בינסון ואח' נ' בראון

פסק דין

תביעה בגין הפרת חוזה.

התובעים התקשרו עם הנתבעת בהסכם לרכישת נכס מקרקעין ברח' הנטקה 9 בחיפה (להלן: "הדירה").

לטענת התובעים, בתאריך 28.4.08 נחתם בינם לבין הנתבעת הסכם לרכישת הדירה (להלן: "ההסכם"). נקבע כי מועד מסירת החזקה בדירה יהיה ביום 30.8.08. על פי ההסכם, התחייבו התובעים לשלם לנתבעת תמורת הדירה סכום כסף שישולם לשיעורין. הנתבעת הצהירה כי הדירה נקייה מכל צו הריסה ו/או כל עיכוב אחר להעברה. עוד נקבע בהסכם כי הנתבעת מתחייבת למסור את הדירה והחזקה בה לתובעים כשהיא נקייה מכל חוב ו/או צו הריסה. התובעים שילמו לנתבעת את מלוא התמורה כמתחייב במועדים שנקבעו, וקיבלו את הדירה לחזקתם. עם קבלת החזקה קיבלו התובעים דרישות מוועד הבית, בבניין בו ממוקמת הדירה, להשתתף לאלתר בהוצאות תיקון והסרת מפגעים, אשר נקבעו על ידי מהנדס מטעם עיריית חיפה, בהודעה שנכתבה ביום 28.4.08. הוצג לתובעים מסמך לפיו, כיוון שלא הוסרו המפגעים, הועבר הטיפול למחלקה המשפטית בעירייה, לצורך הכנת כתב אישום. סכום התשלום בו נדרשו התובעים לשאת הסתכם ב - 37,000 ₪.

סבורים התובעים, כי הנתבעת נהגה בחוסר תום לב בביצוע ההסכם, שכן הסתירה ו/או הטעתה ו/או הציגה מצג שווא בקשר לעובדות מהותיות הקשורות בדירה. בכך, הפרה הנתבעת הפרה יסודית את ההסכם, שכן העלימה במודע מן התובעים את העובדה שהבניין והדירה הוכרזו על ידי העירייה כ"מבנה מסוכן". התובעים עותרים לפצותם בסכום של 30,000 ₪.

לטענת הנתבעת, הדירה הועברה אליה במתנה, על ידי סבתה, שהתגוררה בדירה עד חודש פברואר 2003. העברת הדירה הושלמה בסמוך לעסקת המכר עם התובעים. סבתה של הנתבעת מתגוררת בבית אבות מאז חודש פברואר 2003 ועד מועד המכירה הייתה הדירה מושכרת. איש מבני משפחת הנתבעת לא התגורר במבנה. הנתבעת אף לא הגיעה לדירה או לבניין במשך כל אותן שנים ולא ידעה על מצבו של הבניין. בעניין מכירת הדירה טיפל אביה של הנתבעת, דב בראון (להלן: "האב"), בנה של סבתה של הנתבעת. גם האב לא התגורר בדירה, אלא הגיע אליה פעמים ספורות לחידוש הסכם השכירות. מעבר לכך לא הייתה לאב ידיעה על מצב המבנה. הדירה הוצעה לתובעים בסכום של 670,000 ₪. במהלך המשא ומתן שקדם לחתימת ההסכם, ביקר האב בדירה בחברת התובעים ובחברת אמו של תובע 1 מספר פעמים. במהלך הביקורים בדקו התובעים והאם את מצב הדירה, סיירו בבניין וסביבו, ויכולים היו להתרשם מנזקי הרטיבות, הריקבון ומקילוף חלקים מהקירות לרבות ברזלים שנחשפו כתוצאה מנשירת בטון. הליקויים היו גלויים לעין ועלו במהלך השיחות שבין הצדדים, היות ומדובר במבנה ישן. משכך, היות והתובעים סברו שייאלצו להשקיע ממון בשיפוץ הדירה ו/או הבניין, שוכנע האב להפחית בשיעור ניכר את מחיר הדירה. בסופו של יום, נמכרה הדירה לתובעים בסכום של 565,000 ₪. התובעים הצהירו במעמד חתימת ההסכם כי ראו ובדקו את הדירה, והזכויות המשפטיות בה, ומצאו אותה מתאימה לצורכיהם. כן ויתרו התובעים על כל טענת מום ו/או חסרון בכפוף להצהרת הנתבעת כי לא ידוע לה על פגם נסתר. הוסכם כי הדירה תימסר לתובעים במצבה - "as is". לבקשת התובעים, השאיר האב בדירה גם כיריים, תנור ומזגן מפוצל, ששווים אלפי שקלים, למרות שאלו לא נכללו בהסכם ולא התקבלה בגינם כל תמורה. האמור במכתב מהנדס העירייה, לא היה ידוע לנתבעת או לבני משפחתה, והמסמך שנכתב על ידי המהנדס, נכתב ביום בו חתמו הצדדים על ההסכם. מכאן, לא ניתן היה לדעת כלל אודות המכתב בעת מעמד החתימה. יתרה מכך, נטען כי הנתבעת ו/או מי מטעמה, לא קיבלו כל מכתב מוועד הבית. אף הסכומים אליהם התייחס וועד הבית אינם מתייחסים אך ורק להסרת הסכנה, כנדרש על ידי מהנדס העירייה, אלא כוללים התייחסות לשיפוץ והשבחת המבנה, חידש המדרגות, קומת המחסנים, רצפת החניון, גג הבניין, מערכת הביוב ועוד. התשלומים עבור העבודות השונות יועדו להיות משולמים החל מיום 5.9.08, דהיינו לאחר העברת החזקה לידי התובעים.

