בירן נ' אהרונוב ואח'

פסק דין

עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד עקב נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה מיום 9.7.10.

טוענת התובעת כי במועד התאונה הוסע רכבה בנתיב הימני ברח' טרבס ברחובות ולפתע יצא רכב הנתבעת 1 מחניה בנסיעה לאחור והתנגש בחלק הקדמי של רכב התובעת.

הנתבעים טוענים כי רכב הנתבעת 1 עצר על מנת לאפשר לרכב אחר לצאת מחניה ואז הגיח פתאום רכב התובעת מאחור והוא פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעת.

מטעם התובעת העיד בנה שנהג ברכב וסיפר כי היה בתוך רחוב האחים טרבס, אחרי עיקול תוך כדי פניה במהירות איטית. פתאום ראה את מכונית הנתבעת יוצאת לעברו מחניה בנסיעה לאחור. הוא עצר את רכבו וצפר אך מכונית הנתבעת פגעה בו. העד הציג תמונות של מקום התאונה.

הנתבעת 1 סיפרה כי נסעה לאורך רחוב האחים טרבס ונעצרה לקראת סופו היות ומצד שמאל יצאה מכונית מחניה, ולאחר פרק זמן קצר נפגעה על ידי התובע. היא הוסיפה כי לא היתה לה כל סיבה לנסוע לאחור, אלא רק עצרה על מנת לתת לרכב אחר לצאת מחניה.

המדובר בעדויות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו, שכן, מחד נטען כי הנתבעת 1 נסעה לאחור, בעוד היא טוענת כי בכלל עמדה ונפגעה מרכב התובע שבא מאחוריה.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, החלטתי להעדיף את גרסת נהג התובעת.

נהג התובעת העיד כי עצר בתמרור עצור ורק לאחר מכן פנה שמאלה לכיוון רחוב האחים טרבס. מתמונות המקום עולה כי שדה הראיה פתוח לכל הכיוונים, באופן שכאשר מתחילים בפניה שמאלה מסוף רחוב האמהות (לאחר עצירה בתמרור עצור) לרחוב האחים טרבס, אין כל מכשול או מגבלת ראיה. לפיכך, מיד לאחר הפניה שמאלה ניתן להבחין ברכב העומד ברחוב האחים טרבס ולכן, אם אכן עמדה הנתבעת 1, כפי טענתה, והמתינה לרכב אחר שייצא מחניית בניין, אין זה הגיוני כי נהג התובעת יסע ויפגע בה כך סתם.

עוד יצוין כי מעדות הנתבעת 1 עולה כי היא לא יכולה לספר דבר על אופן נהיגתו של נהג התובעת, אשר היה מאחוריה, שכן פניה היו קדימה והיא לא הבחינה במה שקורה לאחור.

עדותו של נהג התובעת הותירה עליי רושם מהימן.

הנתבעת 1 העידה כי השכן מהבנין, שהגיש לה מים לאחר התאונה, ראה את התאונה אך היא לא הביאה אותו להעיד על כך. אין צורך לחזור על ההלכה מימים ימימה לפיה אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר ומניח את הדעת, מערערת את גרסתו של אותו צד ולפעמים אף שוללת את מהימנות גרסתו.מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. לפיכך, מאחר והשכן לא הובא לעדות, ומאחר ומדובר בעד ראיה שיכול היה לשפוך אור על נסיבות התאונה, המסקנה היא כי עדותו היתה פועלת כנגד גרסת הנתבעת 1.

לאור כל זאת, אני מקבל את התביעה במלואה ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום התביעה (למעט רכיב בגין זמן בטלה וטרדה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשתה, שכר העדים, אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.5% ולא פחות מ – 1,200 ₪.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ב, 25 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.