ביטון שלומי נ' ישראל שמואל ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: חוק פלת"ד), בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 19.4.06. הצדדים חלוקים רק בשאלת הנזק. שלושה מומחים רפואיים חיוו דעתם בעניינו של התובע, והם קבעו לו נכויות מצטברות של כ- 43%:

ד"ר גדעון לוי העריך את נכותו בתחום אף-אוזן-גרון בשיעור 10% בגין טנטון.

ד"ר נחשון רנד העריך את נכותו האורטופדית המשוקללת בשיעור 12% כדלקמן: 2.5% בגין הגבלה בטווח תנועות עמוד שדרה, 5% בגין שבר בחוליה שהתרפא ו- 5% בגין שבר בזיז האחורי.

ד"ר בוריס אהרונוביץ העריך את נכותו הנוירולוגית המשוקללת בשיעור 28% כדלקמן: בשל הפרעות נוירולוגיות אורגניות,אנצפלופטיה, אטקסיה וחוסר שיווי משקל בהליכה בצורה בינונית נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%. בשל הפרעות פסיכו-נוירולוגיות עם סימנים אובייקטיביים וסוביקטיבים המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה בשיעור 20%.

עיקר המחלוקת נגעה לתחום הנוירולוגי וד"ר אהרונוביץ' נחקר על חוות-דעתו. הנתבעים חולקים על הערכתו. לדעתם, לא היה מקום לקבוע לתובע נכות בשיעור 10% בגין האטקסיה מאחר ולטענתם בתיעוד הרפואי אין אינדיקציה לכך שהתובע איבד את הכרתו, דבר המעיד על היעדר פגיעה מוחית. לדעתם, המסמכים הרפואיים הראשונים לרבות תוצאות הבדיקה האובייקטיבית לא מאשרים חד משמעית שהתובע סבל מחבלת מוח אורגנית ובפני המומחה לא הוצג תיעוד המעיד על חסר נוירולוגי. הנתבעים מבססים טענתם זו על המסמכים נ1-נ5 מהם לדבריהם עולה כי בכל הבדיקות שנערכו לתובע לא נמצא חסר נוירולוגי. הנתבעים אף טוענים שהבדיקה הרפואית שערך ד"ר אהרונוביץ לתובע לא מבססת את המסקנה שהתובע סובל מאטקסיה. לשיטתם, שתיים משלוש בדיקות משנה המרכיבות אותה לא מצביעות על אטקסיה והשלישית (שכן תומכת במסקנה זו) היא בדיקה ויזואלית שערך המומחה. הנתבעים גם מבקשים לקבוע את נכותו של התובע בגין הפרעות פסיכו- נירולוגיות בשיעור של 10% בלבד שכן נכותו נקבעה סמוך לפגיעתו בזמן שירותו הצבאי ולטענתם מאז מצבו הרפואי הוטב.

התובע מצדד בעמדת ד"ר אהרונוביץ'. לשיטתו, התעלמו הנתבעים משאר מגבלותיו (ביניהם: כאבי ראש כרוניים וסחרחורות) שאף בגינן נקבעה הנכות ומדגיש כי הנכות בשיעור 10% נקבעה בגין מקבץ הפרעות נוירולוגיות שונות לרבות האטקסיה. התובע טוען כי בדיקתו של ד"ר אהרונוביץ אמינה ובעדותו הוא הבהיר כי לתובע נגרם שבר בגולגולת עם דימום והתייחס לממצאים העולים מהתיעוד הרפואי.

ד"ר אהרונוביץ קבע לתובע נכות בשיעור 10% בשל מגוון מגבלות לרבות "הפרעות נוירולוגיות אורגניות, סינדרום כרוני מוחי פוסט טראומתי, אנצפלופתיה, אטקסיה וחוסר שיווי משקל בהליכה בצורה בינונית" ולא בשל האטקסיה בלבד. בהחלט סביר שעקב תאונה שבה נגרם לתובע שבר בגולגולת, נגרמה לתובע פגיעה מוחית, אשר לא התבטאה בהכרח בבדיקות כביכול "אובייקטיביות" שנערכו לו. ד"ר אהרונוביץ הסביר בעדותו כי התובע סובל, בין היתר, מאטקסיה הנובעת מפגיעה אורגנית במערכת העצבים ואישר כי לתובע נגרם שבר בגולגולת. לדבריו "תובע שלנו, שזה שבר בגולגלות, קרוב מאוד לאזור צרבלום, למוחון, מוח הקטן, אזור האחראי על שיווי משקל, זה דבר מאוד משמעותי. זה אורגני." בהמשך אישר כי מדובר ב "חוסר שיווי משקל והפרעות בקורדינציה ואי יציבות". ד"ר אהרונוביץ אישר כי התובע נבדק על ידו לצורך קביעה זו הן בהליכה בעיניים פקוחות והן בהליכה בעיניים עצומות וכי האטקסיה שאובחנה אצל התובע הינה "אי יציבות בהיבט הנוירולוגי " ואיננה קשורה לתחום א.א.ג.

