ביניש ואח' נ' גולדבליט ואח'

פסק דין

תביעה שכנגד (לאחר שהתביעה העיקרית נמחקה) לתשלום שכר טרחה בסך 131,066 ₪ בגין שירותים משפטיים שהעניק התובע שכנגד, עו"ד אבי גולדבליט (להלן: "עו"ד גולדבליט") לנתבע שכנגד, מר טמזי אהרון ביניש (להלן: "ביניש").

מבוא ותמצית טענות הצדדים

ביום 29.4.10 הגיש ביניש לבית משפט זה תביעה למתן צו עשה למסירת מסמכים, בה טען שלמרות פניות חוזרות ונשנות לעו"ד גולדבליט, זה האחרון לא המציא לביניש תיקים ומסמכים השייכים לו ונמצאים ברשותו. ביום 15.8.10 מסר עו"ד גולדבליט לביניש 18 עוקדנים שהצטברו במשרדו במהלך השנים. לבקשתו של ביניש, לאור טענתו שקיבל את מבוקשו, נמחקה ביום 7.4.11 התביעה העיקרית. נותרה לדיון התביעה שכנגד שהוגשה על ידי עו"ד גולדבליט ביום 15.7.10.

עניינה של תביעת עו"ד גולדבליט, כעולה מכתב התביעה שכנגד, הוא נושא אחד בלבד, אותו כינו הצדדים "פרשת המסעדה". ראשיתה בהתקשרות משנת 1991 בין ביניש לבני הזוג יהודית ובן-ציון אופק (להלן: "בני הזוג אופק") בהסכם לרכישת מסעדה. ביניש, שטען כי במסגרת התקשרות זו בני הזוג אופק הונו אותו וגרמו לו נזקים כספיים, שכר את שירותיו של עו"ד גולדבליט שייצג אותו בתביעה כספית על סך 500,000 ₪ שהוגשה נגד בני הזוג אופק בת.א. 19844/98 בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "התביעה הכספית").

בפסק הדין בתביעה הכספית, שניתן ביום 5.11.03, חויבו בני הזוג אופק לשלם לביניש, ביחד ולחוד, סך של כ-432,550 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין, כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

לטענתו של עו"ד גולדבליט, בגין ייצוגו במסגרת תביעה זו חייב לו ביניש שכר טרחה בשיעור מוסכם על פי הסכם בין הצדדים מיום 24.1.95 (להלן: "המזכר" או "ההסכם"). ביניש לא שילם לו עבור שירותים אלו ועל כן יש לראות את ביניש כמי שהפר את חיובו החוזי.

מאחר שבני הזוג אופק לא סילקו את חובם הפסוק, הגיש משרדו של עו"ד גולדבליט ביום 4.2.04 את פסק הדין לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל. זמן קצר לאחר פתיחת התיק בהוצאה לפועל, ביום 11.2.04, הגישו בני הזוג אופק ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ובמקביל בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. עו"ד גולדבליט ייצג את ביניש בערעור. הערעור התקבל חלקית בפסק דין מיום 26.10.04 והחוב הפסוק עודכן, כך שהופחתו ממנו סכומי כסף שונים. בהמשך נשכר עו"ד גולדבליט גם לייצוגו של ביניש כנושה בהליכי פשיטת רגל שנקטו בני הזוג אופק.

לטענת עו"ד גולדבליט, השירותים המשפטיים הנוספים שניתנו לביניש, מעבר לייצוגו בבית משפט השלום בתביעה הכספית, ובהם הליכי הוצאה לפועל, הליכי ערעור בבית המשפט המחוזי והליכי פשיטת הרגל, אינם חלק מההסכם מיום 24.1.95, ולגביהם לא הוסכם שיעור שכר הטרחה המגיע לו. על כן, לטענתו, יש לקצוב שכרו עבור שירותים אלה בסכום הראוי להשתלם בנסיבות העניין.

ביניש מצידו חולק על זכותו של עו"ד גולדבליט לשכר טרחה כלשהו וטוען כי עו"ד גולדבליט לא הוכיח את תביעתו ועל כן דינה להידחות.

גדר המחלוקת

לצורך הכרעה בתביעה דנן יש לבחון מספר סוגיות. הראשונה, פרשנות הסכם שכר הטרחה לעניין גובה התשלום- האם מדובר ב-20% מכל סכום שייפסק או מכל סכום שייגבה בפועל, והאם הסכום כולל מע"מ. השנייה, מהו היקפו של הייצוג המשפטי שנקבע בהסכם ואם מגיע לעו"ד גולדבליט שכר טרחה נפרד בגין ייצוג ביניש על ידו בהליכי הערעור, הוצאה לפועל ופשיטת הרגל. בנוסף, טען ביניש שאין הוא נושא בחובת תשלום כלשהו, עקב רשלנותו של עו"ד גולדבליט, שמנעה ממנו את גביית החיוב שנפסק בבית משפט השלום כנגד בני הזוג אופק.

פרשנות ההסכם לעניין חישוב שכר הטרחה

להלן לשון ההסכם כפי שהיא מופיעה במזכר מיום 15.1.95, עליו ניתן למצוא את חתימתו של ביניש כשמתחתיה מצוין התאריך 24.1.95 בכתב ידו של ביניש:

" מזכר דיון/שיחה

שם הלקוח: בנש טמזיתאריך: 15.1.95

משתתפים: בנשתיק מס': ב/120

נושא: הסדר שכ"ט

מקום: משרד

סיכום שיחה: