בייגל ואח' נ' עיריית חולון ואח'

החלטה

בית המשפט המחוזי (כב' השופט אברהם יעקב) הורה בהחלטה מיום 11/3/2010 בתיק רע"א 29186-12-09 על החזרת העניין נשוא החלטתי מחודש נובמבר 2009 בבש"א 4479/09 לדיון, על מנת שאנמק מדוע ההחלטה מיום 28/2/08 אינה בגדר אישור חוזה המכר משנת 2007.

בהחלטה מיום 28/2/08, שהתייחסה לשלוש בקשות שונות, הוכרעו כמה עניינים ובין היתר נכלל בה אישור של המכירה לזוכה בהתמחרות. אכן, החוזה משנת 2007 בין כונס הנכסים לבין הזוכה צורף לבקשה לאישור המכר (בש"א 5624/07) שהיא אחת הבקשות שהוכרעו באותה החלטה, אולם החוזה עצמו לא אושר במסגרת ההחלטה הנ"ל. זאת מהטעם שנוסח החוזה דיבר ברכישת החלקה בשלמותה, בעוד במסגרת הבקשה עצמה כבר הובא לידיעתי כי בפועל עומד הזוכה בהתמחרות לרכוש רק חלק מהחלקה משום שבין הזוכה לחלק מהבעלים נכרתו חוזים שהצדדים להם מעוניינים לממשם ולא להמירם ברכישה תמורת תשלום כספים גרידא. זהו ההסבר לניסוח המורכב שננקט במסגרת ההחלטה מיום 28/2/2008 בהקשר לבש"א 5624/07, אשר יובא להלן (עמ' 8 ש' 9 – 14 להחלטה הנ"ל):

"... ומתקבלת בש"א 5624/07 במובן זה שאני מאשר את הליך ההתמחרות ואת המכירה כמפורט בבקשת הכונס בבש"א 5624/07, וכן מאשר את עמדת צוקר כי יש לאפשר לה לקיים כל הסכם שאליו הגיעה עם מי מהבעלים ולרכוש בתמורה כספית רק את חלקי שאר הבעלים לפי החלק היחסי של הסכום הכולל שהציעה בהתמחרות. תוספת זו מתבקשת גם מסעיף 13 לתשובת הכונס לתגובה בבש"א 5624/07" (ההדגשה הוספה – ש.מ.).

עינינו הרואות: ההסכם משנת 2007 שצורף לבש"א 5624/07 לא אושר במסגרת ההחלטה הנ"ל. מה שאושר במסגרתה הוא רק עצם המכירה לזוכה (צוקר) אשר היו מי שחלקו עליה וביקשו לבטלה, תוך קביעה כי אישור זה אינו מונע מימוש רצונם המשותף של הזוכה ושל אותם בעלים שכרתו עימו הסכמים בדבר מימוש חלקיהם במקרקעין שלא בדרך של מכירה.

ביום 15/4/08 הגיש כונס הנכסים בקשה חדשה (בש"א 1883/08). בקשה זו הוגדרה על ידו כבקשה למתן הוראות, ובה עתר הכונס להורות לו לחתום על חוזה המכר שצורף אליה כנספח א', וכן להורות כי ביחס ליתר בעלי המקרקעין אשר הגיעו להסדר עם הזוכה, אין למכור את חלקיהם במקרקעין. בקשה זו התקבלה בהחלטה מיום 30/4/08, בתנאי מסוים שקוים על ידי הכונס. נספח א' לבש"א 1883/08 הוא חוזה המכר משנת 2008 (נושא תאריך 14/4/2008).

נמצא כי, בהחלטה בבש"א 1883/08– ובה לראשונה – אושר חוזה מכר (להבדיל מאישור המכר עצמו, שמהותה היא אישור זהות הזוכה – הקונה, וקביעת היקף הזכויות שירכוש, שנכללו בהחלטה מיום 28/2/08), והחוזה שאושר הוא החוזה מחודש אפריל 2008.

בנוסף דומני שאין צורך להכביר מילים על כך שאם נערכו חוזה מוקדם וחוזה מאוחר על ידי אותם צדדים עצמם, הרי שברגיל כוונתם האחרונה היא כי החוזה המאוחר הוא שיחול עליהם, וככל שבמסגרת זו היה ברצונם לשמר את תוקף החוזה הקודם (שממילא הותנה בתנאי מתלה של אישור החוזה על ידי בית המשפט, אישור שלא ניתן עד לחתימת החוזה המאוחר יותר) או חלק מהוראותיו היה עליהם לקבוע הוראות מתאימות לעניין זה בחוזה המאוחר יותר. שני חוזים הדנים באותו עניין עצמו אינם יכולים סתם כך לדור זה לצד זה, ואם סברו הצדדים לחוזים (הכונס והרוכשת) כי החוזה משנת 2007 אושר (וממילא נכנס לתוקף), היה עליהם להימנע מעריכת חוזה חדש ב-2008 באופן שבו נערך.

הטעמים לעיל הם הטעמים עליהם ביססתי את הקביעה שנכללה בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, לפיה החוזה שאושר הוא החוזה משנת 2008.

להבנתי, האמור לעיל הוא בגדר ביצוע הנחיות כב' בית המשפט המחוזי כי אנמק את הקביעה שהחוזה שאושר הוא החוזה משנת 2008. אשר לתגובת כונס הנכסים שהוגשה לראשונה לאחר ההחלטה נשוא הבקשה לרשות ערעור: מאחר וממילא תלויות ועומדות כרגע בפני בית משפט השלום בקשות בעניין ההיבטים הכספיים של החוזה כאשר הרוכשת מבקשת לקבל כספים מהכונס, והכונס מצדו טוען טענותיו לגבי אופן חישוב הפרשי השער והשפעתו על המחיר במסגרת בקשה לאישור דו"ח שהגיש, הרי שהדברים יוכרעו על ידי בית משפט השלום במסגרת הדיון בבקשת הרוכשת ובבקשת הכונס לאישור הדו"ח שהגיש.

החלטה זו תישלח על ידי המזכירות באמצעות הפקסימיליה לב"כ הצדדים (כולל הרוכשת – צוקר) ולכונס.

ניתנה היום, כ"ז אייר תש"ע, 11 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: