ביינה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית, שהוטלה על המבקש, ע"י קצין משטרה, בתאריך 10/6/11 למשך 30 ימים.

לפי כתב האישום, בתאריך 09/06/11 בשעה 23:45 נהג המבקש ברכב כשהוא שיכור. בבדיקת אויר נשוף נמצא ריכוז של 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה שכן הכמות גבולית, בדיקת המאפיינים תקינה ובדיקת הינשוף נערכה 30 דקות לאחר תפיסתו. עוד טען כי המבקש אינו מסוכן ועברו אינו מכביד. ב"כ המבקש הפנה לאופן ביצוע השימוע, בשטח וע"י אותו קצין שעיכב את המבקש בשל חשד לנהיגה בשכרות וטען כי השימוע ביחס לאיסור השימוש וביחס לפסילה המנהלית נערכו באותה עת. עוד טען כי קצין המשטרה סיים את השימוע תוך 5 דקות, נימק החלטתו לאקונית ולא שמע את המבקש עם לב פתוח. המבקש אב לשני ילדים, עובד בזק, הנהיגה ברכב החברה היא חלק בלתי נפרד מפרנסתו. המבקש מסייע כלכלית גם להוריו הקשישים.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי בתיק קיימות ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות וכי יש לדחות את הטענה כי הכמות גבולית. עוד הסבירה כי לא היה כל פגם בהליך השימוע ואף אם היה פגם הרי שלפי ההלכה הפסוקה אין הפגם מביא לבטלות הפסילה המנהלית ובית המשפט יכול לשקול את ההחלטה מחדש. ב"כ המשיבה ציינה כי קיימת מסוכנות, נוכח העבירה המסוכנת שביצע ולאור עברו התעבורתי של המשיב ולכן יש לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

המבקש נעצר בפעילות לאיתור נהגים שיכורים. פקד זמבוקה במזכרו, תיאר כי עם מעצרו נדף מן המבקש ריח חריף של אלכוהול.

המבקש נבדק בנשיפון אלקטרוני ונכשל בבדיקה.

בתשאול ראשוני בשעה 23:45 טען המבקש כי שתה עכשיו בקבוק וחצי של בירה באולם שמחות. על גרסה זו חזר המבקש בתחקור חשוד.

בדו"ח העיכוב טען כי שתה בקבוק אחד ובשימוע טען כי שתה כוס אחת בלבד של בירה.

הודאת המבקש כי שתה אלכוהול והגרסאות השונות שמסר, כבר בשלב החקירה, ביחס לכמות האלכוהול ששתה, מחזקות את ממצאי הינשוף.

מדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף עולה כי בבדיקת ינשוף נמצא ריכוז של 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, לאחר שנשמרו "15 הדקות".

נתונים אלה מוצאים חיזוק בפלטי בדיקת הינשוף ובדו"ח נסיבות המקרה.

בתיק החקירה פלטי בדיקת כיול.

לאור האמור, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

לפי דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, מפיו של המבקש נדף ריח אלכוהול קל, הופעתו היתה מסודרת והוא הגיב לעניין. המבקש עבר את מבחני הביצוע בהצלחה.

משקלו היחסי של דו"ח המאפיינים יבחן בשים לב לשאר הראיות במסגרת התיק העיקרי וכמוהו גם הטענה כי עיכובו של המבקש למשך כ-30 דקות העלה את ריכוז האלכוהול. בשלב הדיוני בו עסקינן על בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד.

לא מצאתי פגם בהליך השימוע שנערך למבקש. פעמים רבות מבוצע השימוע "בשטח" סמוך לאחר בדיקת הינשוף ואין בכך כדי להניב מסקנה כי המשיב לא נשמע ב"לב פתוח". פסילת המבקש נומקה בשיקולי מסוכנות נוכח כמות האלכוהול, נימוק שהנו סביר ביותר והעובדה כי עברו התעבורתי של המבקש לא עמד לעיני הקצין הפוסל אין בה כדי להשליך על סבירות החלטתו. הקצין פסל את המבקש מנהלית אך לא אסר שימוש ברכב, למרות חומרת העבירה, וזאת על רקע הסברי המבקש כי הרכב שייך לחברת בזק ולא לו. מצב זה מעיד כי הקצין הקשיב למבקש "בלב פתוח" ונענה לפנייתו ככל שהנה סבירה.

נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה, אשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות.

במקרה דנן, נהג המבקש בהיותו שיכור, כאשר בבדיקת ינשוף נמצא ריכוז של 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. המדובר בריכוז גבוה לאין ערוך מן הרף הנקוב בחוק (240 מק"ג) ואף מזה שנקבע ע"י בית המשפט המחוזי ב"פרשת עוזרי" (290 מק"ג).