בירארוב נ' חיים

פסק דין

בפניי תביעה כספית/שטרית.

התביעה היא על סכום של כ- 30,000 ₪ ועניינה בשני שיקים, האחד על סך 20,000 ₪ והאחר ע"ס 10,000 ₪. שני השיקים הינם לפירעון 10.2.2010.

מדובר בשני שיקים השייכים לנתבעת ואשר הוגשו לפירעון ע"י התובע וחוללו.

התובע מסביר, כי מקור הכספים הללו הינם בכספים או בהלוואה שניתנה על ידו לאחותה של הנתבעת הגב' שירן חיים, אשר הייתה חברתו.

משסרב התובע להמשיך ולתת הלוואות כספיות לחברתו שירן והתנה זאת בהבטחת תשלום כזה או אחר ע"י החזרים כספיים, ניתנה לו ע"י הגב' שירן אותם שני שיקים חתומים ע"י אחותה-הנתבעת והשיקים הללו הוגשו לפירעון.

התובע מסביר, כי ההלוואות שניתנו לאחותה של הנתבעת ניתנו בין השאר על רקע של מצוקה כלכלית אליה נקלעה הגב' שירן ואשר הביא לכך שהיו לה חובות כספיים בבנקים, דוגמת בנק לאומי.

לעומת גירסה זו, טוענת הנתבעת, כי אין יריבות כלשהי בינה לבין התובע וכי שיקים אלה למעשה ניתנו לאחותה לצרכים אישיים ולא נועדו כלל לשמש את התובע בכל דרך שהיא. לטענת הנתבעת, עמדה אחותה שירן בכל ההתחייבויות שלה, לרבות התחייבויות בבנקים וכן התחייבויות לחב' פלאפון, איתה הגיעה להסדר.

עוד נטען ע"י הנתבעת, כי השיקים הללו ניתנו לשירן לטובת כיסוי חוב פלאפון וכלל לא במטרה שיגיעו לתובע.

לאחר שניתנה בקשת רשות להתגונן והתקיימו הליכים בפני כב' הרשם מוראני, בפניו העידו שלושת העדים אשר העידו בפניי, דהיינו התובע, הנתבעת והגב' שירן, נקבע התיק להוכחות ונשמע ביום 30.1.12.

לאחר שמיעת עדותם של העדים ושמיעת סיכומי הצדדים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל במלואה.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1.עדותה של הנתבעת הייתה בלתי אמינה בעליל ומלאה סתירות בין התצהיר שהגישה, העדות בפניי והעדות בפני כב' הרשם. בעדותה בפניי טוענת הנתבעת, כי החתימה על השיקים איננה חתימתה. מישהו זייף את חתימתה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 11,12). ולשאלת ביהמ"ש האם התלוננה במשטרה, היא עונה: "לא הספקתי. משום מה אחותי הייתה לידי וראתה אותם. שאלתי אם היא יודעת מקיומם משהו. היא בפחד אמרה שהתובע איים לפגוע בה אם לא תשלם. היא גם לא הגישה תלונה במשטרה כי אצלה הכל בפחד ולא ידעה איך להתמודד עם המצב עם התובע. זה היה תחת איום והיא פחדה לפנות למשפחה שהיא בבעיה איתו" ומציינת הנתבעת מפורשות "זו הגירסה שמסרתי לרשם מוראני".

דא עקא, כי אין כל קשר בין הגירסה הזו שנמסרה בפניי לבין הגירסה שנמסרה בתאריך 6.4.11 בפני כב' הרשם מוראני, שם עונה הנתבעת בעמ' 2 לפרוטוקול, שורות 21-26, כדלקמן: "לשאלתך למה נתתי לשירן את השיקים אני משיבה שהיא ביקשה לקנות משהו בשבילה. לשאלתך למה נתתי שני שיקים באותו תאריך אני משיבה שאני רק חתמתי על השיקים ולא רשמתי תאריכים".

הנתבעת לא ידעה להסביר את הסתירות בגירסתה זו לביהמ"ש ובמיוחד שמדובר בגירסה שעניינה טענה לאיום או אלימות מצידו של התובע או מצידה של אחיו של התובע, אשר הטענה לאיומים מצידו נשמעו בעדותה של הגב' שירן, אחותה של הנתבעת, לראשונה בעדותה בביהמ"ש.

לא יכול להיות מצב שנתבעת תתן גירסה סותרת בסוגיה כל כך מהותית העומדת בבסיס המשפט ועניינה מתן השיקים, חתימה עליהם ונסיבות נתינתם והעובדה שלא הייתה יכולה להסביר את הדברים בצורה מתקבלת על הדעת צריכה לעמוד לחובתה.

2.גם עדותה של הגב' שירן, אחותה של הנתבעת, הייתה בלתי אמינה בעליל ולא עמדה במבחן החקירה הנגדית. וכך היא עונה בעמ' 7 בתשובה לשאלה לגבי מסירת השיקים של אחותה, הנתבעת, לתובע: "הוא ביקש את השיקים על הפלאפון. אחיו התקשר אלי לאיים עלי. בגלל זה זה קרה. לא ספרתי לאף אחד. עשיתי משהו לא נכון לעשות. אחיו התקשר ואיים עלי שאם אני לא אתן את הכסף על החוב של הפלאפון. החוב לפלאפון היה ע"ס 30,000 ₪. בזמן שהוא דרש את השיקים הוא החזיר את החיובים שהוא שילם".

ובתשובה לשאלות הנוגעות להסדר עם חב' פלאפון מציינת הגב' שירן בעמ' 8, שורה 4: "שילמתי 21,000 ₪. לא משנה".

בחנתי את הסדר התשלומים אשר הגיע אליו הגב' שירן עם חב' פלאפון תקשורת בע"מ באמצעות בא כוחה עו"ד אליהו מלך, החתום גם על הסדר התשלומים. הסדר תשלומים זה מבטא הכרה בקיומו של חוב בסך של 21,074 ₪ (ולא 30,000 ₪), כאשר עפ"י ההסדר תשלם הגב' שירן סכום מופחת של 8,662 ₪ ב- 4 תשלומים, תשלום ראשון ע"ס 2,500 ₪ ו- 3 תשלומים נוספים – האחד ע"ס 1,500 ₪ ושני התשלומים האחרים בסך 2,330 ₪ כל אחד.