בירן נ' שומלי

פסק דין

השעה כעת כמעט 19:00. הדיון נקבע לשעה 18:30.

ההחלטה לקביעת הדיון להיום מיום 8.9.09 וגם ההחלטה בדבר המלצתי לגישור מ-8.11.09, נמסרו כדין לב"כ הנתבעת – עו"ד דן דרזנר.

לפיכך, יש מקום למתן פסק דין בהעדר התייצבות.

בשל אופי התביעה שהינה בחלקה על סכומים לא קצובים, שמעתי בקצרה את התובעת ואת מר חכים, ולאחר שעיינתי בתביעה ובמסמכיה, ובשאר החומר שנמצא בתיק, החלטתי כדלקמן:

לחייב את הנתבעת להשיב לתובעת את התמורה ששולמה בגין הרכב, בסך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בכל הנוגע לסכומים ששולמו כדי לתקן את הרכב, כנזכר בתביעה, לאחר ששמעתי את עדות מר חכים ולאחר ששוכנעתי כי אכן הושקעו סכומים לתיקון הרכב, ולאחר שההסבר שניתן לי לגבי היכולת של מר חכים לזכור את הסכומים שהושקעו היה מקובל עלי, החלטתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת גם את סכום התביעה בגין התיקונים האמורים, בסך של 7,150, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לגבי הסכום של 5,000 ₪ בגין אגרות רישוי, שוכנעתי שיש לחייב את הנתבעת גם בסכום זה. על פי רישיון הרכב, נספח ג' למסמכי הנתבעת, הסכום לתשלום שנקוב שם הינו 3,572 ₪. לפי דברי התובעת ומר חכים ומהחומר שעולה מהתיק, עולה כי לאחר תשלום אגרה בגין רישיון הרכב עבור 3 השנים האחרונות שקדמו למכירה, נותרו עדיין 5 חודשים שבהם נותר הרישיון בתוקף. עובדה זו מתיישבת גם עם הסכום שנתבע בגין האגרות וכן עם הסכום שמופיע ברישיון הרכב, נספח ג', שמתייחס לפי החומר הנמצא בתיק לתקופה של יותר משנה, באופן שהסכום השנתי של רישיון הרכב בגין הרכב נשוא התביעה, עומד על סכום של כ-1,650 ₪. גם הסכום הנ"ל של 5,000 ₪ ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בכל הנוגע לעוגמת הנפש וכן הפיצוי בגין אי שימוש ברכב, יש מקום גם כאן לפסוק סכומים לטובת התובעת. אין ספק כי ברגע שגילתה התובעת כי הרכב מעוקל, למרות הצהרתה החד משמעית של הנתבעת כי לא רובצים עיקולים על הרכב, הדבר גרם לעוגמת נפש. כמו כן, העובדה שהעיקולים לא

הוסרו במשך זמן למרות פניות חוזרות ונשנות, אלא רק לאחר הגשת התביעה, גם היא סביר להניח שגרמה לעוגמת נפש לתובעת. גם הטענה שלפיה לא ניתן היה לחדש את הטסט לרכב, שעה שהבעלות עודנה רשומה על שם הנתבעת, היא טענה שיש בה ממש. מצד שני, יש להתייחס לכך שבכל זאת נעשה שימוש במשך כ-5 חודשים ברכב עד שהסתיים הטסט שחודש במסגרת התשלום עבור 3 השנים. יש גם ליתן את הדעת לכך, שמדובר בעסקה ששוויה כ-10,000 ₪. לפיכך, לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין אי שימוש ברכב, בסך של 3,000 ₪.

בנסיבות העניין מאחר ומדובר בתביעה להשבה ולפיצויים, כאשר משמעות הדבר ביטול ההסכם, על התובעת להשיב לנתבעת את הרכב וזאת תוך 3 ימים מתשלום מלא של מלוא הסכומים שנפסקו במסגרת פסק הדין.

מעבר לכך, זכאית התובעת גם להוצאות משפט ולשכ"ט עו"ד.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ + מע"מ.

ב"כ התובעת תגיש פסיקתא לחתימה, ותצרף לפסיקתא בקשה לפסיקת הוצאות עם האסמכתאות הרלבנטיות.

כל הסכומים שפסקתי, ישולמו על ידי הנתבעת לתובעת תוך 30 יום מהמצאת פס"ד לנתבעת, או לב"כ עו"ד דרזנר.

ניתנה והודעה היום ט"ז שבט תש"ע, 31/01/2010 במעמד הנוכחים.

יאיר דלוגין, שופט

הוקלד על ידי: עליזה אור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: