בית - הספר המרכזי למלונאות בעמ נ' קופיט

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התובענה על סף מחמת העדר סמכות עניינית.

ב"כ התובעת הגיב לבקשה ולאחר שחלף המועד לקבלת תשובה לתגובה ניתנת החלטתי זו.

טענות הנתבע:

הנתבע טוען, כי עניינה של תביעה זו הינה למתן חשבונות וכספים מהנתבע על יסוד יחסי שותפות.

על פי טענת הנתבע, הסמכות לדון בתובענה כגון דא, מסורה לביהמ"ש המחוזי, העוסק בפירוק שותפות רשומה ושאינה רשומה.

טענות התובעת:

התובעת טוענת, כי בחינת השאלה האם תביעה הינה בסמכות ביהמ"ש צריכה להידון בהתאם לסעדים המבוקשים, ובענייננו, התובענה הינה תובענה כספית, בסכום שהינו בגדרו של ביהמ"ש השלום, ולפיכך, יש לדחות את הבקשה.

עוד נטען, כי המיזם המשותף פורק, ולכן אין לאכוף על הצדדים טיוטת הסכם פירוק שיתוף שלא השתכלל לכדי הסכם מחייב.

דיון:

סעיף 46 לפקודת השותפויות [נוסח חדש] התשל"ה-1975 (להלן: פקודת השותפויות) קובע:

"בית המשפט המחוזי של המחוז שבו רשומה השותפות, או שבו נמצא מקום עסקה הראשי, הוא המוסמך לצוות על פירוקה. "

סעיף 47 לפקודת השותפויות קובע:

"מקום ששותף זכאי לבקש פירוק השותפות, או שנסתיימה השותפות, רשאי בית המשפט, לפי בקשת שותף או בא כוחו - אם אין הסכם על היפוכו של דבר - לפרק את עסקיה, להורות בדבר סילוק חובותיה ולחלק את העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם;ורשאי בית המשפט, אם ראה שצודק ומתאים הוא לעשות כן, למנות כונס לנכסי השותפות או מנהל לעסקיה או שניהם כאחד."

בע"א 760/76 יעקבזון נ' בוטובסקי פ"ד לא(3) 621 בקובע כב' הנשיא זוסמן כך:

" בענין הסמכות לבד עסקינן ועלינו לקבוע מהו בית-המשפט המוסמך לדון בתביעת חשבונות של שותפות, כאשר התביעה לא הוצמדה, כמקובל, אל תביעת פירוק. כבר לעיל ראינו מהו דין הסמכות, כאשר חשבונות נתבעים אחרי סיום עסקי השותפות. הענין שייך אז, לפי מצוות המחוקק, לבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון ויעילות כאחד סבור אני שגם תביעת חשבונות של שותף, ללא קשר לפירוק, מקומה בבית-המשפט המחוזי. מטעמי הגיון, מפני שלענין הסמכות אין נפקא מינה בכך אם שותפות נסתיימה או שמא תימשך; גם כאשר לא נתבע צו-פירוק אלא רק צו-חשבונות עקב סיום עסקי השותפות, בית-המשפט המחוזי דן בענין (סעיף 47 לפקודה). מטעמי יעילות, מפני שבנוהג שבעולם, כאשר מבקש שותף חשבונות הוא תובע גם תשלום החוב המגיע על-פי החשבון שייערך, ותביעה זו יכול שתעלה על גבול סמכותו הכספית של בית-משפט השלום."

הלכה זו לא שונתה, ועל פיה יש לבחון את התיק שבפניי.

הצדדים אינם מכחישים את קיומה של השותפות, ואינם מכחישים כי למעשה בפועל , למרות העדרו של הסכם לפירוק השותפות, שהינו אחד מנספחי כתב התביעה וכן אחד מנספחי הבקשה הנוגעת להעדר סמכות עניינית, השותפות הסתיימה.

בנסיבות אלה, כאשר אין למעשה כל מחלוקת שבדבר קיומה של שותפות והתובענה הינה לקבלת חשבונות על יסוד אותה מערכת שותפות, וכן לסעד כספי הנובע מסיום ההתקשרות, הרי על פי הוראותיה של פקודת השותפויות וההלכה הפסוקה, הסמכות לדון בתובענה זו מוקנית לביהמ"ש המחוזי.

ביהמ"ש רק לעיתים רחוקות יורה על סילוקה של תובענה על סף, כאשר ניתן להורות על העברתה לביהמ"ש המוסמך, ולפיכך, אני מורה על העברת התובענה לביהמ"ש המוסמך, הוא ביהמ"ש מהחוזי בתל אביב.