בירור תוקפו של גיור

רקע

לפנינו בקשת הצדדים להיתר נשואין. הצדדים נשואים זה לזו באופן אזרחי ומבקשים היתר מבית הדין לסידור חופה וקידושין כדת משה וישראל. בית הדין בדק ומצא שאם המבקש עברה הליך של גיור בשנת תשל"ד בהיותה בהיריון שממנו נולד המבקש.

הטבילה הייתה בחודש התשיעי להריונה – היריון שממנו נולד המבקש. בית הדין שהטביל את האם לגיור ידע שהיא בהיריון. הרב הראשי לישראל הגר"ש גורן טיפל בעצמו בגיור. הגר"ש גורן כתב בכתב ידו לפקיד של רשום הנישואין בתל אביב הרב א' הגר שהמבקשת (דאז, אם המבקש דנן) למדה בקורסים לסירוגין את ענייני המצוות וכתב לרב הגר שיבחן את האם ואם תימצא כשרה לגיור – יטבילנה לגיור. הרב הגר צירף עמו שניים אחרים ויש ממנו מעשה בית דין חתום על ידי שלושה שהאם קיבלה מצוות וטבלה לגיור. על תעודת הגיור הרשמית אין חתימה אישית של דיין או של מי שמוסמך לגייר. במקום חתימה מודפס שמו של הגר"ש גורן ויש חותמת הרבנות הראשית לישראל, ללא חתימה אישית כאמור. מבחינה פורמלית ואולי מבחינה הלכתית זהו פגם רציני כי חברי בית הדין שהטביל אינם מקובלים כמוסמכים לגייר בעוד שמי שטיפל בגיור הגר"ש גורן אינו חתום ואינו מאשר את הגיור שנעשה על ידי שלוחיו (הרב הגר והשניים שעמו).

שמא תאמר שכך היה הנוהג באותה תקופה שדי בחותמת של הרבנות הראשית – אין זה נכון כיוון שהאחראי על מחלקת הנישואין בתל אביב ששם טופל תיק הנישואין של המתגיירת הנ"ל דרש בהוראות מפורשות בתיק ש"הרב הראשי יחתום על תעודת הגיור" הרי שגם הוא הבין שחיסרון חתימתו האישית של המוסמך לגייר הוא חיסרון.

בסופו של דבר אושרו הורי המבקש לנישואין על ידי הרב הראשי דאז לתל אביב – הרב הלוי זצ"ל. אמנם אין לנו שום הוכחה שהרב הלוי ידע שהנ"ל גוירה וראיה לדבר שהרב הלוי חתם על מסמך המצוי בתיק של הזוג הנ"ל שבו נאמר שהילד שייוולד הוא בנו של החתן לכל דבר פרט לייבום וחליצה ואם היה יודע שהאם התגיירה כשהיא בהריונה לא היה כותב כן. הצורך באישורו של הרב הלוי זצ"ל נבע גם מהצורך להתירה מאיסור 'מעוברת חברו' לכן ייתכן שכל האישור שלו מתייחס רק לעניין זה, ולא לעניין הגיור.

נניח בכל זאת שכיוון שהזוג נישא על פי היתר של הרב הלוי נעמיד הדבר בחזקתו ונאמר שחקר ובדק שהגיור של אם המבקש היה כהלכה. בהמשך עוד נשוב לדון בהנחה זו.

בנידון שלנו כשאנו דנים על הבן – שהייתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה (לפי ההנחה הנ"ל) – אין שום מסמך שקובע את יהדותו. ההנחה שנשמעה מפי אביו של המבקש הייתה שהבן המבקש נולד כיהודי. כמו כן הצהיר האב שהבן המבקש נימול לאחר לידתו כיהודי על ידי הרב הדאיה רבה של אילת וציין שהיו עם הרב הדאיה במילה סיעה של כמה אנשים מעוזריו – אנשים שומרי מצוות.

