בירור יוחסין

אם המבקשת ובעלה הראשון א', נישאו זה לזה בתאריך כ"ג בחשון תשל"ז (16.11.76).

בתאריך א' בשבט תשל"ח (9.1.78) נולד לצדדים ילד משותף. הבעל פתח מספר תביעות גירושין, תביעה ראשונה נפתחה בתאריך ד' בתשרי תשל"ט (5.10.78). הצדדים התגרשו בתאריך כ"ה באדר תשנ"א (11.3.91). לאישה נולדה בת בתאריך ד' בניסן תשנ"א (19.3.91) שמונה ימים לאחר סידור הגט, כמופיע בהחלטת בית הדין. ההיריון הוסתר הן מבית הדין והן מהבעל. (בית הדין תמה, אישה בחודש התשיעי ואין זה תקופת החורף כיצד ניתן להסתיר היריון של שבוע לפני הלידה כאשר כרסה בין שיניה? אתמהה!!!).

בתאריך כ"ח בשבט התשנ"ב (2.2.1992) ניתנה החלטה מבית הדין לעיכוב נישואין, והבת אסורה לבוא בקהל. הדיון בפנינו בבקשת הבת, ב' להינשא ולהתירה לבא בקהל.

יש לציין שעל אף שתביעת הגירושין הראשונה נפתחה בשנת 1978, הצדדים התגרשו רק בשנת 1991 וזאת מאחר והבעל לא היה מופיע לדיונים ומתחמק, התיק היה נסגר ולאחר מספר שנים הבעל היה פותח שוב תיק גירושין וחוזר חלילה. כמו כן הבעל עיכב את ביצוע הגט בגלל חיובו במזונות ולא הסכים לגרש אלא לאחר שהאישה תוותר לו על מזונות הילד, ויותר מזה בכדי להיפטר מהמזונות טען שהילד אינו שלו על אף שעמד על כך שהילד יהיה במשמורתו, עיין החלטת בית הדין מתאריך ח' באדר תשמ"ז (9.3.1987).

בכתב תביעה שהגיש הבעל לבית הדין בתאריך ד' בתשרי תשל"ט (5.10.78) כתב הבעל:

"קיים חשד שאשתי [ז'] מהעיר [כ'] הייתה מאושפזת כשנתיים בבית חולים פסיכיאטרי בסביבות תל אביב לפני הנישואין, אשתי ומשפחתה הסתירו עובדה זו ממני, והוליכו אותי שולל וברור מאליו שאם הייתי מודע לעובדה זו הנישואין לא היו מתקיימים כלל בינינו. קיים חשד סביר שאשתי קיימה יחסי מין עם גברים אחרים, בתקופת הנישואין. מאחר ואשתי היתה מאושפזת זמן ממושך לפני הנישואין בבית חולים לחולי נפש והיא נמצאת כעת יחד עם בנה שנולד בתאריך 9.1.78 במעקב מתמיד על ידי עובדת סוציאלית, הריני טוען שאשתי לא מסוגלת לתפקד בתור אם לבן ולספק את צרכיו, יש לבקש מבית המשפט להוציא את הבן מטיפולה של האם ולהעביר אותו לידי עד כמה שזה ניתן".

גם בכתב התביעה שהוגש לבית הדין בתאריך י"ד בטבת תשמ"ג (30.12.82) חזר על האמור בכתב התביעה הקודם, שנשא את אשתו בתאריך כ"ג בכסלו תשל"ז (16.11.76) ולאחר שלושה חודשים האישה ברחה מן הבית והתברר לו שהאישה הייתה מאושפזת בבית חולים לחולי רוח לפני שהכיר אותה, והוא לא ידע מזה. ההורים של האישה הסתירו זאת ממנו. כמו כן בתאריך ז' בחשוון תשל"ח (19.10.77) האישה תבעה מזונות בבית הדין ולא נתנו לה וביקשו שנחזור לחיים משותפים. האישה הלכה לבית המשפט ושם פסקו לה מזונות. הבעל מבקש דיון בהקדם לגירושין.

