בימ"ש מחוזי ב"ש החליט לעצור עד תום ההליכים את הנאשם בהפקרה לאחר פגיעה בפקח משרד החקלאות בדרום הר חברון

בקשה למעצר עד לתום ההליכים.

רקע

1. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות הפקרה לאחר פגיעה בנסיבות מחמירות, הפרעה לעובד ציבור, פזיזות ורשלנות בנהיגה והברחת ביצים. ברקע הדברים אירוע מיום 7.6.15 אשר נגמר באופן טראגי וחמור, בכך שפקח מטעם משרד החקלאות, א' ש' ז"ל, (להלן: "המנוח") קיפח את חייו, בפגיעת רכב בו, רכב שהמשיב נהג בו. מדובר ברכב שפרץ חסימה שביצעו המנוח ופקח אחר, מר י' ד', (להלן: "י' ד'"). הרכב שפגע במנוח, ניסה לפרוץ מספר מחסומים, כאשר בסופו של האירוע, נסע לעבר הניידת של הפקחים, שהועמדה במרכז הכביש, כאשר הפקחים עמדו לצדדיה. הרכב שעט אל החסימה אולם בלם עצירת חרום בטרם פגע בניידת הפקחים ואז במרחק קצר לפני הניידת, סטה שמאלה לעבר שולי הכביש, שם עמד המנוח, פגע במנוח עם חלקו הימני קדמי של הרכב, כך שהמנוח הוטח בעוצמה לקרקע. המנוח הובהל לבית החולים סורוקה במסוק ונפטר מפצעיו כבר עם הגיעו למרכז הרפואי. למשיב מיוחס כי הוא שנהג ברכב שפגע במנוח ומי שביצע את העבירות המיוחסות בכתב האישום.

2. בדיון הראשון שהתקיים ביום 16.7.15, (בפני כב' השופט אבו טהה) הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר תוך שמירת הזכות לטעון לחולשה בראיות, וביקש לשלוח את המשיב לקבלת תסקיר שירות מבחן. ביהמ"ש נעתר לבקשה והדיון נדחה לקבלת התסקיר שהגיע לדיון הנדחה. בדיון הנדחה, ולאחר קבלת התסקיר, טען ב"כ המשיב , כי נשמרה זכותו לטעון לראיות, ולפיכך טען לראיות, לעילת המעצר ולחלופת המעצר.

קיומן של ראיות לכאורה

3. עסקינן בתיק בו לטענת המבקשת, במצבור הראיות שהינן בעיקרן נסיבתיות, די בכדי לקבוע את קיומן של ראיות לכאורה ברף הנדרש לשלב זה ובכדי להורות על מעצר המשיב עד לתום ההליכים. כידוע, ניתן לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בהתבסס על ראיות נסיבתיות, כפי שהיה לדוגמא בהלכת בש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל, (כב' השופט הנדל, 24.9.12), (להלן: "הלכת ניאמצ'יק"), שעסקה במקרה דומה בו הראיות להוכחת אשמת הנאשם היו נסיבתיות, תוך קביעה שישנן שלוש אפשרויות:  הראשונה, כאשר הראיות לכאורה הנסיבתיות, מובילות לתמונה ברורה של תוצאה הגיונית אחת, במצב זה עומדת המבקשת בנטל הנדרש. השנייה, הראיות לכאורה הנסיבתיות, אינן מובילות למסקנה מרשיעה אחת, גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהא לאחר סיום התיק העיקרי, ובמקרה שכזה, לא עומדת המבקשת בנטל הנדרש ממנה. השלישית, הכוללת מעין מקרי גבול, ולפיהן הראיות לכאורה הנסיבתיות, עשויות, לאחר שיעובדו בהליך המשפטי, להביא להרשעת הנאשם, ברמה של סיכוי סביר להרשעה. במקרה שכזה, עומדת התביעה בנטל הנדרש בהליך הביניים של מעצר עד לתום ההליכים. מסקנתי, כפי שאפרט להלן, כי ענייננו באפשרות השלישית, נוכח מצבור הראיות כפי שיופרטו להלן, כאשר לא מצאתי שיש בהן חולשה ממשית כנטען ע"י הסנגור.

