בינט נ' גבאי

פסק דין

התובעת והנתבע הינם דיירים בבית משותף. התובעת מתגוררת בדירה בקומת הקרקע ואילו הנתבע מתגורר בדירה בקומה העליונה.

צינור הניקוז המחבר מס' קומות לעניין הביוב משמש אף לניקוז נוזלים מן המרפסת של הנתבע.

בין הדיירים בבניין לבין הנתבע קיימות מחלוקות שונות אשר מתבררות בפני ערכאות שונות.

התביעה שלפניי הינה בגין נזקים שנגרמו לשטיחים של התובעת בגין הצפה מיום 6.7.09.

לטענת התובעת, ההצפה נגרמה כתוצאה משפיכת מים מהולים בטיט ורוד ממרפסתו של הנתבע למערכת הביוב, דבר שגרם לסתימה ועליית המים בדירתה.

הוצגו תמונות המלמדות על המים שאכן הציפו את חדר האמבטיה של התובעת.

ניתן להתרשם מצבע המים כי אכן עסקינן באותו טיח אשר שימש את קיר הבניין.

לטענת הנתבע, אמנם הטיח נוקז לתוך הצינור, אך יחד עם זאת, הסתימה לא נגרמה בעקבות שפיכת החומר משום שהחומר הינו מסיס, אלא משום בעיות קודמות ומתמשכות בצנרת הביוב.

הנתבע צירף פרוטוקולים של ישיבות דיירים מהם עולה כי הבעיה במערכת הניקוז היתה ידועה לכלל הדיירים לרבות לתובעת.

כמו כן הוצגה קבלה מיום 14.10.09 עבור פתיחת סתימה "עקב מוצרי היגיינה, תחבושות, מגבונים וכו'".

התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות דעת של מומחה, ואף לא הציגה חוות דעת במעמד הדיון.

הנתבע צירף מטעמו מכתב וכן חוות דעת, אך עורך המכתב ועורך חוות הדעת לא התייצבו לדיון.

הכלל הינו כי "המוציא מחברו עליו הראיה", קרי; נטל ההוכחה מוטל על התובע.

בנסיבות העניין סבורני כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה.

לכאורה צינור הניקוז לא נועד על מנת לשמש ניקוז של פסולת בניין, אך לא הוכח באופן כלשהו כי עצם הזרמת החומר הוא שגרם לסתימה ולהצפה.

מנגד מן הנספחים לכתב ההגנה עולה כי היתה קיימת בעיה במערכת הביוב, עובר למקרה נשוא התביעה, וכי הבעיה היתה ידועה לדיירי הבניין.

אשר על כן התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מהיום.