בימ"ש מחוזי חיפה, ש' סארי ג'יוסי: דחיית בר"ע על מתן פטור חלקי מתשלום אגרה בגין תביעה בין בני משפחה

בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשם הבכיר ניר זיתוני מבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתמ"ש 16671/07 מיום 4/2/15 בה קבל באופן חלקי את בקשת המשיב לפטור אותו מתשלום אגרה, במובן זה שכתנאי לבירור התביעה יהא עליו לשלם הפרשי אגרה בסך של 10,000 ₪ בצירוף סכום נוסף, הכל כמפורט שם (להלן: "ההחלטה").

לאחר עיון בבקשה, בנימוקיה ובנספחיה, אני מחליט שאין היא מצריכה תשובה, ומורה על דחייתה בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

על אף האמור לעיל, אתייחס בתמציתיות לטענות המרכזיות שבבקשה.

המבקשים  מלינים על החלטה למתן פטור כלשהו למשיב מתשלום מאגרה, ולחילופין כי עליו לשלם אגרה בסכום גבוה יותר מזה שנקבע, ולחילופי חילופין, להורות על החזרת הדיון בעניין האגרה לפני בית משפט קמא עם הנחיות שונות.

המבקשים מפרטים בבקשתם על פני 10 עמודים נימוקים שונים לפיהם שגה בית משפט קמא בהחלטתו. בין היתר טוענים כי המשיב אינו נהנה מהתביעה לאור החלטות שניתנו בתיק הפש"ר של המשיב ולאור הפטרו כפוף להתחייבותו להמחות לנושיו את הזכות לקבל דיבידנד מכספים שיגיעו לידיו ככל שיזכה בתביעות שהגיש כנגד צדדים שלישיים, כאשר עליו לעמוד בהתחייבות זו המהווה חלק מהתמורה שהציע המשיב לשם הפטרו.

עוד מתעכבים המבקשים במסגרת בקשתם על סיכויי הצלחת התביעה, כאשר על בית המשפט היה להביאם במסגרת שיקוליו עת נדרש הוא לתת פטור מלא או חלקי מאגרה.

עיינתי בהחלטת בית משפט קמא המשתרעת על פני 17 עמודים. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב והממצאים שנקבעו בה מקובלים עלי. לדעתי, המסקנות המשפטיות נכונות ומתבססות על מלוא החומר שהונח לפניו ועל הממצאים העובדתיים ואין בהן טעות משפטית.

למעלה מן הצורך אוסיף כי בית המשפט העליון עמד בבע"מ 2058/13 פלוני נ' פלונית (21/1/14), על הדמיון והשוני בין פטור מאגרה ופטור מעירבון. באותה החלטה אומר בית המשפט העליון מפי כב' השופט הנדל כי: "שני סוגי התשלומים נועדו להגשים מטרה שונה, האגרה בגין השירות שמעניקה המדינה לאזרחיה לעומת העירבון שנועד להבטיח שבמידה והערעור יידחה יהיה למשיב מאין לפרוע את הוצאותיו ובכך לא ישאר הוא בפני שוקת שבורה".

אמנם, אין לנו כאן עניין בעירבון, אך עניין לנו בסוג השני- אגרות והדברים רלבנטים משבוחנים אנו את המטרה לשמה נועד תשלומה של זו. כאמור, תשלום האגרה הוא בגין השירות שמעניקה המדינה לאזרחיה ועניין לנו בסוגיה שבין המדינה לבין בעל הדין העותר לפטור. משכך, ספק בעיני אם היה מקום לשמוע את הטיעונים השונים של המבקשים ביחס לאותה סוגיה. יחד עם זאת משאלה נשמעו, וגם נתקבלה תגובת המדינה, הרי שבית המשפט קמא דן באלה והכריע בכל אחת ואחת מהן, וכאמור מצאתי את החלטתו של בית משפט קמא מפורטת ומנומקת היטב ולא נפלה בה כל טעות.