בילקר-קניבסקי ואח' נ' עירית חיפה

פסק דין

בפני ערעור על החלטת כב' הרשם זייתוני מיום 22.6.11 לפיה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן מפני תביעת המערערים.

המערערים טוענים בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שההחלטה יוצרת מצב משפטי מסוכן ביחס לחוק הערר (הכוונה לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976, להלן: "חוק הערר") ומרוקנו מתוכנו לחלוטין; בנוסף נטען ששגה הרשם בכל אחד ואחד מנימוקי החלטתו.

מהות התביעה נשוא ההחלטה הינה תביעה בסדר דין מקוצר להחזר תשלומי ארנונה שנגבו לטענת המערער שלא כדין.

אין מקום להאריך בנימוקי ההכרעה,הזכות להגשת ערר על החלטת רשם אין משמעה ש"חייבים" להגישו,הגישה היא כי רק לעיתים רחוקות יתקבל ערר על החלטה המרשה להתגונן ורק כאשר ברור לחלוטין כי ההגנה היא הגנת בדים,המקרים בהם תיחסם דרכו של בעל דין להוכיח את טענותיו מחד ולחקור את הצד שכנגד מאידך,נדירים מאד. בית המשפט איננו מוחק תביעות על הסף בנקל אך גם לא מקבלן בנקל.

התנהלות המערערים תמוהה,הם עומדים על ניהול הליך ערעור מורכב הנתמך בשלל טענות משפטיות על פני ניהול ההליך האזרחי הרגיל לגופו של עניין שם עומדות לדיון בדיוק אותן טענות ואשר כנראה כבר היה עומד בפני סיום אלמלא ערעור זה.

המערערים הגישו תביעה להשבת ארנונה ששילמו על יסוד טענה כי בשל עבודות בניה המתבצעות ליד בית מגוריהם בשד' הנשיא 45 בחיפה והמטרדים הקשים שנוצרו עקב כך,יש לשנות את סיווג הארנונה ולקבוע אותו על "כ-100 ₪ לחודש" כמו במקרה של מגורים ליד אזורי תעשיה. המערערים שלחו למשיבה מכתבים שלטענתם מהווים השגות ומשלא קיבלו תשובה הרי השגותיהם התקבלו.

בפסק דינו של כב' הרשם נקבעו 3 קביעות עליהן הוגש הערר.

הקביעה הראשונה:

המערער טוען ששגה הרשם בקובעו שקיימת הגנה מבוססת לפיה אין לראות בפניות התובעים לנתבעת כהשגה כיוון שלא מוענו למנהל הארנונה.

הדיון אקדמאי גרידא,טענה המשיבה בבר"ל כי לא בהשגה עסקינן,המסמכים לא כללו כותרת השגה וחשוב מכך,מהות טענות המערערים איננה מופיעה במסגרת הנושאים עליהם ניתן להשיג במסגרת חוק הערר.

בטענות יש טעם כדי לייתן רשות להגן בנקודה זו.

על נוהלי משלוח ההשגות,הכתובת המדוייקת,העברתן בין משרדי וכתובות המשיבה והוכחת הנוהלים הפנימיים יהיה צורך ללמוד במסגרת ההוכחות,הדברים אינם חד משמעיים ומכל מקום אינם חשובים באמת בשלב זה.

ההשגה שהוגשה ספק אם השגה היא. המערערים לא הגישו השגה על פי אחת העילות שבסעיף 3(א) לחוק הערר.ברי שבהודעת חיוב הארנונה לא נפלה טעות לא ביחס למיקום המקרקעין,לסוג המקרקעין,גודלם או מהות השימוש בהם. גם במכתב "ההשגה" אין הפנייה לטעות בהודעת תשלום הארנונה אלא תיאור של אי נוחות ומשאת לב לקבלת הנחה.

המערערים לא צירפו את הודעת התשלום שקיבלו ולכן ממילא לא ניתן כלל לדבר על "טעות".

רצונם של המערערים לשנות את "סיווג" המקרקעין (כנראה מאזור א' לאזור לא ידוע אחר) בגלל שמאן דהוא בונה בניין לידם איננו מצביע על טעות בקביעת סיווג הבניין,לכאורה יש טעם בטענות המשיבה בבר"ל (סעיף 6 לבר"ל) לפיהן מדובר בפנייה רגילה לקבלת הנחה כלשהי ולא בתקיפת הודעת התשלום על רקע של "טעות" שנפלה בה.

אם לא מדובר בהשגה,אזי חוק הערר איננו חל ואפילו מנהל הארנונה לא יכול לקנות לעצמו סמכות לדון במה שאיננו מוסמך. יובהר,בקשה למתן הנחה בארנונה איננה "השגה" והיא מוגשת לפי הוראות סעיף 4 לחוק ההסדרים במשק וגם אם האזרח מערבב בין החוקים אין משמעות הדבר כי החוקים והסמכויות/החובות/הזכויות הנובעות מכל אחד מהם זהות.

כך או אחרת,אין לחסום את אפשרות המשיבה להוכיח טענות אלו ולא ברור על פניו כי טענותיה ביחס לקיומה של השגה או ביחס לכך שלא מוענה כשורה הן בגדר הגנת בדים והדברים מצריכים בירור והוכחות.

לעניין הטענה השנייה

המערער טוען ששגה כב' הרשם כשעסק בהשערות אודות החלטות הצפויות של ועדת הערר ומנהל הארנונה בעניין הסמכות,מבדיקת הבקשה לרשות להתגונן עולה שהמשיבה העלתה נושאים הללו ואף צורפו החלטות בעניין הסמכות של ועדת הערר ומנהל הארנונה לעניין סיווג הנכס וכדו' כשמנגד קבע הרשם במפורש שהתובע לא התייחס לטענות הללו בסיכומיו.