בירמן נ' בן ארי ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעים לפרוע לידיהם את ההמחאה שניתנה ע"ס 12,000 ₪.

לטענת התובע חתם הנתבע 1 על מסמך התחייבות תשלום דמי תיווך אשר בעקבותיו פעל נציג משרדו של התובע, שהינו בעל רישיון, לצורך התיווך עד כי נחתם הסכם בין הצדדים.

כפועל יוצא של חתימת ההסכם ניתנה ההמחאה נשוא הדיון, אך משהוגשה ההמחאה לפירעון, הושבה בהעדר כיסוי מספיק – מבוטל.

במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר טענו הנתבעים כי חתמו על המסמך שכותרתו "כרטיס נכס" בלחץ שהפעיל נציג מטעם התובע מר אלי עמרניאן תוך שהוצגו בפניהם מצגים על פיהם ההמחאה לא תפרע אלא במקום בו יימכר הנכס בפועל ותוך שהמתווך מבהיר כי אין כל צורך בעו"ד לאותה עת.

נוכח מצגיו אלו של מר עמרניאן נחתם זיכרון הדברים ע"י הנתבע 1 כאשר לדבריו נוסח זיכרון הדברים ע"י מר עמרניאן.

עוד נטען במסגרת ההתנגדות כי העסקה לא יצאה אל הפועל לאחר שהתברר כי על הנכס מוטל שיעבוד על דרך של משכנתא והצדדים הודיעו על ביטול זיכרון הדברים.

לטענת הנתבעים במקום בו סוכם כי תשלום דמי התיווך יעשה רק עם מכירת הנכס בפועל, ובמקום בו היה זה המתווך אשר ניסח את זיכרון הדברים, אין מקום להורות כי על הנתבעים לפרוע את ההמחאה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

לא מצאתי לקבל את טענתו של הנתבע 1 על פיה ההסכמות שהיו בינו לבין התובע או מי מטעמו, היו שונות מאלו המופיעות במסגרת נספח א' לתצהיר התובע, דהיינו "כרטיס הנכס". במקום בו בוחר אדם בוגר לחתום על מסמך חזקה עליו כי קרא אותו במלואו, הבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאותו תוכן.

ככל שסבר הנתבע 1 כי ההסכמות שונות מאלו המופיעות במסגרת כרטיס הנכס, היה עליו לציין עובדה זאת במפורש במסגרת אותו מסמך. העובדה כי הצדדים מצאו לנכון לתקן בכתב יד את גובה דמי התיווך לאחוז ורבע במקום 2 אחוז, מלמדת כי הצדדים אכן נתנו דעתם לתוכן המסמך.

הנתבעים שבו והפנו את שימת הלב לכך כי התשלום יבוצע "באם העסקה תבוצע". עם זאת בהמשך לאותה אמרה נאמר במפורש כי דמי התיווך ישולמו עם חתימת החוזה או זיכרון הדברים, הקודם מביניהם.

בנסיבות אלו אין לפרש את המונח "ביצוע העסקה" אלא ככזה הכולל בחובו חתימה על זיכרון דברים.

נוכח כך ככל שהיה עולה כי לא נפל כל פגם בדרך התנהלות הנתבעים ביחס לעסקה נשוא הדיון, היה מקום לקבל את התביעה ולהורות שעל הנתבעים לשלם את דמי התיווך.

עם זאת, בפעולות התובע ושותפו נפלו פגמים היורדים לשורשו של דבר.

ראשית, כרטיס הנכס אינו כולל את הפרטים הנדרשים בהתאם להוראות הדין ובמיוחד בהתאם לתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב) התשנ"ז-1997 (להלן: "התקנות").

במסגרת התקנות נקבע, בין היתר, כי יש לציין באיזה סוג פעולה מדובר,דהיינו רכישה, מכירה או השכרה, כי יש לפרט תיאור של הנכס נשוא פעולת התיווך, כמו גם מחיר העסקה המבוקשת בקירוב.

במסגרת הבקשה לביצוע שטר לא צורף דבר למעט טופס ריק של הזמנת פעולת תיווך במקרקעין. משנשאל התובע לעניין מסמך זה, השיב כי הוא אינו רלוונטי כלל לנתבעים (ראה עמוד 3 שורות 25 – 26 לפרוטוקול).

ככל שסבר התובע כי מדובר בטופס שאינו רלוונטי לנתבעים, לא ברור מדוע צורף דווקא מסמך זה לבקשה לביצוע שטר. ויודגש: אין מדובר במסמך שצורף כחלק ממקבץ רב של מסמכים, אלא במסמך היחידי שצורף לבקשה לביצוע שטר ולשטר עצמו.

ביום 15.9.09 ניתנה החלטתה של כבוד הרשמת וקסמן במסגרתה ניתנה לנתבעים רשות להתגונן ונקבע כי על הצדדים לבצע הליך של גילוי מסמכים הדדי בתוך 45 יום וכי תצהירי העדות הראשית יוגשו סימולטנית בחלוף המועד להגשת תצהיר גילוי המסמכים. על אף החלטה זו לא הוגשו תצהיר גילוי מסמכים או תצהירים מטעם התובע במועד הנקוב, אלא הוגשו באיחור.