2 כי "באותה הזדמנות יוכל ביה"ד האזורי להחליט גם אם לאשר מכירת הדירה". עד לדיון הנוסף בפני המשיב 1, ההחלטה על מכירת הדירה - עוכבה.

           ו.      בתאריך 3.8.05 - כ"ז תמוז התשס"ה, ניתנה הבהרה על-ידי המשיב 1 בהרכב מלא (להלן: ההבהרה). באותה הבהרה קבע המשיב 1:

" ... בעקבות הוראת בית הדין הגדול מיום י"א תמוז תשס"ה 18.7.05 מתוך עיון בתיק עולה כי בית הדין שמע באריכות גדולה ובסבלנות יתירה את הצדדים ובאי כוחם ... וניתן פסק דין מנומק בהרחבה שהתייחס גם למכירת הדירה חתום בהרכב מלא. הפסיקתא ניתנה אך ורק על אישרור מכירת הדירה שאושרה כבר על ידי בית הדין בהרכב מלא ... לכן נראה שאין צורך בדיון נפרד על המכירה ויש להעמיד הפסיקתא. מה עוד שהרכב בית דיננו פורק ואין אפשרות להעמידו מחדש ".

           בהמשך ההחלטה הורה המשיב 1 להעביר את ההחלטה לצדדים וגם למשיב 2 "ובית הדין ממתין בנסיבות העניין להוראתם". על החלטה זו היו חתומים שניים מבין חברי המותב שנתן את ההחלטה (הרב מ' מזוז - אב"ד והרב ע' זרביב - דיין). הדיין הנוסף באותו מותב (הרב ש' תם) לא הצטרף לחבריו ולשיטתו:

"מכיון שב"כ האשה הגיש ערעור לביה"ד הגדול, על כן יש לעכב את ביצוע מכירת הדירה עד להחלטת ביה"ד הגדול".

           בתאריך כלשהו שבין מתן ההחלטה שצוטטה לעיל מיום 3.8.05 - כ"ז תמוז התשס"ה, ולפני ה-9.11.05 - ז' חשון תשס"ו, הגיש בא-כח הבעל בקשה נוספת למשיב 1 ובעקבותיה ניתנה החלטה-הבהרה (ההחלטה השנייה) שהיא כזכור החלטתו של הדיין תם שהיה בדעת מיעוט בהחלטה מיום 3.8.05. כפי שצויין לעיל. בהחלטה זו הצטרף הדיין תם לדעת חבריו. לדבריו, "לאחר קריאת החומר מחדש" ולאור נסיבות נוספות המפורטות בהחלטה, החליט לצרף את דעתו לדעת חבריו וקבע גם כי אין כל צורך בדיון נוסף לענין מכירת הדירה.

          במאמר מוסגר נעיר כי מנוסח ההחלטה מיום  3.8.05 - כ"ז תמוז התשס"ה,  לא ברור באיזה נושא חלק הרב תם על חבריו. ודאי לא עולה מהחלטה זו, כי המחלוקת נסובה סביב השאלה האם יש לקיים דיון נוסף בעל-פה בנוכחות הצדדים או שדי בדיונים שכבר התקיימו עד לאותו תאריך. רק מהחלטתו הנוספת של הרב תם (ההחלטה השניה) ניתן להבין כי שינה דעתו באשר לצורך לקיים דיון נוסף לעניין מכירת הדירה.