בירור יוחסין

לפנינו בקשה לבירור יוחסין של הקטין [אלמוני].

תיאור העובדות

[פלונית], אם הקטין [אלמוני] נישאה למר [פלוני] ביום כ' אב תשנ"ד (28.7.94) ולהם שני ילדים משותפים [ר'] ילידת כ' ניסן תשנ"ה (20.4.95) ו[ע'] יליד ט"ו ניסן תשנ"ט (1.4.99). יחסי הצדדים ידעו עליות וירידות ולפיכך החליטו להיפרד.

ביום י' אלול תשס"ג (7.9.03) חתמו בני הזוג המשיבים על הסכם גירושין שאושר למחרת בערכאה אחרת, וביום כ"ט חשון תשס"ד (24.11.03) התגרשו בבית הדין הרבני בצפת, כאשר הצהירו לפרוטוקול כי זה שנתיים ימים חיים הם בנפרד.

כשישה וחצי חודשים לאחר הגט, ביום י"א סיון תשס"ד (31.5.04) נולד הקטין [אלמוני]. ביום כ"ו כסלו תשס"ה (9.12.04) התקבלה בקשת האם להורות כי אבי בנה [אלמוני] הוא מר [ש'] ולא הגרוש [פלוני]. לאור האמור הורה בית הדין בצפת להעביר את התיק לבית הדין דיוחסין.

ביום כ"ו אדר א תשע"ו (6.3.16) הופיעה האם והצהירה כי לאחר שנפרדה מבעלה הכירה וחיה יחד עם בחור שאינו יהודי ממוצא אוסטרי שחלה בסרטן. לדבריה ביקרה אותו גם בבית החולים, וכשמצבו השתפר חזר לאוסטריה. לאחר שאושר ההסכם בערכאה אחרת שב הבחור האוסטרי לארץ, נפגש עמה והם חיו שוב יחד כשלושה שבועות שלאחריהם חזר לאוסטריה, ובסופו של דבר נפטר שם. (שורות 17-19 ושורות 40-42 לפרוטוקול).

לדבריה, בטרם שההסכם אושר הכירה את [ש'] אך הם לא חיו יחד חיי אישות מאחר ו[ש'] ביקש להמתין עד שתתגרש. אמנם לאחר אישור ההסכם סברה כי קשר הנישואין שביניהם הותר, והודיעה למר [ש'] כי היא פנויה והם חיו יחד חיי אישות. לדעתה, בשעת אישור ההסכם לא הייתה מעוברת, וייתכן שהתעברה רק סמוך לגט או אחריו. (שורות 19-21 ושורות 41-50 שם).

דיון והכרעה

כאמור, אמו של [אלמוני] התגרשה ביום כ"ט חשון תשס"ד (24.11.03) ובנה [אלמוני] נולד בטרם חלפו תשעה ירחי לידה, ביום י"א סיון תשס"ד (31.5.04) ונמצא לכאורה כי האם התעברה מאחר בעודה נשואה.

אכן יד הדוחה נטויה שאף כי רוב נשים יולדות לתשעה (כמבואר ביבמות לז.), אך אכתי יש נשים היולדות לשבעה ואפשר לתלות שאם המבקש התעברה אחר גרושיה וילדה לשבעה. וכן מבואר בנידה (לח:):

אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעים יולדת לשבעה יולדת למקוטעים שנאמר ויהי לתקופות הימים ותהר חנה ותלד בן מיעוט תקופות שנים מיעוט ימים שנים.

ופרש"י דכל מקום שנאמר ימים ולא נאמר כמה תפוס המועט בידך... הלכך כאן שנאמר ימים מכיוון שנכנסו שני ימים בחדש שביעי ילדה ע"ש. וראה עוד בחדושי אגדות למהרש"א וברש"ש שם.

ונמצא כי אשה יכולה ללדת גם לאחר ששה חודשים ושני ימים בלבד, וקל וחומר בנדון דידן שהאם ילדה כשבועיים לאחר הששה חודשים.

וגדולה מזו מבואר בתוספות (נדה לח. ד"ה שיפרא) שעל כרחך חודשים אלו נקבעים בהתאם לחודשים הנקבעים במולד הלבנה ולא חודשי הריון ממש, שהרי אין אפשרות לדעת מתי מתחיל החדש. ולפי זה, היולדת לשבעה יולדת למקוטעין ואפשר שתלד בחמשה חדשים ושני ימים, וכגון שהתעברה ביום אחרון לחודש, וילדה אחר שעברו עליה חמשה חודשים שלמים ויום נוסף, ונמצא שעברו עליה ששה ראשי חדשים.

יולדת לתשעה יולדת למקוטעין

והנה, הבית יוסף (סימן קנו) דן ביולדת לתשעה אם יולדת למוקטעין, וכתב בשם הריב"ש (סימן תמו) שמדברי הרמב"ם נראה דביולדת לתשעה בעינן תשעה חודשים שלמים כדי להחזיקו בבר קיימא ולפטור מחליצה ויבום. שכתב שם (הלכות יבום פרק א הלכה ה):

מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה אחר מותו הרי זו תתיבם ואם ילדה ויצא הולד חי לאויר העולם אפילו מת בשעה שנולד הרי אמו פטורה מן החליצה ומן היבום. אבל מדברי סופרים עד שיודע בודאי שכלו לו חדשיו ונולד לתשעה חדשים גמורים.

וכ"כ הסמ"ק ורש"י (שבת קלו.) והיינו כשמואל (נדה לח.) שאין אשה מתעברת ויולדת אלא או לרע"א יום או לרע"ב או לרע"ג יום, דסבירא ליה שהיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין כלל אלא נפל.