בירמן נ' שגב ואח'

החלטה

ביום 10.6.14 הוריתי, במעמד צד אחד, על עיקולים זמניים לטובת התובע. כמו כן ניתן במעמד זה צו איסור שימוש, כאמור בתקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי.

קבעתי דיון במעמד הצדדים בבקשה לצווי איסור שימוש - ליום 19.6.14

ביום 12.6.14 הגישו הנתבעים בקשה דחופה להורות על ביטול העקולים והצווים, בכפוף להפקדת סך של 1,000,000 ש"ח בקופת בית המשפט. ביקשתי את תגובת התובע, אשר התנה את הסכמתו ברישום משכון לטובתו, מדרגה ראשונה, על הכספים המופקדים. עוד ביקש הוא, כתנאי לכך, שתושב לו הערובה שהפקיד על פי החלטתי - בסך 25,000 ש"ח.

הנתבעים השיבו שהם מתנגדים לרישום משכון, תוך ציון שהתובע מבקש להיטיב את מצבו ואין להתיר זאת. ביחס להשבת הערובה, הביעו הנתבעים התנגדות נחרצת, תוך שציינו כי ערובה זו ניתנה להבטיח אפשרות להיפרע מהתובע במקרה שתדחה תביעתו ויגרם להם נזק בשל העיקולים הזמניים, ותכלית זו עדיין קיימת, חרף הפקדת הסכום.

התרתי לתובע להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום וקבעתי דיון להיום. ב"כ הנתבעים הודיע שלא יוכל להתייצב. לאור כך, ביקשתי מהמזכירות להודיע על ביטול הדיון (שכן מערכת נט המשפט לא עבדה עד שעות אחר הצהריים).

בשל דחיפות הנושא ולאחר שקיבלתי את עמדות הצדדים בכתב, בדעתי להחליט בבקשה ללא דיון.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, סברתי כי הדין עם הנתבעים וכי עם הפקדת הסך של מיליון ש"ח, יש להורות על ביטול כלל העיקולים והצווים שהוטלו.

עיקול זמני, ככל סעד זמני, מבטא איזון בין הצורך להבטיח את זכותו של התובע לממש את פסק הדין, אם יזכה בתביעתו (ולאחר שעמד בדרישות ראייתיות), לבין שמירה על זכויותיו של הנתבע, אשר טרם הוכרע כי חייב הוא. בשל כך, על בית המשפט להבטיח כי הסעד שניתן אינו פוגע בנתבע, באופן בלתי מידתי, או באופן העולה על הנדרש לצורך השגת תכליתו.

בנדון, כאשר הפקידו הנתבעים את מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט, כערובה, המציאו נכס שווה ערך לזה שעוקל (וניתן לומר שאף טוב יותר, אלא אם תפסו העיקולים בחשבונות הבנק סכום דומה במזומן שאז מדובר בנכס באיכות דומה). בנתונים אלה, המרת העיקולים על נכס זה, לא תביא לפגיעה בתובע, אך מנגד, תמנע מהנתבעים פגיעה תדמיתית אפשרית (שכן הוטלו עיקולים על מחזיקים רבים) ויתכן שאף פגיעה כלכלית.

אין מקום לקבל את תנאיו של התובע לרישום משכון על הסכום, כתנאי להמרת העיקול, כמו גם להשבת הערובה שהפקיד.

התובע מחזיק כיום בזכות עיקול ובזו בלבד. עיקול, כידוע אינו בעל אופי קנייני, אלא מהווה מחסום דיוני בלבד, המגביל את עבירות הנכס המעוקל. משכון מנגד, מייחד את הנכס הממושכן לנושה (עד גובה החוב מושא המשכון) ומהווה זכות קניינית ברורה. אם תתקבל בקשת התובע, יוצא כי בעקבות כך שהנתבעים הפקידו בקופת בית המשפט את מלוא סכום התביעה (ובכך בוודאי שהיטיבו את מצבו של התובע מבחינת יכולת גבייה במקרה ויזכה בתביעתו) השתפר מצבו ותחת מחסום דיוני בלבד, קיבל זכות קניינית בסכום שהופקד. לכך אין הוא זכאי וראוי שלא היה מציב תנאי זה.

אין גם מקום להורות על השבת העירבון לתובע. העירבון נדרש על מנת להבטיח את נזקי הנתבעים בשל הסעדים הזמניים, באם תדחה התביעה. מובן כי אפשר ויגרמו נזקים לנתבעים, אם תדחה התביעה, בכך שנאלצו להפקיד סכום לא מבוטל תקופה ארוכה בקופת בית המשפט. עצם העובדה שהעיקולים הומרו, יתכן ומקטינה את היקף הנזק הצפוי, אך לא מביאה לביטולו המלא.

לאור כך, אני קובע כי מיד עם אישור המזכירות לפיו השיק שהופקד נפרע והסכום מצוי בקופת בית המשפט יחולו ההוראות הבאות:

הסך של מיליון ש"ח המופקד בקופת בית המשפט, ישמש כערובה מטעם הנתבעים (להלן- סכום הערובה).

סכום הערובה יוותר בקופת בית המשפט עד החלטה אחרת של בית המשפט.

אני מורה על הטלת עיקול זמני לטובת התובע, על סכום הערובה, וזאת להבטחת הסך של מיליון ש"ח והכל כאמור בתקנה 374(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי. יש לרשום הערה על עיקול זה בתיק.

אני מבטל את כל העיקולים והצווים הזמניים כאמור בהחלטתי מיום 10.6.14 והעיקול האמור בס"ק ג' דלעיל, יבוא במקומם.

המזכירות תנפיק הודעות בדבר ביטול כלל העיקולים שהוטלו ביום 10.6.14 ותמציאן לנתבעים, אשר ימציאו ההודעות למחזיקים ולמשיבים הרלוונטיים.

לאור בקשת ב"כ הנתבעים לשינוי מועד הדיון, אני דוחה את הדיון הקבוע ליום 19.6.14 ליום 23.6.14 שעה 13.30