ביסמוט ואח' נ' הדקה ה-90 ואח'

פסק דין

תביעה כספית ע"ס 3418 ₪.

התובעת רכשה מהנתבעת הפלגה באנייה מג'יק 1, למשך 3 ימים, החל מיום 15/7/10, עבורה ועבור שלושת אחיה. לתובעת נאמר כי מדובר ב"הפלגת מסיבות". אלא שלקראת יציאת האונייה מהנמל, התברר להם כי ההפלגה היא הפלגה שמיועדת לקהילה הגאה ורק משום שלא נמכרו כל המקומות, יצאו במכירה לקהל הרחב. קהל רב על האונייה השתייך לקהילה. תוכנית הבידור הותאמה לקהילה. לדברי התובעת, היא שוחחה עם מנהל צוות הבידור שאמר לה כי את כל תוכנית הבידור בערב בנתה הקהילה הגאה. במהלך ההפלגה הוסיף צוות הבידור הצגה אחת, לנוכח טרוניות הקהל שלא השתייך לקהילה הגאה. המסיבות היו מסיבות של הקהילה הגאה ועם תקליטנים הנמנים על הקהילה. התובעת ובני משפחתה לא מצאו את מקומם בהפלגה שארכה 3 ימים, אחיה אף הסתגר בחדרו ולטענת התובעת, הפך הנופש לסבל משפחתי.

בדיעבד, לאור ההתרחשויות הנ"ל, ערכה התובעת חיפוש באינטרנט ומצאה כי אכן מדובר בהפלגה שיועדה מלכתחילה לקהילה הגאה ובהמשך שונה ייעודה לקהל הרחב וכי מדובר בהפלגה עם "הפקה פרטית" שהתוכנית האומנותית בה הוכנה ע"י הקהילה. התובעת צירפה לתביעה את הפרסומים הנ"ל.

לפי הטענה, אילו היה נמסר לה המידע במלואו, לא הייתה רוכשת כרטיסים להפלגה. אי גילוי המידע הוא הטעיה ומהווה הפרה של החובה למסור את כל הפרטים והמידע הרלבנטיים לרוכשים. מכאן התביעה להשבת המחיר ששולם עבור הההפלגה.

יצויין כי התובעת טענה גם לפיצוי בגין עוגמת נפש ואולם פיצוי כזה לא נתבע למעשה, משום שסכום התביעה הועמד על סך של 3418 ₪, הוא מחיר הכרטיסים להפלגה.

הנתבעת טוענת כי יש תיירות בע"מ (להלן: הספקית), שאת פרסומיה צירפה התובעת, לא מסרה לה את המידע הנ"ל. הנתבעת מסרה לתובעת את כל המידע הרלבנטי שקיבלה מהספקית. האחריות הבלעדית היא של ספקית הנופש. התובעת מודעת לכך ואף חתמה על תנאי ההזמנה שקובעים זאת במפורש ומסירים אחריות מהנתבעת. בנוסף, טענה הנתבעת כי המופעים מתאימים לקהל הרחב.

בנסיבות אלה הגישה הנתבעת הודעה לצד ג' כנגד הספקית.

צד ג', ספקית הנופש, מסכימה כי מלכתחילה יועדה ההפלגה לקהילה הגאה, אך ייעודה של ההפלגה שונה כ- 3 שבועות טרם ההפלגה, שהוא זמן ארוך במונחים של נופש בקרב הצרכן הישראלי, והתובעת רכשה את הכרטיסים יום או יומיים לפני ההפלגה. מעבר לכך, לשיטתה של צד ג', התביעה היא גזענית ואין זה סביר ואין זה ראוי שתידרש לעדכן את הרוכשים מיהם המפליגים האחרים.

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש לבית המשפט ושמעתי טענות הצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל.

אני סבורה כי בנסיבות העניין, משמדובר בהפלגה שיועדה מלכתחילה להיות הפלגה סגורה לקהילה הגאה, והאחריות על תוכנית הבידור בה, הופקדה בידי הקהילה כ"הפקה פרטית" ולא שונתה אלא בזעיר אנפין עם פתיחתה לקהל הרחב - היה על הנתבעת ליידע את התובעת (והרוכשים האחרים) לגבי ייעודה המקורי של ההפלגה. מדובר במידע שעשוי להשפיע על אופי ההפלגה ועל כן, רלבנטי לרוכשים ויש למסור להם מידע זה. בדיוק כשם שבנסיבות דומות צריך היה לדווח לרוכשים על ייעודה המקורי של ההפלגה (ששונה) לקבוצה סגורה של הגיל השלישי, של שוחרי מוסיקה קלאסית, ריקודים סלוניים או ברידג' וכד', בפרט כאשר ארגון תכנית הבידור בהפלגה הופקד מלכתחילה בידי הקבוצה כ"הפקה פרטית" (ולא שונה).

