בירור חוזר בהחלטת החזרי מזונות

נתבקשנו ע"י ביה"ד הרבני הגדול בהחלטתו מיום כ"ז אב תשס"ט (17.08.09) לחוות דעתנו ועמדתנו כהשלמה והבהרה לפסק דיננו מיום כ"ב אלול תשס"ח (28.09.08).

המדובר בתביעת אשה מבעלה לשעבר, לחייבו בתשלום מזונות הילדים בהתאם להסכם גירושין משנת 2003.

לשלושה עניינים נדרשנו:

א.         הפחתת דמי מזונות הילדים של הנתבע:

"בדיון בערעור התברר לביה"ד כי החל מ- 09.2005 הועברו שניים מהילדים לפנימיה, ואעפ"כ נשארו בחזקת האם, וכן ב- 10/05 הועבר הילד השלישי לרשות האב.

אין ספק שכתוצאה מכך פחתו הוצאותיה של האם בסכומים משמעותיים (הגם שנותרו לה הוצאות של ביגוד ושכ"ל בפנימיה). ביה"ד האיזורי לא התייחס לשאלה זו בפסק דינו... כנגד הטענה שנטענה ע"י המשיבה, שכל זמן שהאב לא תבע הפחתת מזונות נשאר החיוב של 3,000 ש"ח במלואו יתכן שהדבר אפשרי כל עוד לא עולה תביעתו לדיון, אבל משהנושא עולה לדיון והאב טוען שלא ויתר ולא מחל על התביעה להפחתה, יש לדון בכך (במסגרת הדיון הנוכחי) כל זה כתבנו כהצעה לביה"ד האיזורי לדיון ולשיקול דעתו ולא כמסקנה סופית."

ראשית אקדים תקציר עובדתי הרלוונטי לנימוקים ולשיקולים שהנחו אותי בבואי להכריע בשאלה זו.

• א.           הצדדים פתחו תיק לאישור הסכם גירושין בלא שקדמה לכך תביעת גירושין.
• ב.           הצדדים לא הביאו עמם הסכם גירושין והסתייעו בחבר ביה"ד בעריכת ההסכם בהתאם להסכמתם (כמקובל בהרכב זה).
• ג.            לא נעשה קנין ע"י הצדדים, בהסתמך על מנהג המדינה מדין "סיטומתא", כנהוג בהרכב זה.
• ד.            ביה"ד נתן תוקף של פסק דין להסכם כמקובל.
• ה.           ההסכם קצר, אין בו סעיפים הנוגעים לרכוש או לזכויות, למעט תכולת דירה שנשארה ברשות האשה וויתור האשה על כתובה. כמו כן מכיל הוא סעיף ובו התחייבות הבעל למזונות בעבור שלושת הילדים ע"ס שלושת אלפים ש"ח לחודש נשוא הדיון/הערעור.
• ו.             בנוסף הבעל חויב בהשתתפות בהוצאות חריגות.
• ז.             הבעל השתכר כחמשת אלפים ש"ח לחודש.
• ח.           קודם סידור הגט התגוררו הצדדים בדירה שכורה, ולאחר מכן הבעל עבר להתגורר בדירה שכורה משלו והאשה נותרה בדירה השכורה הקודמת עד שנת 2005.
• ט.           בכתב ההגנה של הנתבע וב"כ מיום 3.09.06 נאמר, כי הילד [...] עבר אליו. שני הילדים בפנימיה, ועל כן הוא מבקש לפסוק לטובתו כאלף ש"ח לחודש בהתאם להסכמה ביניהם.
• י.             במהלך הדיונים כפר הנתבע בחיובו במזונות הילדים בכלל.