בימ"ש עליון החמיר בשנה נוספת את עונשו של פלוני אשר הורשע בהריגה של הנער אורגיל מואטי ז"ל ברחובות

השופטת ד' ברק-ארז:

1. נער בן שבע עשרה נדקר למוות בסכין על-ידי נער אחר. דקירה זו באה בסיומה של מסכת תקיפה שהחלה עוד קודם לכן, ושהמערער, חברו של הדוקר, נטל בה חלק מרכזי. תחילתו של אירוע התקיפה הייתה בכך שהמערער חתך את המנוח באמצעות סכין יפנית, והמשכו היה בכך שהמערער דלק אחריו עם חברו, זה אשר בסופו של דבר נעץ בגופו של המנוח את דקירת המוות באמצעות סכין אחרת. האם נכון היה להרשיע את המערער, בנסיבות אלה, בעבירת הריגה? ואם כן – מה צריך להיות עונשו? שאלות אלה נדונו בפנינו.

כתב האישום ועיקרי ההליכים עד כה

2. ביום 24.5.2012 הוגש נגד המערער, ד' פ' (להלן: המערער או ד') כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ת"פ 47890-05-12, סגנית הנשיא ו' מרוז). כתב האישום ייחס לו עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. כתב אישום זה כלל נאשם נוסף, א' כ' (להלן: א'), שלו יוחסו עבירות של קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, הפרה של חובת הצלה והושטת עזרה לפי סעיף 1(א) לחוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998 וסיוע לאחר מעשה לפי סעיף 261(1) לחוק העונשין. להשלמת התמונה ייאמר כבר עתה כי בגין האירועים מושא כתב האישום הוגש כתב אישום נוסף לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד – בנפרד – כנגד ו' ק' (להלן: ו'), שבו יוחסה לו עבירת רצח, לצד עבירות נוספות (תפ"ח 47874-05-12, סגן הנשיא מ' פינקלשטיין והשופטים ל' ברודי ו-ר' אמיר).

3. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 5.5.2012 התקשר ו' אל המערער וסיפר לו על תגרה שבה היה מעורב עם אחרים, ובהם אורגיל מואטי ז"ל (להלן: אורגיל או המנוח). בזמן השיחה עם ו' שהה המערער בבית אחותו במגדל העמק, חרף העובדה שהיה עליו לשהות בהוסטל "כנף של אהבה" בגדרה על-פי צו מבחן. ו' סיפר למערער בשיחת הטלפון שאורגיל חייב לו כסף והשניים סיכמו ביניהם ביחד עם א' שהם יחפשו אותו ו"יסגרו אתו את הסיפור". המערער נסע בהמשך אותו היום לעיר רחובות כדי לפגוש את ו', כשהוא מצויד בסכין יפנית גדולה. ברחובות פגש המערער את ו' וא'. תחילה, שהו השלושה בביתו של א'. בשעה 01.30 אחרי חצות החלו השלושה לחפש אחר אורגיל. כאשר מצאו אותו בגן ציבורי סמוך עם נערים ונערות נוספים הזמין אותו המערער לגשת עמו הצידה, ואז שלף את הסכין שהביא עמו, שאל "איפה הכסף", וכאשר נענה על-ידי אורגיל שאין לו כסף חתך אותו המערער שני חתכים בראשו. אורגיל החל להימלט מן המקום, והמערער רדף אחריו. בשלב זה, הצטרף ו' אל המרדף כשהוא אוחז בידו בסכין מטבח. ו' והמערער הצליחו להדביק את אורגיל, שהתחנן בפניהם "קחו את מה שיש לי בכיס... רק אל תגעו בי". חרף תחנוניו של אורגיל, המערער חתך אותו עוד מספר פעמים, בגבו ובזרועו. בשלב זה, ו' נעץ את סכין המטבח שהחזיק בבטנו של אורגיל, דקירה שגרמה למותו. השניים הותירו את אורגיל כשהוא מתבוסס בדמו. א' הצטרף אל ו' והמערער בבריחתם, וסייע להם להימלט מן המקום בכך שהזמין עבורם מונית.

4. המערער הודה בחלק ניכר מעובדות כתב האישום, אך טען שלא קשר קשר עם ו' לפגוע במנוח, שלא פעל בצוותא חדא עמו, ושכלל לא ידע כי ו' הצטייד בסכין. הוא הוסיף וטען כי מאחר שהדקירות שדקר הוא את המנוח לא גרמו למותו של המנוח, אין להרשיעו בהריגה.

5. בנסיבות אלה, בית המשפט המחוזי הגדיר שלוש שאלות שיש להשיב עליהן לצורך מתן הכרעת הדין: האם נקשר קשר בין המערער לבין ו' לפגוע באורגיל? האם לאורך האירוע המערער פעל עם ו' בצוותא חדא? והאם היה על המערער לצפות את התוצאה הקטלנית שנגרמה על-ידי ו'? בית המשפט המחוזי השיב בחיוב על שלוש השאלות, ועל כן, ביום 13.4.2014 הרשיע את המערער בעבירת ההריגה וכן בשתי העבירות הנוספות שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי קבע כי אכן נקשר קשר לפגוע באורגיל; כי המערער ו-ו' פעלו בצוותא חדא (כשהמערער נוטל למעשה את עמדת ההובלה באירוע); וכן שעולה מחומר הראיות שהמערער היה מודע לקיומה של סכין אצל ו'.

6. בית המשפט המחוזי קבע כי יש להרשיע את המערער בהריגה בתור "היוזם, המתכנן והמוציא לפועל של תכניתם המשותפת, לפגוע במנוח באורח קשה, אפשר גם קטלני" (בפסקה 56 להכרעת דינו של בית המשפט המחוזי), הגם שלא ביצע את הדקירה הקטלנית בעצמו.

7. ביום 13.4.2014 נתן בית המשפט המחוזי את גזר דינו של המערער. בית המשפט המחוזי נדרש בגזר הדין לחומרת המעשים שבהם הורשע המערער (שתוארו כ"מכוערים ומעוררים שאט נפש"), לעברו הפלילי ודפוסיו האלימים, ולכך שלא נטל אחריות של ממש למעשיו. לצד זאת, הוא שקל את נסיבות חייו הקשות כמי שגדל בתנאים של מצוקה, את הודאתו המיידית במעורבות באירוע, וכן את גילו הצעיר. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להטיל על המערער עונש מאסר של 11 שנות מאסר בפועל, ובנוסף לכך 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון או פשע, וכן השית עליו פיצוי לטובת משפחתו של המנוח בסכום של 150,000 שקל.