בילר נ' אמוייל ואח'

פסק דין

האם זכאי התובע לתשלום פיצויים בגין דמי שכירות שנמנעו ממנו בשל נזילת מים מדירת הנתבעים? זו השאלה הטעונה הכרעה בעניין שלפני.

עיקרי העובדות:

1.הנתבעים הם הבעלים של דירה ברח' אצ"ג 6 בשכונת רמות שבירושלים, והכוללת מרפסת גן (להלן: "הדירה" ו"המרפסת").

2.במפלס הקרקע מתחת לדירת הנתבעים ממוקמת יחידת דיור של התובע (להלן: "דירת התובע"), שהושכרה לצדדים שלישיים החל מיום 7.4.05 ועד ליום 31.3.11.

3.בשנת 2008 החלו נזילות של מים במקומות רבים בתקרה שבדירת התובע, אשר גרמו לקילופי צבע וטיח משמעותיים בתקרה. עם הזמן הפכו הנזילות למטרד גובר והולך ומשכך הודיעו השוכרים אשר גרו בדירת התובע כי לא יוכלו להמשיך להתגורר בדירתו ואף דרשו וקיבלו מהתובע פיצוי בסכום של 2,200 ₪. מאז שפינו השוכרים את הדירה, לא יכול היה התובע להשכירה בשל הנזילות.

טענות התובע

4.התובע טוען כי פנה לנתבעים בבקשה לתיקון הנזקים שנגרמו לדירתו, אך הם התכחשו לאחריותם. התובע הפנה את הנתבעים למהנדס איטום לבדיקת מקור הנזילות והמהנדס מצא כי מקור הנזילות באדניות שבמרפסת הנתבעים, ואף הציע דרך לפתרון הבעיה. לטענת התובע, חרף קביעת המהנדס לא לא פעלו לפתרון בעיית הנזילות.

5.בהודעה שהגיש התובע לבית המשפט ציין, כי בחודש פברואר ביצע בעל מקצוע מטעם הנתבעים תיקוני איטום במרפסת דירתם וכן תיקוני טיח וצבע בדירת התובע. לנוכח ביצוע עבודות התיקון, השכיר התובע את דירתו החל מיום 11.3.12. לפיכך דורש התובע פיצוי בגובה דמי השכירות לתקופה שהחל מיום 1.4.11 ועד ליום 10.3.12, וכן פיצוי עבור הסכום של 2,200 ₪ ששילם התובע לשוכרים שעזבו את הדירה.

טענות הנתבעים

6.הנתבעים טוענים כי מתחת לדירתם קיימת קומה נוספת המיועדת לחניות המוצמדות לדירות. במהלך השנים סגר הנתבע את החנייה הממוקמת בקומת הקרקע והנמצאת מתחת לדירת הנתבעים (להלן: "החניה"), לצורך שימוש בה כיחידת דיור נפרדת למגורים, וזאת בניגוד להיתר הבניה. לטענת הנתבעים, עת בנה התובע את יחידת הדיור, היתה צריכה לעמוד לנגד עיניו העובדה כי לצורך שינוי יעוד החניה והכשרתה כיחידת מגורים, היה על התובע לדאוג לאיטום היחידה שנבנתה, שכן המקום לא הוכשר מלכתחילה כראוי למגורים.

7.עוד טוענים הנתבעים, כי על מנת לדור בשכנות עם התובע ולהימנע ממחלוקת, נענו לפניית התובע וביצעו על חשבונם איטום וריצוף מחדש של המרפסת כולה, וזאת מבלי שהיתה עליהם חובה לעשות כן. כך, הנתבעים ביצעו איטום בשנת 2006 ומשטענות התובע נמשכו בוצע איטום נוסף בשנת 2008 לאדניות שבמרפסת וכן לאחרונה בוצע איטום בחודש פברואר 2011.

דיון והכרעה

8.אין מחלוקת בין הצדדים כי דירת התובע נבנתה בשטח המיועד לחניה ומבלי שקיבל התובע היתר בניה. ואולם, לטענת התובע העדר היתר בנייה אינו רלבנטי שכן שנים שהעיריה גובה ממנו ארנונה עבור יחידת הדיור מה שמעיד על הסכמה של העיריה לבנייה. כן טוען התובע כי יש התיישנות בעניין היתר הבנייה, וכי טענת הנתבעים נגועה חוסר תום לב, שכן גם הם בנו יחידת דיור בשטח המיועד לחניה וכך עשו עוד שכנים רבים בבניין.

9.סבורה אני כי דרישת התובע לפיצוי מהנתבעים אין לה על מה שתסמוך.

גם אם אקבל את טענת התובע כי קיימת הסכמה שבשתיקה מצד העיריה לבנייה ללא היתר או שחלה התיישנות, הרי שאין בכך להועיל לו. הנקודה המרכזית היא שהתובע בנה יחידת דיור בשטח המיועד לחניה, ומבלי שהמקום הוכשר מלכתחילה לשמש כתקרה לדירת מגורים. בנסיבות אלה, הוא אינו יכול לבוא בדרישה אל שכניו כי יהיו אחראים לאיטום המרפסת אשר נמצאת מעל חניה, ואשר ביסודה לא נועדה לשמש כתקרה ליחידת מגורים. העובדה ששכנים נוספים בבניין בנו אף הם יחידות דיור בשטחים המיועדים לחניה, אין בה כדי לשנות דבר, שכן הנתבעים אינם מלינים כלפי התובע על עצם העובדה כי לא קיבל היתר בניה, אלא על כך שבנה יחידת דיור במקום שלא הוכשר לכך, ועל כי הוא בא אליהם בדרישה לשאת בהוצאות האיטום או בנזקים הנגרמים בשל הנזילות.

10.התובע הוסיף וטען כי גם אם מדובר בתקרה מעל שטח חניה הרי שיש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצויים, שכן אסור שיהיו נזילות גם מעל חניה. טענת התובע אינה יכולה להישמע, שכן התובע דורש תשלום עבור דמי שכירות שנמנעו ממנו בתקופה בה לא יכול היה להשכיר את הדירה. ברי כי אם היה מדובר בשטח המשמש לחניה ה"נזק" לו טוען התובע לא היה נגרם והתובע לא היה דורש את הסעד המבוקש.

11.זאת ועוד, העובדה שהנתבעים ביצעו איטום של המרפסת מתוך יחסי שכנות טובים ועל מנת להימנע ממחלוקת עם התובע, אינה צריכה להיזקף לחובתם. הנתבעים ביצעו שלוש פעמים עבודת איטום של המרפסת על חשבונם, וזאת על מנת להימנע מסכסוך עם התובע ולהביא לפתרון המחלוקת בדרכי שלום. ואולם, אין בכך כדי להטיל על הנתבעים גם חיוב בפיצויים בגין דמי שכירות, עבור התקופה בה נמנע מן התובע להשכיר את דירתו שלא באשמתם של הנתבעים.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 750 ₪.