בית דין למים בחיפה ביטל היום צו של הרשות הממשלתית למים וביוב המטיל אחריות על העותרים לזיהום מי תהום

השופט רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לערר וטענות הצדדים:

העוררים ביקשו להקים במקרקעין שברחוב בן עזריה 10 בתל אביב-יפו בניין מגורים. לאחר שהתגלו מזהמים מסוכנים במי התהום במקום, זיהום אשר החל, לטענת המשיבה, בשל פעילות שתי מכבסות שפעלו במקום בשנים 1951 עד 1996, בידיעתם וברשותם של בעלים ובעלי תפקידים בחברת חלקת חן, העוררת 1, שהיו גם בעלים ובעלי תפקידים במכבסות, הוציאה המשיבה צו לתיקון מעוות לפי סעיף 20ז' לחוק המים, התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המים"). על פי הצו העוררים אחראים לזיהום מי התהום באקוויפר האזורי ועליהם לתקן את המעוות ולטפל בזיהום מי התהום שנגרם באקוויפר האזורי. על פי הצו זיהום מי התהום או החמרת הזיהום נגרמו כתוצאה מקידוח אינטנסיבי של 150 כלונסאות שנקדחו לצורך ביסוס מרתף לבנייה של המבנה במקרקעין, קידוח שגרם לחירור של שכבת חרסית המצויה במקום, עליה נשען אופק שעון של מי תהום, ובכך על פי הנטען בצו נגרם או החמיר הזיהום לאקוויפר האזורי. העוררים טוענים כי בשל הצו שהוצא על ידי המשיבה עליהם לשאת בעלויות כספיות אדירות הכרוכות בשיקום מי תהום באקוויפר האזורי במקרקעין המגיעות לכ-1.7 מיליון ₪.

יצוין כי העוררות 2, 3 ו-6 רכשו את מניות חברת חלקת חן, בעלת המקרקעין. העורר 4 מכהן כדירקטור בחברת חלקת חן בע"מ ומשמש כדירקטור בחברות המחזיקות מניות במישרין או בעקיפין בחברה. העורר 5 מכהן כדירקטור בחברת חלקת חן ובנוסף משמש כדירקטור בחברות המחזיקות מניות במישרין או בעקיפין בחברה. העוררים 4 ו-5 הם היזמים שעמדו מאחורי רכישת המקרקעין שבנדון, באמצעות רכישת מניות חברת חלקת חן, ומאחורי פרויקט שהוחל בהקמתו במקרקעין, להקמת בית השעון, שהינו בניין מגורים.

לשם קבלת היתר בנייה במקרקעין דרשה הוועדה המקומית לתכנון ובניה מהיזמים, בשנת 2010, לבצע סקר היסטורי וסקר גז קרקע בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה ובסקר שנערך במקרקעין נמצאו "ריכוזי מזהמים ברמות גבוהות מאוד, המעידות על האפשרות כי קיים מקור זיהום במתחם עצמו". בהמשך לכך ובהתאם להנחיית המשיבה ערכו היזמים חקירה של מי התהום והובהר בדו"ח כי במקום קיים אקוויפר שעון ונמצאו ריכוזים גבוהים מאוד של מזהמים מוכלרים, המהווים, לטענת המשיבה, מזהמים אופייניים למכבסות ניקוי יבש, כגון זו שפעלה במקום במשך 30 שנה. החשש היה שקידוח במסגרת פרויקט הבניה במקרקעין יגרום לזיהום מי התהום או לכל הפחות להאצת מעבר הזיהום לאקוויפר האזורי.

לטענת המשיבה, בהתאם לממצאים שנמצאו הבהירה המשיבה ליזמים, כבר בשלהי שנת 2010, כי יש לטפל בזיהום מי התהום לפני המשך עבודות הבנייה וכי המשך עבודות הבנייה עלול לגרום להחרפת הזיהום באופן שאולי לא יהיה ניתן לטפל בו. המשיבה טוענת, בתמצית, כי למרות סיכומים בין היזמים ובין המשיבה כי לא יימשכו עבודות קידוחי הכלונסאות במקרקעין עד לקבלת אישור המשיבה ובהתאם לכך תסיר המשיבה התנגדותה לקבלת היתר בניה, היזמים הפרו הסכמה זו והמשיכו בעבודות קידוחי הכלונסאות שכתוצאה מהם חלה החמרה בזיהום מי תהום במקרקעין. על כן, הוצא הצו לתיקון המעוות, שנגדו עוררים במסגרת הערר שבנדון.

העוררים טוענים כי המשיבה מבקשת להביא את העוררים לשאת בשיקום זיהום מי התהום שאין להם כל קשר לנסיבות היווצרותו. נטען כי העוררים השקיעו מאות אלפי שקלים בסדרת פעולות הקשורות בשיקום סביבתי בהתאם לדרישת רשות המים והמשרד לאיכות הסביבה ובין היתר ערכו בדיקות קרקע ומי תהום שונות, פינו על חשבונם מהמקרקעין קרקע מזוהמת בממסים מוכלרים לאתר פסולת דודאים וביצעו איטום מפני חדירה של גזים רעילים ממי התהום והפכו מבנה הרוס שהיווה מפגע אזורי לבניין שזוכה לשבחים מצוות יפו ואשר תרם לשיקום יפו והאזור סביבו.

לטענת העוררים הצו נשוא הערר לוקה בפגמים רבים ויסודיים. נטען כי הצו הוצא בהעדר תשתית עובדתית, בהסתמך על תוצאות דיגום שנעשה בדיעבד בשצ"פ שבחזית המקרקעין שנעשה שלא לפי הפרוטוקול ועל בסיס השערות וספקולציות. נטען כי הצו הוצא בהעדר סמכות לפי חוק המים נגד מי שלא גרם לזיהום או להחמרתו. כן נטען כי הצו הוצא תוך אכיפה מפלה ושרירותית ומבלי שצורפו צדדים רלוונטיים כגון עיריית תל אביב המחזיקה בשצ"פ המזוהם שבחזית המקרקעין או בעלי עסקים מזהמים, בהם מפעלים לציפוי מתכות ותחנות דלק בסביבות המקרקעין או יזמים שביצעו פעולות בנייה במגרשים סמוכים למקרקעין, כגון בן עזריה 6. עוד נטען כי הצו הוצא בשיהוי רב, עשרות שנים לאחר שהסתיימה פעילות 2 המכבסות שגרמו כביכול לזיהום במי התהום וכ-3 שנים לאחר שבוצעו קידוחי הכלונסאות בפרויקט אשר בגינם מעלה המשיבה טענותיה. נטען כי הצו נגוע בחוסר תום לב ובחוסר הגינות שכן ניתן בהמשך לסדרת פעולות פסולות שנקטה הרשות נגד העוררים המהוות בין היתר שימוש לרעה בהליכי תכנון ובניה והליכים פליליים ומהטעם שהרשות לא פעלה על פי שיקולים רלוונטיים ומטרות רלוונטיות. כן נטען כי הצו לוקה בחוסר סבירות וחוסר מידתיות ומטרתו לגלגל לפתחם של העוררים את האחריות לבעיה לאומית של זיהום המים באקוויפר האזורי. עוד נטען כי הצו הוצא מבלי שנערך לעוררים שימוע כדין ולאחר שזומנו במפתיע ל"שיחת בירור" אשר לא ניתנה להם הזדמנות להיערך אליה.

העוררים טוענים כי פעלו לכל אורך הדרך בהתאם להנחיות רשות המים והמשרד לאיכות הסביבה ויתר רשויות התכנון שפעלו בתיאום ובשיתוף פעולה הדוק ביניהם וכי רשות המים והרשויות המעורבות בדבר כשלו בתפקידן והזניחו במשך שנים את בעיית הזיהום במי התהום באקוויפר האזורי. נטען כי גם במסגרת ההליך דנן רשות המים לא הציגה כל תשתית ראייתית להוצאת הצו. העוררים טוענים כי מעדותו של המומחה מטעמה של רשות המים, ד"ר קרויטרו, עולה בבירור כי שינויים בתוצאות ריכוזי מזהמים בדיגומי מי תהום הם דבר שכיח ואין בהם להוכיח החמרה בזיהום במי התהום. נטען כי המומחה מטעם רשות המים אף לא ידע לתאר בעדותו את מיקומו וגבולותיו של האופק השעון שלכאורה קיים במקרקעין ואשר כביכול בגין "חירורו" חלחלו מזהמים לאקוויפר האזורי, טענות אשר לטענת העוררים לא הוכחו ואף לא במקצת. כן נטען כי בעדותם אישרו המומחה והעדה מטעם רשות המים שהם אינם יודעים ואף לא בדקו כיצד השפיעו גורמי זיהום אחרים שקיימים בסביבה על זיהום מי התהום ובין היתר עבודות הבנייה במגרש בבן עזריה 6 הצמוד לפרויקט שבנדון ומפעלים מזהמים נוספים בסביבה הקרובה למקרקעין כגון מפעלי ציפוי מתכות מכבסות ותחנת דלק.