ביק ואח' נ' נאקי ואח'

פסק דין

התביעה ייסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה נשוא התביעה. הצדדים חלוקים ביניהם בשתי שאלות: האחת, אם אמנם אירעה תאונה; לגרסת הנתבעים רכבם כלל לא פגע ברכב התובע. השנייה, אם הנזקים הנתבעים נגרמו בתאונה הנדונה; לגרסת הנתבעים לאחר התאונה הנטענת לא נראו ברכב התובע נזקים כלשהם, כפי שכך נראה גם בתמונות שצילם הנהג מטעמם ("הנתבע") סמוך לאחר התאונה (נ/1).

בחנתי את מכלול העדויות והראיות. הגעתי למסקנה שהתמונות שהציג הנתבע, ולגביהן טען שהן צולמו על ידו במועד התאונה, לא צולמו על ידו במועד זה. לאור מסקנתי זו, ומאחר ואינני מקבלת את דברי הנתבע לגבי המועד בו צילם את התמונות שהציג, אינני מקבלת את מכלול דבריו, לא את עדותו לפיה במועד התאונה לא היו ברכב התובע כל נזקים, ולא את גרסתו לעניין נסיבות התאונה. וזה פירוט הדברים.

התובע העיד שעובר לתאונה הוא נסע ברחוב פנחס רוזן בתל אביב, בנתיב הימני, ואותת ימינה כדי להחנות במפרץ חנייה בצד הדרך. לפתע פגעה בו מאחור בעוצמה רבה מכונית הנתבעים. שני הנהגים עצרו רכבם בצד הדרך אך הנתבע סרב ליתן את פרטיו, וטען שיש לו בת שוטרת ושכדאי לתובע להיזהר. בהמשך התקשרה הבת, התנצלה על האיום, ביקשה לא לערב את חברת הביטוח והודיעה שאביה יתקן את הנזק על חשבונו. לבקשתה המתין התובע שבועיים, ולאחר מכן שבוע נוסף, אך דבר לא נעשה. התובע שב ופנה לנתבע והלה ביקש שיתבע את ביטוח ישיר. מכאן תביעתו.

הנתבע העיד שהוא נהג רכבו בנתיב הימני והתובע נהג מכוניתו בנתיב משמאל לו. שני הרכבים עצרו וכשהתחלף הרמזור, הוא החל בנסיעה, ולפתע רכב התובע חתך את נתיב נסיעתו, כדי להחנות בצד הדרך. הנתבע בלם רכבו בחוזקה והצליח למנוע כל פגיעה. הוא החליט לעצור ולהעיר לתובע על אופן נהיגתו, ואזי החל דין ודברים. הוא אכן סירב תחילה לתת את פרטיו אך לאחר מכן הם ניתנו. התובע הראה לו פגיעות שונות ברכב על כן הוא צילם בטלפון הסלולארי שהיה ברשותו את התמונות נ/1, בהן לא נראה כל נזק. הנזק הנראה בתמונות שצילם השמאי אינן משקפות את הנזק שנגרם בתאונה.

אין מחלוקת שבתמונות נ/1 נראה רכב התובע, אין מחלוקת שהתובע עצמו נראה באחת התמונות, ואין מחלוקת שבתמונות אלו נראה רכב התובע ללא כל נזק. בעדותו אישר התובע את שלושת הדברים האמורים. עם זאת התובע טען שאינו זוכר אם במועד התאונה צולמו על ידי הנתבע תמונות, שהוא אינו מזהה את המקום בו צולמו התמונות, ושלדעתו אין זה מקום התאונה מאחר ובמקום התאונה לא היו השיחים הנראים בתמונות.

עיון בתמונות שהגישו הנתבעים מעלה תהייה קשה בדבר אמיתותן. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאי בה פורטו הנזקים שנגרמו לרכבו כתוצאה מהתאונה. לחוות הדעת צורפו תמונות נזק, ת/1. לפי הנראה בתמונות אלו בצד האחורי של הרכב, משני צדדיו, מודבקות שתי מדבקיות ועליהן פסים אלכסוניים צבועים באדום – לבן. ברכב, לאחר התיקון, אין מדבקיות. היינו בעת שהרכב שהה במוסך לצורך תיקונו, הוסרו המדבקיות. השמאי שערך את חוות הדעת מטעם התובע וגם צילם את התמונות העיד והגיש את כל התמונות שצילם לצורך הכנת חוות הדעת (ת/8). לדבריו הרכב צולם על ידו שלוש פעמים: תמונות ראשונות צולמו ביום 20.11.08 כאשר הרכב הוכנס למוסך. בתמונות אלה נראים נזקים בצידו האחורי של הרכב, וגם נראות מדבקיות. תמונות נוספות צולמו ביום 24.11.08, וגם בהן נראה הרכב כשהוא פגוע וגם נראות מדבקיות. תמונות נוספות צולמו לאחר תיקון הנזקים, ביום 27.11.08. בשלב זה נראה הרכב ללא נזק, וגם ללא מדבקיות. השמאי הבהיר שלאחר התיקון בוצעה צביעה, ושלצורך הצביעה הוסרו המדבקיות מהרכב. הרכב שוחרר מהמוסך ללא מדבקיות, והשמאי העיד שלא ידוע לו אם לאחר מכן הודבקו המדבקיות.

