בית אלנבי 13 בע"מ נ' א'

לפניי תביעה לפינוי דירה בקומה השלישית ברחוב אלנבי 13 תל-אביב – יפו (דירה מס' 12) הידועה כגוש 6909 חלקה 24 (להלן: "הדירה") מהדיירת המחזיקה בה בשכירות שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") חל עליה.

לטענת התובעת, נטשה הנתבעת את הדירה כמשמעות מונח זה בפסיקת בתי המשפט לעניין דיירות מוגנת, ומשכך – אין היא זכאית עוד ליהנות מהגנת החוק, ויש להורות על פינויה מן הדירה.

על העובדות, בבסיסן, אין מחלוקת בין הצדדים, ואלה הן:

• התובעת היא הבעלים של הבניין שבו נמצאת הדירה.

• הנתבעת התגוררה בדירה במשך עשרות שנים, ככל הנראה במשך למעלה מ-60 שנה.

• בשנת 31.10.2017 מונה בנה של הנתבעת כאפוטרופוס מכוח צו מינוי של בית המשפט לענייני משפחה.

• במועד בלתי ידוע בתחילת שנת 2018 אושפזה הנתבעת, המצויה במצב סיעודי, על פי החומר שהוצג, במוסד סיעודי.

• ביום 5.3.2018 שלח ב"כ הנתבעת מכתב לתובעת, ובו ציין כי הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לקבל הוראות שיאפשרו את התחלת מכירת זכויות הדיירות המוגנת על פי הוראות חוק הגנת הדייר.

התובעת טוענת, כי הנתבעת נטשה את המושכר על פי הגדרת המונח "נטישה" בפסיקה, ועל כן – איבדה את הגנת חוק הגנת הדייר, ואין היא יכולה להיחשב עוד דיירת מוגנת.