בימ"ש למשפחה ב"ש, ש' אלון גביזון: מינוי מומחה מטעם בית המשפט למשפחה ומינוי מומחה רפואי במקרה של התנגדות לצו קיום צוואה

1. במסגרת בקשה זו (בקשה מספר 4) עתרה המבקשת למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכוגריאטריה על מנת שיחווה דעתו ביחס לכשירותו של המנוח XXX  ז"ל  (להלן: "המנוח") במועד עריכת הצוואה מיום XXX, ועל מנת שיחווה דעתו לגבי השאלה האם במועד עריכת הצוואה ידע או לא ידע המנוח להבחין בטיבה של הצוואה.

            בקשה זו הוגשה במסגרת התנגדותה של המבקשת לקיום צוואת המנוח מיום XXX.

2. בתגובתם התנגדו המשיבים למינוי המבוקש, ולשיטתם אין באשר צורף לבקשה משום ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום הפסיכוגריאטריה. לחילופין, עתרו המשיבים כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, כי אז יוטל שכר טרחת המומחה על המבקשת.

3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, מצאתי להורות על מינוי המומחה כמבוקש בבקשה, וזאת מהנימוקים שאפרט להלן.

4. כידוע סעיף 8 (ג) לחוק בית משפט לענייני משפחה ותקנה 258 יב לתקנות סד"א קבעו פרוצדורה מיוחדת וספציפית בכל הקשור להגשת חוות דעת מומחים בבית המשפט לענייני משפחה ( ראה גם סעיף 8 (ה) לחוק בית משפט לענייני משפחה כאשר אין מדובר בסכסוך בתוך המשפחה).

            תקנה 258 יב (א) מסמיכה את בית המשפט לענייני משפחה למנות מומחה מטעמו, לבקשת מי מבעל הדין ואף מיוזמתו, ואינה מאפשרת למי מבעלי הדין להגיש חוות דעת מומחה מטעמו קודם לכן.

            תקנה 258 יב (ז) לתקנות סד"א קובעת כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט, לא יהא בעל דין רשאי להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית המשפט בחן אם ליתן צו על פי סעיף 8 (ג) לחוק בית משפט לענייני משפחה.

5. סבורני כי ההסדר המיוחד הקיים בבית המשפט לענייני משפחה בכל קשור להגשת חוות דעת מומחים, ואשר מונע הגשת חוות דעת מומחה מטעם בעל דין (אלא ברשות בית המשפט ובפרוצדורה הנ"ל), יש בו כדי לאמץ גישה ליברלית בכל הקשור למינוי מומחה מטעם בית המשפט, וזאת כדי שלא לחסום את דרכו של בעל הדין להוכיח את טענתו.

            משנחסמה (או למען הדיוק – משצומצמה) דרכו של בעל דין להוכיח טענתו שבתחום המומחיות באמצעות חוות דעת מומחה מטעמו,  וזאת נוכח תקנה 258 יב לתקנות סד"א ונוכח סעיף 8 (ג) לחוק בית המשפט, לא בנקל יחסום בית המשפט את דרכו של בעל דין להוכיח טענה שבמומחיות באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט.

6. ברור כי בית המשפט אינו חייב למנות מומחה רק מאחר ובאה בפניו בקשה כזו על ידי מי מבעלי הדין וזאת כדי למנוע " מסעות דייג" במהלך הניהול המשפטי. לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לבקשה, וזאת עליו להפעיל בזהירות, לאחר שהונחה בפניו תשתית ראייתית, ולו לכאורה, למינוי המבוקש.