בישר נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא"), אשר ניתנה ביום 18/12/12, על ידי השופט אינאס סלאמה, (ס.נ.), בתיק תת"ע 4773-02-12.

2.הערעור מופנה כנגד הרשעת המערער בדין.

ההליך בבית משפט קמא:

3.המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין כך שביום 16/06/11, נסע ברח' יוסף לוי 9, קריית ביאליק, בכביש חד סטרי ובכיוון הפוך לכיוון התנועה ובכך עבר עבירה לפי תקנה 37 לתקנות התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.

4.המדובר בדו"ח ברירת משפט, עבירה שבצידה קבוע קנס על סך 500 ₪.

המערער ביקש להישפט ואכן בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והרשיע את המערער בדין ולאחר מכן גזר את דינו לתשלום קנס בסך 700 ₪.

5.כאמור, הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין.

טענות הצדדים:

6.לטענת המערער הוא לא ביצע כל עבירה ונהג כדין. עוד טען המערער כי הוא נסע ברחוב יוסף לוי והתכוון להגיע למפעל שנמצא שם. הוא טעה והתקדם יתר על המידה ולכן חזר מספר מטרים אחורנית.

7.המערער שב וטען כי הוא לא ביצע כל עבירה והוסיף כי עמד לידו אדם נוסף, עת שהשוטר רשם את הדוח והוא התכוון להזמין אותו לדיון אם כי עקב העובדה כי אינו מיוצג ומשום שלא סבר כי יש חשיבות לכך, הוא לא עשה כן ומבקש כעת לאפשר לו להשמיע את העד מטעמו ולהביא ראיות נוספות שיש בהן כדי לסתור את האמור בדו"ח ביחס לכיווני הנסיעה במקום.

8.זאת ועוד, טען המערער כי יש ביכולתו להביא אישור מהרשות העירונית שיהיה בו כדי להראות כי לא ניתן לבצע את העבירה של כניסה בניגוד לכיוון התנועה באין כניסה ברחוב יוסף לוי מספר 9.

9.המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. בית משפט קמא שמע את העדים, התרשם מהשוטר, ולכן אין מקום להתערב בהכרעת הדין.

10.עוד טענה המשיבה כי אין זה ראוי לתת למערער מקצה שיפורים כדי לאפשר הוכחת דבר שהיה עליו לעשותו בהליך בפני בית משפט קמא.

דיון והכרעה:

11.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בהכרעת הדין ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור.

12.המערער מבקש לאפשר לו להזמין עדים מטעמו ולהביא ראיות בקשר למצב התנועה בכביש נכון ליום ביצוע העבירה.

על כך יש לומר כי סמכותו של בית המשפט בערכאה הדיונית להתיר הבאת ראיות נוספות על פי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1961, משתרעת גם על השלב שבו ניתנה כבר הכרעת הדין, אולם יש להזכיר כי המערער לא ביקש זאת מבימ"ש קמא.

עם זאת ברור כי מדובר בהליך חריג, קל וחומר לאחר שניתנה הכרעת הדין וגזר הדין, ולפיכך יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו, רק במקרים נדירים וחריגים וכאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ומניעת עיוות דין – ראו לעניין זה ע"פ 951/80 קניר נגד מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505.