בירור יוחסין – אישי בדין שתוקי שאמו טוענת לכשר נבעלתי

הואיל והבן [...] אסור בקרובות הנטען אשר לדברי אמו הוא אביו, והואיל והאם מסרבת לחשוף את פרטי זהות האב גם תחת חיסיון ביה"ד כפי שהובטח לה בהחלטת ביה"ד הקודמת, מחליט ביה"ד כדלהלן:

1. המבקש מותר לבוא בקהל ולהינשא כדמו"י בכפוף להכרת אבהות ובירור שאין הוא נושא מקרובות אביו.
2. הבירור והכרת אבהות בבוא העת תיעשה ע"י בי"ד רבני אזורי מוסמך.

ניתן ביום ב' ניסן תשע"ט (07.04.2019).

הרב יהודה דרעי – ראב"ד            הרב אהרן דרשביץ               הרב אליהו אריאל אדרי

נימוקים

רקע עובדתי

המבקשת [פלונית] נישאה כדמו"י בעיר אשדוד וקיבלה גט פיטורין פה בביה"ד באר שבע בשנת 2014. לאחר יותר משנתיים ביום [...] נולד לה בן. לדבריה, אבי הבן הינו יהודי כשר ונשוי כדמו"י עם אשתו עד היום ולהם כמה ילדים, אך מסרבת לחשוף את זהותו משום שכאמור הינו איש משפחה. ועכשיו היא מבקשת מביה"ד להכשיר את הילד לבוא בקהל בפסק דין. לשאלת ביה"ד מניין לך שהוא אבי הילד, השיבה האם כי מיום שנתגרשה ועד לידת הבן לא קיימה יחסים עם איש זולתו. לשאלת ביה"ד מדוע נזעקה לבקש כבר עתה פס"ד על כשרות הילד כאשר הינו בן שנתיים בלבד, השיב ב"כ עו"ד [...] "על מנת למנוע בעיות עתידיות" באם חלילה לא תהיה האם לפנינו לבודקה. במהלך הדיון, הוצע למבקשת חסיון מוחלט מביה"ד באם תסכים לגלות בפני הדיינים את זהותו של האב, והסכימה בתנאי שפרטי האב לא ירשמו בפרוטוקול ובשום מסמך, ולאחר שהוצאו כל הנוכחים מהחדר גילתה בפנינו את שמו של האב אך בלי פרטים מזהים נוספים.

השאלות להלכה בנדון שלפנינו

א. פנויה שילדה בזנות בעיר שיש בה רוב כשרים האם צריך לעיכובא שתאמר לכשר נבעלתי כדי להכשיר את הולד לקהל. ב. פנויה שילדה בזנות בעיר שיש בה רוב פסולי קהל (דבר שאינו שכיח) ואמו טוענת לכשר נבעלתי האם אפשר להתיר את הולד לכתחילה לבוא בקהל. ג. פנויה שילדה בזנות האם יש לחוש בזמן הזה שמא זינתה עם פסולי קהל כגון נתין או ממזר או אחד משבעה עממין. ד. במקום שצריך בדיקת האם כדי להכשיר את הולד לקהל האם די בזה שאומרת לכשר נבעלתי או צריך לעיכובא שתאמר גם למי נבעלה. ה. כשטענה האם "לפלוני" כשר נבעלתי האם צריך לחקור אצל הבועל אם באמת הרתה ממנו. ו. לשיטת הראשונים הסוברים שנאמנות האם להכשיר את בנה הוא משום חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה האם יש מקום לחוש שמא אינה מבינה בדיני הכשרים והפסולים אצלה. ז. פנויה שילדה בזנות ואומרת לפלוני כשר נבעלתי האם חוששין לדבריה לאסור את הולד בקרובות אותו פלוני.

א. תשובה: תנינן בכתובות (יג, א):

"ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה, מאיש פלוני וכהן הוא: רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הר"ז בחזקת בעולה לנתין וממזר עד שתביא ראיה לדבריה. היתה מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה, מאיש פלוני וכהן הוא: רבן גמליאל ור"א אומרים נאמנת, ורבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין."