גיורה של אם המבקש

מהחומר שיש בתיק הגיור אנו למדים שהורי המבקש נישאו תחילה בנשואים אזרחיים. מקום מגוריהם היה בקיבוץ משגב עם שהוא קיבוץ לא דתי. כמו כן הצהירו בזמן הליך הגיור שבדעתם לעבור לאחר הנישואין הדתיים למושב עין יהב שהוא מושב לא דתי ואין בו אפילו בית כנסת.

אם המבקש הצהירה בבית הדין כי בשעת הגיור חשבה להיות מסורתית אבל לא דתית כיוון שגם בעלה אינו דתי. עם זאת אמרה שהתכוונה בשעת הגיור לשמור את כל ההלכות שלמדה בקורס ההכנה כולל שבת ומועדים וטהרת המשפחה. בהבהרה שלאחר מכן אמרה שכוונתה באמרה שלא חשבה להיות דתית היינו למשל שלא תתלבש כמו הדתיים בכיסוי ראש וכו'. כמו כן הבהירה שבשעת הגיור לא ידעה מההבחנה בין דתיים ומסורתיים. היא חשבה אז שכל מה שלומדת היינו שכך צריכים להתנהג יהודים והיא גם חשבה שתיתן חינוך יהודי לילדיה בלי לדעת שיש הבחנה בין חינוך דתי למסורתי או לא דתי. לדבריה כיום היא יודעת מה הוא מסורתי ומה הוא דתי ולכן היא יכולה להגדיר שמה שקיבלה על עצמה בשעת הגיור היה שתהיה מסורתית ולא דתית.

למרות חוסר פסק דין ממי שמוסמך לגייר שקבלת המצוות הייתה כדין אנו פטורים מלקבוע את מעמדה של האם כי היא לא נדונה אצלנו. ונראה שאולי יש לדמות דינה של אישה זו לאמור באגרות משה (חלק יורה דעה סימן קס, תשובה משנת תש"י, בדיבור המתחיל "ועוד יש מקום לומר טעם גדול") – עיין שם שסיים: "וזהו טעם שיש בו ממש להחשיבה כגיורת והוא לימוד זכות קצה על הרבנים המקבלים שלא יחשבו עוד גריעי מהדיוטות." ומה שכתב שזה רק "לימוד זכות" היינו שאותם רבנים סומכים על טעם זה בלי ההבחנה, אבל בנידון שלנו נראה שזה מתאים לסברה של הגר"מ פיינשטיין.

ומכל מקום אין אנו קובעים זאת להלכה משתי סיבות: א. משום שהגר"מ פיינשטיין לא החליט לעשות מעשה על סמך טעם זה ב. משום שלא ברור אם טעמו שם נתקבל להלכה.

 בהמשך נדון בהרחבה בדברי הגר"מ פיינשטיין בעניין זה. בנידון שלנו – שאין אנו דנים על האם – אנו פטורים מלהיכנס בעובי הקורה ולקבוע הלכה בעניין האם ודי במה שכתבנו עד כאן. ועוד נשוב לעניין גרות האם לקמן.

השאלות הנוגעות לתוקף גיורו של המבקש – אגב גיורה של אמו

נחזור לדון ביחס לבן:

כתבנו לעיל שמהחומר שבתיק הגיור ברור שבזמן הגיור של האם היה בכוונתם של בני הזוג לגור במושב עין יהב שהוא כאמור מושב חילוני ללא בית כנסת. ברור גם כן וכך גם עלה מדברי האם שבכוונתם היה שהילד יתחנך במוסדות החינוך שאליהם מסונף המושב שהם חילוניים ביסודם. ברור גם כן שהאב לא קיבל על עצמו שמירת מצוות, רק התחייב לא להפריע לאם. במצב שכזה ברור לכל שהילד יגדל ללא חינוך דתי ולא יהיה שומר מצוות. ברור גם כן שכוונתה של האם לשמור מצוות היא בדרגה של מסורתית בלבד ולא תוכל ליצור חממה דתית לילד שאביו וחבריו ובית ספרו וכל הסביבה הם חילונים.

מצב זה מעמיד בפנינו שתי שאלות:

א. האם גיור של עובר הוא מדין 'זכין לאדם שלא בפניו'?