בימ"ש מחוזי מרכז ביטל את החלטת ועדת הערר שלא להתיר שימוש חורג להפעלת גן ארועים בראשל"צ

עניינה של העתירה שלפניי בהחלטת המשיבה 1 - הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז מרכז (להלן: "הועדה המחוזית"),מיום 18.3.2013 שלא לאשר את בקשת העותרים, להתיר שימוש חורג למטרת גן אירועים, לתקופה של 5 שנים, במבנה חקלאי, שנבנה על פי היתר כדין במקרקעין, הידועים כחלק מחלקה 50 בגוש 3631 בראשון לציון (להלן: "המקרקעין") והידוע בשמו המסחרי "גבעת האירוסים גן אירועים בע"מ".

רקע תכנוני ועובדתי

1. המקרקעין מושֹא העתירה, מצויים בדרום העיר ראשון לציון, בצמוד ל"גבעת האירוסים", והינם קרקע חקלאית מוכרזת כהגדרתה בתוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").        
   על המקרקעין נבנה מבנה בהיתר לשימוש חקלאי בשטח של כ – 500 מ"ר (להלן: "המבנה"), אשר שימש מראשית שנות השבעים כמסעדה.        
   בשנת 1995 אישרו המשיבה 2 - הוועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון (להלן: "הוועדה המקומית") והמשיבה 1 – הועדה המחוזית בקשה להיתר בניה ולשימוש חורג במבנה ובהתאם לכך, החל משנת 1996 פעל במקום גן אירועים בבעלות העותרת 1.
2. ביחס למצב התכנוני בשטח – על המקרקעין חלה תכנית מתאר מקומית רצ/1/1 (להלן: "התכנית המקומית") אשר על פיה ייעוד המקרקעין הינו חקלאי.     
   ביום 12.11.2003 פורסמה למתן תוקף תמ"מ 21/3 (להלן: "התכנית המחוזית" או "תמ"מ 21/3") לפיה מצויים המקרקעין ב"אזור נופש מטרופוליני" (להלן גם: "אנ"מ") המאפשר גם שימוש מותר, בגן אירועים.      
   הוראה הרלבנטית לדיון בענייננו קבועה בסעיף 7.6.2 לתכנית המחוזית, לפיו:        
   "תוכן תכנית מתאר מקומית או תכנית מתאר מחוזית חלקית, אשר תתייחס לכל האזור בשלמותו".
3. במהלך שנת 1998 פנו העותרים לוועדה המקומית בבקשה להארכת ההיתר לשימוש חורג במבנה הקיים במקרקעין (בגודל 500 מ"ר) לאולם אירועים וכן בבקשה לתוספת בניה של כ-526 מ"ר. לאחר מספר דיונים, המליצה הוועדה המקומית על התרת השימושים כמבוקש. בהיות השטח קרקע חקלאית מוכרזת, הועברה הבקשה בצירוף המלצת הוועדה מקומית לוועדה המחוזית וכן לוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: "הוועדה החקלאית") בהתאם לסעיף 7(ג) לתוספת הראשונה לחוק.
4. ביום 26.9.2000 אישרה הוועדה המחוזית את הבקשה לתקופה של חמש שנים, בכפוף לאישורה של הוועדה החקלאית. בהתאם לכך, ביום 12.11.2000 העניקה הוועדה המקומית לעותרים היתר בניה לתוספת המבוקשת. אולם, ביום 2.7.2001, דנה הוועדה החקלאית בבקשה לשימוש חורג והחליטה לדחותה. העותרים הגישו ערר על החלטה זו לפני ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית ושטחים פתוחים (להלן: "ועדת הערר החקלאית"), שביקשה מצידה את עמדתה של הוועדה המחוזית שנתבקשה לשקול בשנית האם אין מדובר בהיתר לשימוש חורג העולה כדי "סטייה ניכרת" מתכנית בהתחשב במגמות התכנון בשטח.
5. הוועדה המחוזית החליטה לחוות דעתה כמבוקש על ידי ועדת הערר החקלאית, זאת לאחר קבלת התייחסות הוועדה המקומית ועריכת סיור בשטח. בהתאם להחלטה זו, דנה הוועדה המקומית בבקשה להיתר לשימוש חורג וביום 6.2.2003 המליצה על אישור הבקשה.       
   ביום 5.8.2003 החליטה הוועדה המחוזית, בין היתר בשים לב לתקנות התכנון והבניה (סטיה ניכרת מתכנית), התשס"ב – 2002 (להלן: "תקנות סטיה ניכרת") וכן בשים לב לכך שהתכנית המחוזית (תמ"מ 21/3) אושרה על ידי המועצה הארצית, כי מתן ההיתר לשימוש חורג יהווה "סטייה ניכרת" מתכנית.
6. על רקע זה, קבעה ועדת הערר החקלאית כי החלטת הוועדה המחוזית מייתרת את הצורך להמשיך ולדון בערר שהגישו העותרים נגד החלטת הוועדה החקלאית. עוד ציינה ועדת הערר החקלאית, כי ממילא נראה שההיתר אכן יהווה "סטייה ניכרת" מתכנית כאמור וכי על כן אין לאשר את השימוש החורג. לבסוף, בבחינת למעלה מן הצורך, הוסיפה הוועדה כי: "ככל שהדבר נוגע לאישור הוועדה החקלאית אין היא רואה מניעה ליתן את האישור המבוקש".
   (ההדגשה בקו אינה במקור י.ש.).