סבורה הנתבעת כי לא הפרה את ההסכם.

יתרה מכך, שני תשלומים המפורטים בהסכם שולמו ע"י התובעים באיחור ניכר.

בדיון הראשון שהתקיים בפניי לא התייצבו התובעים וניתן בהעדרם פסק דין הדוחה את תביעתם.

התובעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין וטענו, כי לאור מכתב שקיבלו מביהמ"ש, בגדרו נמסר כי ההזמנה לנתבעת לא נמסרה כדין, סברו כי הדיון מבוטל ויקבלו זימון למועד חדש.

למרות טענות התובעים התמוהות למדי, לאחר שהפקידו סכום כסף לכיסוי הוצאות הנתבעת, קבעתי את הבקשה לדיון. במעמד הדיון בוטל פסק הדין שניתן בהעדר התובעים.

מטעם התובעים העיד עורך הדין שייצג את שני הצדדים להסכם.

עורך הדין העיד, כי לא היה מודע להודעת העירייה בדבר היות המבנה, בו ממוקמת הדירה, "מבנה מסוכן", ולו היה מודע לכך, הייתה נכללת הסוגיה בהסכם. עוד הסביר עורך הדין, כי אחד התשלומים שולם באיחור על ידי התובעים, שכן היה צורך קודם לכן בהעברת הדירה על שמה של הנתבעת בלשכת רישום המקרקעין.

התובעים העידו, כי הנתבעת או אביה היו מודעים להחלטת דיירי הבניין בדבר הוצאות כספיות, אשר מטרתן תיקון ושיפוץ המבנה.

תובעת 2 טענה כי אנשי וועד הבית מסרו לה שהמסמכים הרלוונטיים נשלחו לאב, אך האחרון הודיע לאנשי הוועד כי על התובעים יהיה לדאוג לתשלום הנדרש לכשתועבר החזקה.

אביה של הנתבעת, אשר טיפל בכל הקשור למכירת הדירה והעברתה לתובעים, העיד אודות השתלשלות האירועים שקדמה לחתימת ההסכם. בנוסף העיד, כי לא ידע דבר אודות הכרזת המבנה כ"מבנה מסוכן", ואף לא קיבל כל הודעה אודות אסיפת דיירים ו/או החלטה בדבר תשלומים לצורך שיפוץ המבנה.

נטל ההוכחה בדוננו מוטל על התובעים.

עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, שמעתי את עדויות התובעים, עדות האב ועדות עורך הדין שעשה לעריכת ההסכם בין הצדדים, התרשמתי מן המעורבים באופן בלתי אמצעי ושקלתי את כלל הטענות.

לסופו של יום, סבור אני, כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם.

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי ההודעה אודות המבנה המסוכן נכתבה על ידי מהנדס העירייה ו/או ראש העירייה, בתאריך 28.4.08. בתאריך זה, חתמו הצדדים לעסקת המכר על ההסכם. בנסיבות אלה, ברי, כי ככל שנשלחו מכתבים לדיירי המבנה, הם לא התקבלו עובר למעמד חתימת ההסכם.