להלן הראיות שהוצגו המצטברות למסקנתי כדלקמן:

א. שלב פתיחת החקירה. במתחם הבית של המשיב, נעשה חיפוש ומעצרים ביום 9.6.15 בשעות הבוקר המוקדמות, אז נתפס הרכב. המשיב שידע שהוא מבוקש לחקירה, הסגיר עצמו רק בשעות הערב, והגיע לתחנת המשטרה מלווה בסנגורו ומסר אליבי. בחקירה זו, אמנם השיב לשאלות אבל לא השיב אלא באופן חלקי, כמו מה מספר הטלפון שלו, והשיב שאלות שבדיעבד נראה שלא מסר בהן אמת, כמו שהיה במשך היום במקום העבודה, כאשר מנגד המעסיק טען שנעדר מהעבודה. בטרם ההסגרה, אביו של המשיב, חליל, ניהל סוג של מו"מ להסגרתו. 

ב. אליבי. המשיב מסר כאמור כי היה אצל ענאן אבולקיאן ושיחק עם חברים קלפים משעות אחר הצהריים עד סביבות השעה 23:00. אלא שחמזי, המעורב המרכזי בהברחת הביצים ואיש הקשר עם המשיב, אישר כי עמד עמו בקשר טלפוני שוטף במשך כל היום ובשיחות רבות בהן אחר הצהריים, (וחמזי מאשר כי זיהה את קולו של המשיב, מסר זאת לחוקר, לאחר העימות ביניהם, ומסר כי לא היה נעים לו להגיד את הדברים באופן מפורש למשיב כי הם קרובים, ראו - מזכר קנ"ח קלסר מסמכים 2). חמזי פירט את האירוע אחר הצהריים ביום 7.6.15 עת עוכב המשיב בידי שוטרים מהמשטרה הפלסטינית וההתנהלות עד שהמשיב שוחרר מהם. מחומר הראיות עולה כי המשטרה הפלסטינית העבירה מסמכים מהם עולה כי אכן המשיב נעצר או עוכב על ידה, והציג תעודת זהות ישראלית אשר עותק ממנה צולם בו ביום והועבר למשטרת ישראל. בהמשך החקירות שתק המשיב כאשר עומת עם טענות אלו. ענאן אצלו טען המשיב כי שהה, נשאל לגבי טענת האליבי של המשיב, אולם בשאלות קשות שנשאל, שמר על זכות השתיקה. חברתו של ענאן, גב' שפה אבו ערער נחקרה על השיחות הרבות שהיו לה עם ענאן ביום 7.6.15, אישרה כי אכן היו שיחות רבות חריגות, אולם הדבר היה בשל דאגתה לו שבאותו יום לא הרגיש טוב כטענתה. חברתו של ענאן הוסיפה וטענה כי ענאן מסר לה שהוא יוצא לחבר, ושהוא בדרך לחבר ו"שיש בעיה" כלומר לא בדיוק ענאן ישב במקומו ושיחק קלפים. העד נזיה אבו אלקיעאן מוסר כי ביום 7.6.15 הגיע למגרש מכוניות בו עובד ענאן, בשעות הערב, הוא לא דיבר עם ענאן אך ענאן היה שם. הוא היה חצי שעה או קצת יותר. העד מפריך את טענת האליבי ולפיה המשיב ענאן ואחרים ישבו ושיחקו קלפים. המסקנה היא שיש קושי גדול באליבי לו טען המשיב.

ג. זכות השתיקה. החל מהחקירה השנייה, המשיב שמר על זכות השתיקה. אמנם, בחקירה הראשונה השיב לשאלות, אולם בחקירות השנייה ואילך שמר על זכות השתיקה. בהמשך החקירות, כאשר חלף זמן רב מאז תחילת החקירות, בחקירה מיום 5.7.15 כלומר קרוב לחודש לאחר המעצר והחקירה הראשונה ביום 9.6.15, לא שמר על שתיקה, אולם בהחלט, לא ניתן לומר כי שיתף פעולה. כך ובין היתר, נשאל שאלות בסיסיות כמו מי זה חמזי? מתחכם מוסר שאינו מכיר, כדבריו, אולי מישהו שלמד איתו בכיתה. נשאל האם דיבר עם חמזי בטלפון ביום האירוע, לא ידע ולא זכר. טען שאינו זוכר אפילו מה מספר הטלפון שלו. כידוע, שמורה לחשוד זכות השתיקה, אולם מאידך, הימנעותו של חשוד מלהשיב לשאלות במהלך חקירתו, מחזקת, לכל הפחות בשלב זה של המעצר, את מעורבותו הלכאורית ואת המיוחס לו, בפרט כאשר נמנע הוא מלסייע בפיזור הערפל סביב הנטען נגדו, (ראו: בש"פ 4667/12 מקסים אזולאי נ' מדינת ישראל, כב' השופט זילברטל, 28.6.12)