בית און ואח' נ' קאופמן ואח'

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור שהגיש המבקשים על החלטות כב' רשם ההוצל"פ יעקובי דורון, כדלקמן:

החלטה מיום 21.4.10, לפיה דחה הרשם הבקשה להעביר לידי המבקשים 2-3 (להלן: "פרופר"), סך של 113,261.44 ₪, מקופת הכינוס. ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה דחופה למתן הוראות שהוגשה על ידי כונס הנכסים.

החלטה מיום 6.5.10, במסגרתה הוגשה בפני הרשם הנכבד בקשה לעיון חוזר בהחלטתו מיום 21.4.10 (נומרטור ט080623163). בהחלטתו דחה הרשם הבקשה תוך כך שציין: "איני מהווה ערכאת ערעור או "עיון חוזר" בהחלטה שניתנה לאחר עיון בטענות כל הצדדים. מעיון בבקשה, לא מצאתי בנסיבות דנן כדי לשנות ההחלטה לעיל".

החלטה מיום 22.4.10, לפיה קבע הרשם הנכבד, לאחר עיון בבקשת הכונס, תגובת החייב/ת ותשובת הכונס, כי יש לפסוק את שכ"ט הכונס על פי תקנות 2 ו – 5 לתקנות ההוצל"פ (שכ"ט עו"ד וכונסי נכסים), התשס"ב – 2002.

החלטה מיום 5.5.10, בה קבע הרשם כי החלטתו מיום 22.4.10, בדבר קביעת שכ"ט כונס המכסים ניתנה: "לאחר עיון בבקשת הכונס לפסיקת שכר טרחתו מיום 8.4.10, תגובת החייבת 2 מיום 19.4.10, תגובת החייב 1 מיום 21.4.10 ותשובת כונס הנכסים מיום 22.4.10. ההחלטה מיום 22.4.10 ניתנה כאמור לאחר עיון בטענות כל הצדדים ובכך הוכרעה סוגיית שכ"ט כונס באופן מוחלט וסופי".

בהתאם להחלטתי הוגשה תגובה בכתב מטעם המשיבים לבקשה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור.

ראשית אציין כי מוטב היה למבקשים לו בקשה זו לא היתה באה אל העולם, אולם נדמה כי המבקשים ממאנים לשים קץ לסאגה המתמשכת בין הצדדים בתיק זה.

שנית, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטות הרשם הנכבד מיום 21.4.10, וכן מיום 22.4.10, ממילא הוגשה באיחור, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנה 119(ה) לתקנות ההוצל"פ (20 ימים), מבלי שהוגשה בצידה בקשה להארכת מועד, ולפיכך דינה להידחות על הסף בשל כך. (הבר"ע הוגשה רק ביום 20.5.10, ונראה כי לא בכדי נמנעו המבקשים מלציין במסגרת הבקשה המועד בו הומצאו לידיהם החלטות הרשם הנכבד).

החלטות הרשם הנכבד מימים 5.5.10, ו – 6.5.10, אינן אלה הפניות של הרשם הנכבד להחלטות אשר ניתנו על ידו, לגופו של עניין, ואשר המועד להגשת בר"ע עליהן חלף לו זה מכבר. כידוע אין בבקשה לעיון חוזר, במסגרתה לא פורטו כל נסיבות חדשות, כדי להאריך את המועד לערער על ההחלטה שניתנה בבקשה המקורית.

על אף האמור לעיל ולמעלה מן הצורך אציין כי ממילא גם לגופו של עניין דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להידחות.

טרונייתם של המבקשים בעניין זכות התגובה והזכות ליתן תשובה לתגובה וכן הזכות ליתן תגובה לתשובה, לא רק שהינה מעייפת, הרי שאין בה כל ממש. אין בכוונתי להתערב באופן ניהול ההליך על ידי הרשם הנכבד בבקשות המוגשות לפניו, מה גם שמהחלטת הרשם הנכבד מיום 5.5.10, לא נותר עוד ספק כי החלטתו ניתנה לאחר שכלל טענות הצדדים ועמדותיהם נשטחו בפניו עד בלי די. (חזקה כי הרשם הנכבד הבין והפנים את עמדות הצדדים לאשורן).

כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטות הרשם גם לגופם של הדברים.

כפי שציין נכונה הרשם הנכבד בהחלטתו מיום 21.4.10, השבת התמורה המבוקשת מקופת הכינוס בשלב בו הוגשה הבקשה, יורד מחלקה של המשיבה 1, ומנוגד לפסק הדין שניתן על ידי ביום 7.1.10 ולהחלטתי מיום 27.1.10, וכן להחלטת הרשם מיום 3.2.10, לפיהן ניתן למשיבה 1 הפטר מוחלט מהחובות. (אין לי אלא להפנות בעניין זה לטענות שהעלתה המשיבה 1 במסגרת התגובה שהוגשה מטעמה בסעיפים 4-17).

באשר לבקשה הנוגעת לשכר טרחתו של הכונס, הרי שגם בעניין זה אין כל ממש בבקשה. ראשית אציין כי ההלכות בעניין התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בפסיקת שכ"ט עו"ד ובכללם כונסי נכסים, הינן ידועות ולפיהן התערבות מעין זו תעשה אלא במקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם עולה כי נפל פגם מהותי בהחלטה.

אינני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם מקרים חריגים ויוצאי דופן, באופן המצדיק התערבותי בגובה שכר הטרחה כפי שנפסק על ידי הרשם הנכבד.

בנוסף לכך, ממילא יש לדחות טענת המבקשים לתחולתה של תקנה 6 לתקנות שכ"ט, שכן שכ"ט כונס הנכסים נקבע על ידי הרשם לאחר שמכירת הנכס למבקש 1 הושלמה.(בהתאם לפס"ד שניתן על ידי ביום 7.1.10, בתיק רע"צ 14/09). ניסיונם של המבקשים לטעון כי "נערך הסדר", בין הצדדים אינו אלא תיאור לא נכון של עובדות התיק שלפניי, כהוויתן.

אשר על כן ובהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטות הרשם, כמפורט למבוא לבקשה, נדחית בזאת.

המבקשים יישאו בשכ"ט המשיבים בבקשה, בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, לכל אחד מהם.