בכתב התביעה שהגיש לבית הדין בתאריך י"ב באלול תשמ"ו (16.9.86) חזר הבעל על האמור בכתבי התביעה הקודמים.

המעיין בכתב התביעה יראה שכבר בתביעת הגירושין הראשונה שהיתה פחות משנתיים מתחילת הנישואין, העלה הבעל טענה של מקח טעות ושהאישה ומשפחתה הטעו אותו, ואילו היה יודע מכך וודאי לא היה נישא לאישה. טענה זו עלתה מספר פעמים, כגון בדיון שהיה בנוכחות האישה בתאריך ל' בשבט תשמ"ז (1.3.1987), וכן בדיון מתאריך י"ט בחשון התשע"ז (20.11.2016), טען הבעל טענת מקח טעות עיין שורות 56-54 בפרוטוקול הדיון:

שאלה: באחת התביעות אתה טענת טענת מקח טעות כי היא היתה מאושפזת ואם היית יודע לא היית מתחתן עמה.

הבעל: זה נכון. אני בזבזתי כסף והתרוקנתי. מהמשפחה שלה אמרו לי איך אתה לקחת אישה שהיא מאושפזת.

בית הדין עבר על כל החומר שבתיקי הגירושין ולא מצא שבית הדין קמא התייחס לטענת הבעל בעניין ביטול הנישואין בטענת מקח טעות ומה הסיבה שלא התייחס לכך. כמו כן לא נמצא חומר בתיק המאמת את טענת הבעל שהאישה הייתה שנתיים וחצי בבית חולים לחולי נפש. מאידך, לא ראינו ולא מצאנו טענה של האישה ובא כוחה המכחישים עניין זה, וזאת על אף שהבעל העלה טענה זאת מספר פעמים בכתבי התביעה שהגיש וכן בדיון בתאריך ל' בשבט תשמ"ז (1.3.1987), דברים שנאמרו בפני האישה והיא לא הגיבה.

אין ספק שהטלת חיוב ההוכחה שהאישה אכן הייתה בבית חולים לחולי נפש קודם הנישואין והוא לא ידע מזאת, הינה על הבעל, וכל עוד לא הוכיח, בחיובו עומד והאישה מקודשת קידושי וודאי, ואין כאן מקום לטענת מקח טעות, כאמור בשולחן ערוך אבן העזר סימן קי"ז סעיף ח':

"היו בה מומין שאפשר שנולדו בה אחרי האירוסין, אם נמצאו בה אחר שנכנסה לבית הבעל, על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה והיה מקחו מקח טעות".

במקרה דידן אין לנו ראיה והבעל לא הוכיח את טענתו, אך המעיין בכל כתבי התביעה יראה שהבעל חוזר על טענה זאת, כמו כן גם היום, 26 שנה לאחר הגירושין טוען הבעל שהאישה הייתה בבית חולים לחולי נפש והנישואין בטלים מעיקרא, ואולי ניתן לומר במקרה זה ניכרים דברי אמת בנוסף שלא ראינו שהאישה הכחישה זאת.

לדברי הצדדים הם חיו רק מספר חודשים יחד ורק כשהאישה הייתה בהריון בחודש הרביעי הצדדים נפרדו ומאז אין קשר ביניהם. לדברי הבעל חיו רק כשלשה חודשים יחד, כך שלא נוכל לבוא ולומר סבר וקיבל, ומאחר והבעל המשיך לחיות עם המשיבה גם כשנודע לו על מחלתה הרי זה מוכיח שהשלים עם המצב, אין לומר זאת במקרה שלפנינו, היות והצדדים נפרדו מיד לאחר הנישואין ורק אז נודע עניין מחלתה ואז כבר לא חיו יחד.

ועיין בפסקי דין רבניים (משפטי שאול סימן יב, בעניין ערעור על פס"ד של כב' ביה"ד האיזורי בפתח תקוה מיום כ"ד אייר תשל"ו (תיק 1024/לו)) בו פסק:

"אין מקום לטענת בא כוח הבעל שיש כאן קדושי טעות ולפי זה הבעל חייב בכתובתה ובאופן עקרוני הוא חייב במזונותיה".