ובגמ' פליגי אמוראי, האם נאמנת אף שהיו רוב פסולין אצלה, והאם נאמנת גם לגבי בתה. ואיפסיקא הלכתא כריב"ל דאמר, לדברי המכשיר - מכשיר אף ברוב פסולין. וכן כרבי יוחנן דאמר, לדברי המכשיר בה – מכשיר אף בבתה. ומסקינן התם, א"ל שמואל לרבי יהודה שיננא הלכתא כר"ג, ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה, ע"ש. הרי לפנינו הוראה דתלמודא, שאמנם נאמנת אשה לומר לכשר נבעלתי אף כשיש רוב פסולים אצלה, מכל מקום לכתחילה לא תינשא אא"כ היו רוב כשרים אצלה. וזה סתירה לכאורה להא דתנינן בקידושין (עד, א):

"אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי. מאי בדוקי אילימא שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי נאמנת, כמאן כר"ג הא תנינן לה חדא זימנא. ומסקינן – דא"ש עדיפא מדר"ג, דאי מהתם הו"א דלא מכשר ר"ג אלא ברוב כשרים ואתא א"ש למיכשר אף ברוב פסולין אצלה."

ואיפסיקא הלכתא כא"ש. ומהא שמעינן דינא דתלמודא, דנאמנת האם להכשיר את בתה לכתחילה אף בדאיכא רוב פסולים אצלה.

ואמנם כבר הארכתי במקו"א (פס"ד 987854/3 ובספרי אבני עזר ח"ה סימן יט) לבאר את שתי הסוגיות הללו באופן שאין בהם סתירה כלל, ע"ש. מ"מ בנ"ד לית לן בזה נפקותא, דהא מיירי בעיר שיש בה רוב כשרים אצלה, וא"כ גם לפי הוראת הש"ס בכתובות נאמנת להכשיר את בנה לכתחילה. ואין לחוש דילמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל קבוע וקי"ל דכל קבוע כמע"מ דמי, שהרי בפסולי קהל לחוד עסקינן בנ"ד, וא"כ גם אם הוה ידעינן בוודאות דאזלא איהי לבועל אכתי אין לנו לחוש כלל למיעוט, דהא שבעה עממין כבר נתבלבלו כמבואר בש"ס (ברכות כח, א) וברמב"ם (הלכות איסו"ב פי"ב הלכה כה) וטוש"ע (אהע"ז סימן ד סעיף י), וחשש ממזר נמי אין כאן עפ"י המבואר בב"ש (סימן ד ס"ק לט וסימן ו ס"ק לא) שאם אין ממזר ידוע בעיר אין לחוש למיעוט כלל, אפילו לא נבדקה אמו כגון שהיתה חרשת או שוטה וכו', וז"ל: "והיינו דוקא דאיכא בעיר זו ממזר אפילו ממזר אחד, אבל אי ליכא שום ממזר, ליכא חשש כלל", ע"ש. ועיין בשב שמעתתא (שמעתתא ד פרק כב) שהסכים לדברי הב"ש, וסיים:

"והאידנא לא שכיח כלל אפילו מיעוט דמיעוט מפסולי קהל, דהא מצרי ואדומי ונתיני כולם נתבלבלו, ומשום חשש ממזר נמי לא חיישינן היכא דלא קביע ממזר בעיר והכל כשרים אצלה, וא"כ הולד שנולד מפנויה אפילו לא נבדקה אמיה כשר."

וכן היא הכרעת הרבה מן הפוסקים, דברוב כשרים א"צ כלל לבדיקת האם. כן מבואר בשו"ת נדיב לב (סימן ג מד"ה גם מה שהצריך הרמב"ם) שהאריך להוכיח כן בראיות ברורות וסברות ישרות, וכתב שכן היא דעת מהר"י וייל (סימן עד) להכשיר בס"ס אף בלי בדיקת האֵם, וס"ס ורוב חדא מילתא היא, כמבואר בפוסקים ולא בעינן תרי רובי. וכן הסכים הרב אורים גדולים (דף לט ע"ד), ע"ש. ובשו"ת יבי"א (ח"ח חאה"ע סימן ט אות א) הוסיף כדרכו לתמוך היתר זה מפוסקים רבים, ובכללם התשב"ץ (ח"ג סימן פח) ושו"ת חסד לאברהם תנינא (חאה"ע סימן ו) ושו"ת חת"ס (חאה"ע ס"ס י) ועוד, ע"ש. וכאמור כבר פלפלנו בכל זה בארוכה במקו"א ושם הוכחנו שכן היא דעת הר"ן והרמב"ם לפי ביאור המגיד משנה בדבריו, ואכלה"ב.