ניכר מהמסמכים שצורפו על ידי התובעת, כי מדובר בתוכנית אומנתית שמיועדת לקהילה הגאה. בלוח ההפלגות של מג'יק 1 שפורסם באתר הדקה ה- 90 (נספח 4 לכתב התביעה) מצויה טבלה שבה תאריכי ההפלגה והמחיר, ולצדם של פרטים אלה עמודת "הערות", שבה מציינים תכנים חשובים של תוכנית הבידור, כגון: "שרית חדד", "סקאזי, שחר חסון", "תימניאדה". בהפלגה נשוא התביעה מצוין, להבדיל, "הפקה פרטית". בפרסומים אחרים באינטרנט (נספח 3 לכתב התביעה) מפורסמת ההפלגה תחת הכותרת "הפלגה ישראלית גאה לקפריסין ולימסול" Magiq Gay Cruise # 2"" ומצוין כי "ההפלגה.. מציעה מגוון פעילויות גאות מלבד כל הפינוקים הרגילים על סיפון האניה..". בנוסף, לאחר שפורטה שורה של אומנים ותקליטנים שיופיעו נאמר "בנוסף לתוכנית הגאה העמוסה הזו ישנה השקה של ספרו החדש של זיו כהן ....". דהיינו, התוכנית האומנותית הוכתרה במפורש כ"תוכנית גאה".

כפי שציין כב' הש' גרובס, שקיבל לאחרונה תביעה דומה בעניין אותה הפלגה ממש "בנופש מסוג שייט ישנה ייחודיות מסוימת הנובעת מכך שהאדם העולה על הספינה מסתמך על שירותי הנופש והבידור המסופקים לו בספינה בלבד. הוא אינו יכול לרדת ממנה ולמצוא לו תחליפים כאשר הוא אינו מרוצה מהשירות. הנאתו מהנופש תלויה בחבילת שייט המסופקת לו על ידי הספינה בלבד". [ת"ק (כ"ס) 33679-07-10 קוויטני נ' מג'יק 1 "יש תיירות"].

עוד יש להדגיש, וגם בעניין זה אביא מדבריו של כב' הש' גרובס, כי "על הנתבעת היה ליידע את התובע בדבר ייעודו המקורי של השייט ולא בדבר אפיונם של הנוסעים האחרים. אם הייתה הנתבעת משווקת את השייט כשייט הפתוח לקהל הרחב ואשר אינו מיועד לענות על הצרכים של קהילה מסויימת ואשר אופיו אינו מסויים, לא הייתה קמה לתובע עילת תביעה במידה ושאר בני האדם שהיו רוכשים כרטיסים לשייט היו נמנים על הקהילה הגאה".

אני דוחה את עמדת הנתבעת כאילו כל תפקידה תפקיד תיווך הוא, ואין לה שמץ של אחריות לגבי טיב הנופש ואיכותו. אם כך הוא, איזה הצדקה קיומית יש לה לנתבעת בעידן שבו ניתן לערוך הזמנות ישירות באינטרנט מול הספק? לא קיבלתי מענה לתמיהה זו מנציגת הנתבעת בדיון.

עוד אציין כי לא ראוי בעיני שהנתבעת וצד ג', שעובדות יחדיו על בסיס עסקי שוטף (וימשיכו כנראה לעבוד יחדיו גם לאחר תיק זה), מוצאות לנכון להתדיין ביניהן על גבו של הצרכן בבית המשפט לתביעות קטנות. מה גם שההודעה לצד ג' הוגשה לבית המשפט כעשרה ימים לאחר שהוגש כתב ההגנה, ומבלי לבקש היתר מבית המשפט. ראוי היה שהנתבעת וצד ג' יסדירו את מערכת היחסים ביניהן פנימה, ולא יקשו על מימוש הזכויות הצרכניות, באופן שבית המשפט יידרש להכריע גם בסכסוך ביניהן. לגופו של הסכסוך, הנתבעת וצד ג' לא מסרו בידי בית המשפט מידע מספק וראיות מספיקות כדי להכריע בשאלה אם המידע לגבי ייעודה המקורי של ההפלגה נמסר לנתבעת, שלא מסרה את המידע לרוכשים מטעם זה או אחר. מטעם זה, ההודעה לצד ג' נדחית.

מכל מקום, בנספח 4 לכתב התביעה שהינו מתוך אתר הנתבעת "הדקה ה-90" מצויין כאמור כי מדובר ב"הפקה פרטית". לכתב ההגנה של צד ג' צורף פרסום נוסף שבו צויין, לאחר שנפתחה ההפלגה לקהל הרחב, כי מדובר ב"הפלגת מסיבות" (כפי שאכן הודתה התובעת שצויין בפניה ע"י הנתבעת). כך גם הוצגה ההפלגה ע"י שירות הלקוחות של הנתבעת, בתשובתה לפניית התובעת בתלונה טרם הגשת התביעה (נספח 2 לכתב התביעה). אם כך, לכל הפחות, הנתבעת הייתה מודעת לשינוי שחל בעניין זה וכמי שמשווקת את הנופש, במישור היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת, עליה למסור את מלוא המידע לרוכשים ממנה את ההפלגה.

לבסוף, אני דוחה את הטענה שהיה על הנתבעת לרדת מההפלגה בטרם יצאה האניה מהנמל, שהרי הדברים התבהרו במהלך ההפלגה ובמיוחד במסיבות הערב ולא באו לידי ביטוי על אתר. מה גם שהתובעת העידה, ועדותה לא נסתרה, כי פנתה לשירות הלקוחות של הנתבעת עוד בהיותה על האניה וטרם ההפלגה לצורך בירור העניין, אך לא לא נענתה והשיחה נותקה.

כמו כן, אינני סבורה כי יש להביא בחשבון שהתובעת ואחיה ניצלו את ימי ההפלגה. טיבה של הפלגה הוא, כאמור, שלא ניתן "לרדת" ממנה באמצע ובנסיבות העניין, אני מקבלת את טענת התובעת שמתיישבת עם הראיות ולא נסתרה, כי אילו ידעו את כל הפרטים, לא היו רוכשים את הכרטיסים להפלגה.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.