מעדות השמאי עולה שכאשר הרכב הובא למוסך לצורך תיקונו היו עליו מדבקיות, במהלך התיקון ולצורך הצביעה, הוסרו המדבקיות, והרכב שוחרר מהמוסך לאחר התיקון, ללא מדבקיות. בתמונות שצילם הנתבע, אין מדבקיות. אם אמנם צולמו התמונות במועד התאונה, לא ניתן להבין הכיצד זה לא נראות בהן מדבקיות, למרות שכאשר הרכב הובא למוסך ובטרם תוקן היו עליו מדבקיות. המסקנה המתבקשת היא שהנתבע לא צילם את התמונות שהגיש במועד התאונה כפי שכך טען, אלא הן צולמו על ידו במועד אחר, לאחר שהרכב תוקן במוסך. רק כך ניתן להבין מדוע בתמונות אלו נראה הרכב ללא נזקים וגם ללא מדבקיות.

בחינת עדות הנתבע מעלה תהיות נוספות לגבי התמונות שהגיש. התמונות עצמן חתוכות וחלקיות, רובן מטושטשות. התמונות שהוגשו הן תמונות בשחור לבן, אף שהנתבע העיד שנדמה לו שהתמונות הודפסו בצבע, אך אינו בטוח. הנתבע העיד שהטלפון בו צולמו התמונות אבד בים והוא אינו זוכר מתי. התמונות הודפסו ברמת גן, בחברה של צילומים, פרטי החברה לא ניתנו. אכן באחת התמונות נראה התובע אישית אך לא רק שתמונה זו מטושטשת ביותר, אלא שנראה בה רק חלק קטן מהרכב, לא החלק הרלוונטי. זאת ועוד. קדמה לתביעה זו תביעה אחרת שהוגשה על ידי התובע לבית משפט לתביעות קטנות. במסגרת אותה תביעה הגישו הנתבעים כתב הגנה בו טענו שלרכבם לא נגרם כל נזק, וכהוכחה לטענתה זו צירפו תמונות של רכבם (ת/6). למרות שנטען שבמועד התאונה צולם גם רכב התובע, לא צורפו תמונות והן צורפו לראשונה לכתב ההגנה בתביעה שלפני. גם לכך לא ניתן כל הסבר. הנתבע מסר הודעה כתובה לחברת הביטוח כשלושה חודשים לאחר מועד התאונה (נ/2), וגם בהודעה זו לא נכתב דבר לגבי קיומן של התמונות.

סיכומו של דבר. אינני נותנת אמון בעדות הנתבע לפיה התמונות שהגיש צולמו על ידו במועד התאונה. לאור האמור, ובנסיבות אלו אינני מקבלת את מכלול דבריו. אני מעדיפה את עדות התובע באשר לנסיבות התאונה, וקובעת שהתאונה נגרמה כתוצאה מכך שרכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור. לפיכך האחריות לתאונה רובצת במלואה על הנתבעים.

אשר לנזקים. התובע תמך תביעתו בחוות דעת שמאי שלא נסתרה, והנזקים כולם מתייחסים למוקד האחורי. אמנם הרכב נבדק כעבור כשלושה שבועות ממועד התאונה, אך התובע הבהיר בעדותו מדוע המתין עם בדיקת הרכב, וזאת לבקשת הנתבע ובתו. הנתבעים לא זימנו לעדות את בתו של הנתבע, וגם זאת יש לשקול לחובתם. לאור האמור הוכיח התובע נזקיו, למעט ראשי הנזק של הפסד ימי עבודה ונזקים כלליים, שלא הוכחו.

לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 18,622 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום 06.11.08 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכר השמאי כפי שנפסק. מצאתי לנכון לתת ביטוי להתנהלות הנתבע 1 בפסיקת הוצאות. לאור האמור ובנוסף לסכומים הנ"ל ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪. התשלומים יבוצעו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, א' תמוז תשע"א, 03 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: