בימ"ש מחוזי ת"א הרשיע אתמול פה אחד תושב תל אביב בריבוי עבירות מין בבת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים

אנו אוסרים פרסום שמם של המתלוננת ושל הנאשם וכן כל פרט אחר שיש בו כדי לזהותם.

השופט גלעד נויטל, אב"ד:

כתב האישום מייחס לנאשם את העבירות כדלקמן: מעשה סדום בבת משפחה, שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), נסיון לבצע מעשה סדום בבת משפחה, שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), מעשה מגונה בבת משפחה, שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים), גרם מעשה מגונה בבת משפחה, שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים, כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית (ריבוי מקרים).

1. אלה מעשי הנאשם עפ"י כתב האישום:

א'ג', קטינה ילידת 10.2000 (להלן: המתלוננת) הינה בתה של נ'ג' (להלן: האם) והתגוררה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עם האם ועם אחותה הקטינה ו'ג', ילידת 5.03 בדירה ברחוב ר' (להלן: הדירה). הנאשם הינו בן זוגה של האם מזה כשש שנים, ומתגורר יחד עם האם, המתלוננת ואחותה הקטינה, בדירה. מאז היותה של המתלוננת בגיל 6 או בסמוך לכך ועד היותה בגיל 12 או בסמוך לכך (להלן: התקופה הרלוונטית), במספר רב של הזדמנויות, בעת היותם בדירה, ביצע הנאשם במתלוננת מעשי סדום בכך שהנאשם החדיר את אצבעותיו לתוך פי הטבעת של המתלוננת ובכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת. בנוסף ניסה הנאשם להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. במהלך התקופה הרלוונטית, בעת היותם בדירה, ביצע הנאשם במתלוננת במספר רב של הזדמנויות, מעשים מגונים בכך שנישק אותה בפיה תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, מישש את שדיה, ליקק את איבר מינה של המתלוננת באמצעות לשונו, וכן גרם לכך שהמתלוננת תמשש את איבר מינו של הנאשם, וכל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. במהלך התקופה הרלוונטית הציע הנאשם למתלוננת כי "תעבוד" עבורו באומרו לה שאם "תאונן" לו ישלם לה סך של 20 ₪ וכי אם תאפשר לו להחדיר את איבר מינו לישבנה ישלם לה סך של 50 ₪. כשנה לערך עובר להגשת כתב אישום זה, בעת היותם בדירה, ניסה הנאשם לבצע מעשה סדום במתלוננת, בכך שמרח קרם על איבר מינו וניסה להחדירו לפי הטבעת של המתלוננת. לאחר מספר נסיונות שלא צלחו, תוך שהוא מכאיב למתלוננת, פנה הנאשם למתלוננת והציע לה כי "תאונן לו במקום". המתלוננת, בשל פחדה מן הנאשם ובלית ברירה אוננה לנאשם על ידי כך שמיששה בידיה את איבר מינו בתנועות חוזרות ונשנות כלפי מעלה ומטה. בהמשך הורה הנאשם למתלוננת כי "תמצוץ לו" ואז ביצע בה מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת, אשר בשל פחדה מן הנאשם, ובלית ברירה, ביצעה באמצעות פיה, תנועות חוזרות ונשנות כלפי מעלה ומטה באיבר מינו. כל אותה העת, היה איבר מינו של הנאשם במצב של זקפה. בהמשך למתואר לעיל, ביצע הנאשם במתלוננת מעשים מגונים בכך שנישק אותה בפיה תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה ובכך שמישש את שדיה, וכל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. לאחר כל המתואר לעיל, שילם הנאשם למתלוננת סכום כסף שאינו ידוע למאשימה. במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם במתלוננת הקטינה, בתה של בת זוגו, ובהיותו אחראי עליה, במספר רב של הזדמנויות מעשי סדום ומעשים מגונים, וכן ניסה לבצע בה מעשי סדום, כל זאת כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית עקב קטינותה, תמימותה, פחדה, קרבתו המשפחתית אליה וחוסר יכולתה להתנגד למעשיו.

2. תשובת הנאשם לכתב האישום (עמ' 16 לפר', שו' 20-25): בסע' 1 ו-2 הנאשם הודה (הנאשם הוא בן זוגה של האם במשך כ-6 שנים והתגורר עימם בדירה). בכל התיאורים של פגיעה והצעה מינית הנאשם כפר. הנאשם טען שלא היו דברים מעולם. הנאשם טען לעלילה (עמ' 16 לפר', שו' 23). קו ההגנה של הנאשם הינו שמה שמניע ודוחף את הילדה (המתלוננת – ג'נ'), הוא "אינטרס כלכלי פרופר." (עמ' 115 לפר', שו' 8-9). עוד טענה ההגנה: המתלוננת "סובלת מבעיות נפשיות לא פשוטות." (עמ' 114 לפר', שו' 7), למתלוננת "יש רקע נפשי בעייתי הכולל הזיות...הוא משתרע על כל התקופה שמדובר..." (עמ' 115 לפר', שו' 10-11; עמ' 116 לפר', שו' 6-7).

3. תוצאת הכרעת הדין: לאחר ששמעתי וראיתי את עדי התביעה וההגנה, ובראש ובראשונה – המתלוננת והנאשם, קראתי את הפרוטוקולים והמסמכים, צפיתי בדיסקים, ובחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא שאשמת הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, הוכחה מעבר לספק סביר, ועל כן אני מציע לחבריי להרשיעו בהן. אני מקבל את עדותה של המתלוננת ודוחה את עדות הנאשם. התמונה הראייתית (תמצית העיקר) העולה מהראיות, היא: א'ג', קטינה ילידת 10.2000 (להלן: המתלוננת), הינה בתה של נ'ג' (להלן: האם) והתגוררה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עם האם ועם אחותה הקטינה ו'ג' בדירה ברחוב ר' (להלן: הדירה). הנאשם הינו בן זוגה של האם בתקופה הרלבנטית מזה כשש שנים, והתגורר יחד עם האם, המתלוננת ואחותה הקטינה, בדירה. מאז היותה של המתלוננת בגיל 6 לערך ועד היותה בגיל 12 לערך (להלן: התקופה הרלוונטית), בעת היותם בדירה, ביצע הנאשם במתלוננת מעשי סדום בכך שהנאשם החדיר במספר הזדמנויות את אצבעותיו לתוך פי הטבעת של המתלוננת ובמספר רב של הזדמנויות הוא החדיר את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת. בנוסף ניסה הנאשם להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. במהלך התקופה הרלוונטית, בעת היותם בדירה, ביצע הנאשם במתלוננת במספר רב של הזדמנויות, מעשים מגונים בכך שנישק אותה בפיה תוך שהוא מחדיר את לשונו לתוך פיה, מישש את שדיה, ליקק את מפשעותיה, את איבר מינה ואת חזה של המתלוננת באמצעות לשונו. כמו כן הנאשם ליטף אותה בחזה, באיבר מינה, בגופה, וכן גרם לה למשש את איבר מינו, וכל זאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. במהלך התקופה הרלוונטית הציע הנאשם למתלוננת להיות "הזונה" שלו והציע לה לפחות פעמיים כי "תעבוד" עבורו באומרו לה שאם "תאונן" לו ותעזור לנאשם להגיע לסיפוק מיני והוא יגיע לכך הוא ישלם לה סך של 20 ₪ וכי אם תאפשר לו והוא יצליח להחדיר את איבר מינו לישבנה, הוא ישלם לה סך של 50 ₪. כשנה לערך עובר להגשת כתב אישום זה, בעת היותם בדירה, ניסה הנאשם לבצע מעשה סדום במתלוננת, בכך שמרח קרם על איבר מינו וניסה להחדירו לפי הטבעת של המתלוננת. לאחר שלא הצליח, תוך שהוא מכאיב למתלוננת, פנה הנאשם למתלוננת והציע לה כי "תאונן" לו. המתלוננת, בשל פחדה מן הנאשם ובלית ברירה אוננה לנאשם עם ידה. בהמשך הורה הנאשם למתלוננת כי "תמצוץ" לו ואז ביצע בה מעשה סדום בכך שהחדיר את איבר מינו לתוך פיה של המתלוננת, אשר בשל פחדה מן הנאשם, ובלית ברירה, ביצעה באמצעות פיה את מה שהורה לה הנאשם. איבר מינו של הנאשם היה במצב של זקפה, והנאשם הגיע לסיפוק מיני. בחלק מהפעמים שהמתלוננת אוננה לנאשם או מצצה את איבר מינו, הנאשם הגיע לסיפוק מיני. לאחר המתואר לעיל - שהמתלוננת אוננה את איבר מינו של הנאשם בידה ובפיה, הנאשם שילם למתלוננת כסף בסכום כולל לא ידוע. במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם במתלוננת הקטינה, בתה של בת זוגו, ובהיותו אחראי עליה, במספר רב של הזדמנויות מעשי סדום, מעשים מגונים וגרם מעשים מגונים, וכן ניסה לבצע בה מעשי סדום, כל זאת כשהיא שרויה במצב המונע ממנה לתת הסכמה חופשית עקב קטינותה, תמימותה, פחדה, קרבתו המשפחתית אליה כבן זוגה של אמה, וחוסר יכולתה להתנגד למעשיו.

4. עיקר הראיות המוכיחות מעבר לספק סביר את אשמת הנאשם, הן: עדות עת/11 המתלוננת (א'/ס'ג') בבית המשפט, ובפני חוקרת הילדים (הדיסקים ת/2, התמלילים ת/3-ת/5, התרשים/הציור ת/10, ניירות מהיומן ת/11; מזכרים ת/19; ת/21); עדות עת/2 א'ג' (אחות המתלוננת); עדות עת/3 ור'ג' (אחות המתלוננת); עדות עת/4 י'נ' (בן זוגה לשעבר של האחות א'); עדות עת/5 ג'ש' (המחנך) ועדותו במשטרה ת/12; עדות עת/6 א'ד' (הפסיכולוג) ועדותו במשטרה ת/13; עדות עת/7 ע'ר' (המנהלת) ועדותה במשטרה ת/14; עדות עת/8 צ'א' (היועצת) ועדותה במשטרה ת/15; עדות עת/9 פקד דן ארצי (חוקר); עדות עת/10 א'ש' (היועצת), והמכתב ת/25; חלקים מעדות הנאשם ומהודעותיו במשטרה (ת/16, ת/17, הדיסק ת/17א, התמליל ת/17ב; המזכר ת/18; דו"ח מעצר ת/23 ודו"ח פעולה ת/22); עדות עה/3 נ'ג', אמה של המתלוננת, ועדותה במשטרה ת/26; המסמך נ/5; המכתב נ/6; עדות עת/1 חוי ז'רסקי חוקרת הילדים בביהמ"ש, והמסמכים שהוגשו (טופסי סיכום עדות ת/6, ת/7; מסמך איסור העדה ת/8, ת/9; המכתב ת/24). 

הערה: בראיות, יש למתלוננת מספר שמות פרטיים. כדי להימנע מחשיפת זהות המתלוננת (קטינה בת כ – 15 שנה כיום), שמה הפרטי יצויין בהכרעת הדין כ – א' או ס', או א'ג' או ס'ג', הכל לפי האופן שבו היא נקראת באותה ראייה. בנוסף, מאותו טעם דלעיל, גם שמותיהם של שאר העדים (וגם של הנאשם) שאיזכור שמם המלא יכול להביא לחשיפת זהות המתלוננת, יצויינו גם הם בראשי תיבות שמם בלבד.

עיקר עדותה הראשית של עת/11, המתלוננת (א'/ס'ג'), בבית המשפט: 

רקע: ביום 20.4.13 הוזמנה חקירת ילדים של א'ג' (המתלוננת - ג'נ'), בת כ-12 שנים וחצי, והיא מסרה עדות לחוקרת הילדים ביום 21.4.13 (ת/3, ת/4) וביום 23.4.13 (חקירת השלמה - ת/5; הדיסק ת/2). לבית המשפט גם הוגשו טפסי סיכום העדות ת/6, ת/7. חוקרת הילדים אסרה על המתלוננת להעיד בבית המשפט הן ביום 25.4.13 – ת/8, והן ביום 31.7.13 – ת/9. בפרשת התביעה המתלוננת לא העידה, אלא העידה חוקרת הילדים (עת/1, חוה ז'רסקי – עמ' 24 לפר' ואילך). לאחר שהוגש הפתק/המכתב נ/5 (עמ' 183 לפר', שו' 26), והסתיימה פרשת ההגנה (עמ' 205 לפר', שו' 3), נמסר שנגבתה עדות מהמתלוננת (עמ' 206 לפר', שו' 5-7) לגבי הפתק/המכתב נ/5.לאחר שמלאו למתלוננת 14 שנה (ב - 10.14), הסניגור ביקש שהמתלוננת תעיד בבית המשפט, כעדת תביעה (עמ' 206 לפר', שו' 20-21; עמ' 210 לפר', שו' 7), וכך היה (המתלוננת העידה בבית המשפט ביום 27.1.15 וביום 22.2.15). בהסכמת הסניגור, המתלוננת העידה באולם בית המשפט כשהנאשם נמצא בחדר אחר בביהמ"ש כשהוא ראה ושמע את המתלוננת כשהיא העידה, והיה לו קשר בטלפון קווי כרצונו עם סניגורו, והוא שוחח עימו – עמ' 211 לפר', שו' 20-21; עמ' 213 לפר', שו' 7-8; עמ' 219 לפר', שו' 24; עמ' 228 לפר', שו' 30; עמ' 245 לפר', שו' 5-6, 14).

המתלוננת העידה בבית המשפט בעדותה הראשית: