בימ"ש שלערעור יפעיל ביקורת שיפוטית מצומצמת ביותר על פס"ד שניתן בהסכמה.

כללי

1.         מהם גבולות ההתערבות של ערכאת ערעור בפסק דין שניתן על ידי בית המשפט, בערכאה הדיונית המבררת? על פי שיקול דעתו בדרך של פשרה?

            האם יש מקום, בערעור, לבטל את פסק הדין כולו, כולל ביטול הרכיב של ההסכמה שניתנה על ידי הצדדים, לפיה הוסמך בית המשפט, בערכאה ראשונה, לתת פסק דין כזה?

            האם ניתן להתערב בגובה הסכום שפסק בית משפט קמא, או להחזיר לו את התיק כדי שישקול בשנית את הסכום שפסק, או, למצער, ינמק את פסק דינו?

            האם בנסיבות כאלה של פסק דין ניתן להפעיל את שיקולי "סעד מן הצדק", שמקומם בדיני הגנת הדייר, ולהעניק לאחד הצדדים פיצוי גבוה יותר מזה שנפסק לו, כדי לאפשר לו פיתרון דיון חילופי?

            האם ניתן להורות על החזרת המצב לקדמותו, ולאפשר לדייר להעביר את זכות הדיירות המוגנת לדייר מוצע, כאשר חלק מן הסכום שישלם הדייר המוצע, יועבר לבעל הבית?

2.         שאלות אלה, הן העומדות במרכז ערעור זה.

3.         כדי להבין את פרטי המחלוקת שבין הצדדים ואת דרך ההכרעה בהם, אביא, תחילה, את תמצית ההליכים בבית משפט קמא. לאחר מכן, יוצג פסק הדין הקצר של הערכאה הראשונה. טיעוני המערערים ותשובות המשיב יובאו בפרקים העוקבים. בפרק הדיון, אנתח את השאלות המשפטיות העומדות להכרעה, ואציע לחבריי כיצד לפסוק בהם.

תמצית ההליכים בבית משפט קמא

4.         המשיב הינו הבעלים הרשום (להלן - "בעל הבית" או "המשכיר" או "התובע") של דירה הנמצאת ברחוב המלך ג'ורג' 5, ירושלים, גוש 30049, חלקה 33/1 (להלן - "המושכר" או "הדירה" או "הנכס").

5.         בשנת 1962 נחתם חוזה שכירות בין הבעלים לבין מסעוד התשואל (להלן - "השוכר" או "המנוח"), לפיו הדירה מושכרת לו בשכירות מוגנת.  

6.         ביום 25.10.04, הוגשה על ידי הבעלים תביעת פינוי כנגד השוכר, לבית משפט השלום בירושלים (ת.א. 11851/04). עילת התביעה היא מתן רשות לבנו של השוכר, רונן, ואשתו מיטל, להתגורר בדירה, ואי פינויים מן הדירה, גם לאחר מכתב התראה שנשלח לשוכר על ידי ב"כ המשכיר, עו"ד ד"ר משה עליאש, המייצגו גם בהליך זה. 

7.         אין צורך להיכנס לפרטים ופרטי פרטים. די בכך שאומר, כי מאז שנת 2004 התנהלו הליכים בבית משפט קמא, כאשר במהלכם הושמעו עדים והוגשו סיכומים בשנת 2005, על ידי שני הצדדים: התובע עתר לכך כי הנתבעת יפונה, ללא מתן סעד מן הצדק, ולחילופין, ולפנים משורת הדין, תאריך הפינוי יידחה עד לאחר אריכות ימיו ושנותיו של הנתבע (עמ' 7 לסיכומים מיום 6.10.05). מנגד, טען הנתבע, בסיכומיו, כי אין כל עילת פינוי נגדו, ולחילופין, יש להעניק לו סעד מן הצדק, ולכן ביקש כי התביעה תידחה (סיכומי הנתבע מיום 30.10.05). התובע הגיש תשובה לסיכומים על פי החלטת בית המשפט, וחזר על עתירותיו.

8.         הנתבע נפטר לבית עולמו ביום 28.1.06. בעקבות זאת, ביקש התובע לתקן את כתב התביעה. הנתבע הסכים לכך (ראה: פרוטוקול ישיבת בית משפט השלום מיום ט"ז אדר תשס"ו (16.3.06)).

הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו הנתבעים הם: (1) עזבון המנוח; (2) רונן התשואל;
(3) אשתו מיטל התשואל, כאשר שני האחרונים הם גם מייצגי ביתם הקטינה (נכדתו של המנוח). העתירה, בסיום כתב תביעה המתוקן, היא להצהיר כי טרם פטירת המנוח הוא חדל מלהיות דייר מוגן, ולכן, הנתבעים 2 ו-3 וביתם הקטינה אינם זכאים להמשיך ולהתגורר בדירה, ועליהם לפנותה. 

            בכתב ההגנה המתוקן, מבקש ב"כ הנתבעים למחוק את התביעה כנגד העיזבון, ולדחותה כנגד יתר הנתבעים, כאשר הטענות המרכזיות הן כי אין בסיס בתביעת הפינוי, וכי הנתבעים זכאים להמשיך לגור בדירה כדיירים מוגנים.