ביקורת על אופן עבודת הגורם שבודק בקשות של מבקשי מקלט בישראל

הרקע לעתירה:

בפני עתירה במסגרתה מבקשים העותרים כי ביהמ"ש לעניינים מנהליים יורה למשיב להחיל בעניינם את ההליך המדורג מכוח נוהל בני זוג נשואים ולאשר לעותר 1 (להלן: "העותר") מעמד מכוח נישואין לעותרת 2 שהינה אזרחית ישראלית (להלן: "העותרת"). כן מבוקש לבטל את החלטת המשיב לדחות על הסף את הבקשה למתן מעמד לעותר מכוח נישואיו לעותרת ולקבוע כי יש לקבלה כפי שהוגשה, בהעדר חלק מהמסמכים של העותר, בשל קושי להמציאם על ידו.

העותר הינו מסתנן, שמוצאו ממצריים ואשר נכנס בשנת 2010 לישראל שלא כדין. בקשה למקלט מדיני בישראל שהגיש העותר בעבר נדחתה על ידי המשיב וכך גם בקשה לעיון מחדש בה. נכון לעתה בקשתו העדכנית של העותר למקלט מדיני תלויה ועומדת בפני המשיב וטרם ניתנה בה החלטה. יצוין כי בעניין זה התבקש ב"כ המשיב להודיע לביהמ"ש בטרם מתן פסק דין בעתירה האם התקבלה החלטה בבקשת העותר להכרתו כפליט או את לוח הזמנים לקבלת החלטה בעניין זה. ביום 26.1.15 הודיע ב"כ המשיב כי אין בידי המשיב לציין את המועד שבו תינתן החלטה בעניין זה. יוער כי בהודעה חזר ב"כ המשיב על חלק מטיעוניו, כפי שנטענו וכפי שיפורט.   

לאחר שנדחתה בקשתו הקודמת של העותר למקלט מדיני וכך גם הבקשה לעיון מחדש בה, בעוד עתירה מנהלית שהגיש העותר בנוגע לכך הייתה תלויה ועומדת בפני בית המשפט המחוזי מרכז (עת"מ 44675-09-11), פנה העותר יחד עם העותרת, שהינה אזרחית ישראל, בבקשה לקבלת מעמד בישראל לפי הליך למתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. בגדר בקשה זו טען העותר כי אין ביכולתו להמציא תעודות מקוריות, כגון דרכון תקף, תעודת לידה מקורית, תעודת יושר מקורית ומסמכים רשמיים המעידים על מצב אישי קודם, זאת מחמת היותו במעמד של מבקש מקלט בישראל והיותו נרדף במדינת מוצאו.

ביום 2.9.12 ניתנה החלטת המשיב במסגרתה נדחתה בקשת העותרים למתן מעמד מכוח בן זוג ישראלי נוכח העובדה כי העותרים לא הגישו מסמכים מהותיים הנדרשים לשם המשך הטיפול ובחינת הבקשה. ביום 24.10.12 הוגש ערר מטעם העותרים על החלטת המשיב במסגרתו טענו העותרים כי מטבע הדברים בשל היות העותר מבקש מקלט אין בידיו מסמכים מאומתים ומתורגמים ואין ביכולתו להמציאם ממדינת מוצאו. ביום 17.1.13 ניתנה החלטת המשיב בערר לפיה נדחה הערר, תוך שנקבע כי על בני הזוג להמציא את כל המסמכים הנדרשים על פי הנוהל ואשר צוינו בהחלטה על מנת לפתוח בהליך המדורג ולאשר מעמד לזר על סמך נישואין. יחד עם זאת נקבע בהחלטה בערר כי היה ויוחלט על ידי ביהמ"ש המוסמך לקבל עתירתו של המבקש בעניין קבלת מקלט מדיני יש באפשרות בני הזוג להגיש בקשה חדשה על פי הנהלים.

ביום 5.2.13 ניתן פסק הדין בעת"מ 44675-09-11 של בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, במסגרתו הורה בית המשפט למשיב לבדוק את טענת הפליטות של העותר מחדש ולא על דרך של עיון חוזר, על רקע המציאות הפוליטית העכשווית (עליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים). כן נקבע כי העותר לא יורחק מישראל ולא יושם במשמורת בשל שהייה בלתי חוקית עד לחלוף 30 יום ממתן החלטה חלוטה בעניינו על ידי המשיב וכי המשיב ינפיק לעותר אשרה מסוג 2א/5 לשלושה חודשים, אשר תחודש מעת לעת עד להחלטה חלוטה בעניינו של העותר. בהמשך רואיין העותר ביום 6.3.13 על ידי המשיב במסגרת בחינת בקשתו הנוכחית למקלט מדיני ונכון לעת הזו, כאמור, בקשתו העדכנית של העותר למקלט מדיני בישראל עודנה תלויה ועומדת בפני הרשות וטרם התקבלה החלטה בעניינו.

עוד יצוין כי ביום 13.3.13 הגישו העותרים עתירה נגד החלטת המשיב אשר דחה את הערר בבקשה למעמד מכוח נישואין לאזרח ישראלי. בתשובתו לעתירה טען המשיב, בין היתר, כי כל עוד לא התקבלו טענות העותר במסגרת בקשת המקלט שהגיש אין הצדקה לפטור אותו מחובת הגשת מסמכי הזיהוי המקוריים ממולדתו (עת"מ 26266-03-13 של בית המשפט המחוזי בבאר שבע) (להלן: "העתירה הראשונה"). בין לבין עשו העותרים מאמצים להשיג את המסמכים שדרש המשיב וביום 6.10.13 עדכן ב"כ העותר את המשיב כי משפחתו של העותר ממצרים שלחה לו תעודת לידה מקורית, עותק מתעודת זהות של העותר בה מצוין כי הוא רווק, תעודת פטירה של אמו ושמו של העותר מופיע בה וכן מכתב מטעם בית ספר תיכון של העותר. ביום 9.12.13 השיב המשיב כי המסמכים שנמסרו אינם משנים מעמדת המשיב. ביום 11.12.13, בהסכמת המשיב,  נמחקה העתירה הראשונה תוך שנקבע כי העותרים ימצו את ההליכים המנהליים אל מול משרד הפנים בהינתן המסמכים החדשים שהצליחו לאסוף בעת האחרונה. המשיב ציין טרם מתן פסק הדין כי אין במסמכים שמבקש ב"כ העותרים להגיש למשיב כדי למנוע מהמשיב מלטעון טענה כנגד אותם מסמכים והמשיב חזר על עמדתו כמפורט בכתב התשובה לעתירה.

לאחר מחיקת העתירה הראשונה הגישו העותרים בקשה נוספת למשיב לפתיחת הליך מדורג להסדרת מעמדו של העותר, הפעם בלשכת המשיב בחדרה, לשם העתיקו מגוריהם. העותרים צירפו מסמכים לתמיכה בבקשתם, כולל מסמכי הזיהוי החדשים שעלה בידו של העותר להשיג, ושילמו שנית את האגרה הנדרשת לפתיחת ההליך. גם בבקשה זו הסבירו את הקושי בהשגת מסמכים נוספים ממולדתו של העותר בשל היותו מבקש מקלט. אך המשיב סירב לבקשתם לפתיחת ההליך והודיע כי עליהם לצרף דרכון תקף של העותר, תעודת רווקות ותעודת יושר – ולא, תמחק בקשתם ותיקם ייסגר. ב"כ העותר פנתה שוב ושוב למשיב והסבירה כי אין ביכולתם של העותרים להמציא מסמכים אלה, אך המשיב סירב לבקשתם של העותרים לפתיחת ההליך המדורג וטען כי העותרים התחייבו במסגרת העתירה הראשונה להמציא את המסמכים החסרים. מכאן עתירה זו.

יצוין כי ב"כ המשיב הסכים כי כתב התגובה שהוגש ייחשב כתשובה לעתירה.