התיעוד הרפואי שצירפו הנתבעים (נ1-נ5) לא סותר את חוות דעתו של ד"ר אהרונוביץ. מסמכים אלה נובעים מטיפול רפואי שקיבל התובע בצה"ל והם קדמו לבדיקתו של ד"ר אהרונוביץ' וחוות- דעתו עדכנית מהם. ד"ר אהרונוביץ העיד על הבדיקה "היא בדיקה די אוביקטיבית, קשה לשחק. קשה לשחק הבדלים בטונוס, קשה לשחק דיסקורדינציה בהליכה, בגלל שרואים, יש באמת לפעמים שחקנים טובים מאוד, אבל בדרך כלל אם בודקים טוב, אנשים מנוסים בודקים טוב אז.."

איני רואה סיבה לפקפק במהימנות הערכת ד"ר ארהרונוביץ' את מראה עיניו ולא מצאתי בסיכומי הנתבעים בסיס מוצלח יותר להערכת מצבו של התובע מהתרשמותו הבלתי אמצעית של המומחה. אף שהדבר עלול לתסכל מבחינה משפטית, דומה שאין תחליף למיומנות ול"תחושה" של רופא מנוסה המעריך את מה שלנגד עיניו. לאור זאת אני מקבל את הערכת ד"ר אהרונוביץ' לענין האטקסיה. אף לא מצאתי בטענות הנתבעים בסיס לפקפק בהערכת המומחה שנותרה לתובע נכות בשיעור 20% בשל הפרעות פסיכו-נוירולוגיות. ד"ר אהרונוביץ הסביר בעדותו כי מדובר במגבלות שונות באופיין ולכן סעיפי הנכות מצטברים ולא חופפים לאלו שניתנו עבור ההפרעות הנוירולוגיות הקודמות. בנספח לחוות דעתו מציין ד"ר אהרונוביץ כי התובע סובל מבעיות פסיכו נוירולוגיות כגון דיכאון, חוסר ריכוז, חוסר שינה וירידה בזיכרון אשר מגבילות את התאמתו הסוציאלית ואף מגבילות את כושר עבודתו. עוד הוסיף כי התובע יזדקק לטיפולים תרופתיים ולטיפולים פסיכולוגים אשר יכולים לשפר את מצבו באופן זמני אך לא בצורה משמעותית ולכן קביעתו כי הנכות ממנה סובל הנה יציבה. ד"ר אהרונוביץ נחקר באריכות על חוות דעתו הבהיר כיצד קבע את נכותו של התובע כמפורט לעיל ואני מקבל את הערכותיו.

הצדדים חלוקים בהערכת נכותו התפקודית של התובע. התובע טוען כי נכותו הרפואית הנה תפקודית במלואה. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה מנכותו הרפואית ויש להעמידה לכל היותר על 15%.

הנתבעים טוענים כי 10% נכות שנקבעו לתובע בשל טנטון אינם בעלי משמעות תפקודית. לטענתם מדובר בתלונות סובייקטיביות שאין בצידן הגבלה בתפקודו היומיומי. התובע טוען שמדובר בטנטון תמידי בשתי אוזניו הגורם לו בין היתר לטרדה רבה, מתח רב, עצבנות, עייפות ואבדן ריכוז המקשה על תפקודו. התובע ציין בתצהירו כי הוא סובל מירידה בשמיעה בשתי אוזניו. לדבריו הוא סובל "..מצפצופים תמידיים באוזני הגורמים לי אף הם טרדה רבה, עצבנות, מתח, אובדן ריכוז וקשיים בשינה...."

בחוות דעתו מציין ד"ר לוי כי התובע מתלונן על טנטון בשתי אוזניו וכי בדיקת השמיעה שבוצעה מדגימה ירידה עצבית תחושתית קלה בתדירויות הדיבור וירידה מודגשת יותר ב-4000 הרץ. לדבריו, ממצא זה יכול להתאים לעקומת שמיעה אופיינית לטראומה פונלית. ד"ר לוי קבע כי בגין הטנטון נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% וסביר להניח לנוכח הנכות שנקבעה ובשל תלונותיו של התובע כי יש בה כדי להשליך אל תפקודו במידת מה.

דומני שהעובדה שמדובר בתלונה "סובייקטיבית" אינה קשורה לענין התפקודיות והיא מוזכרת על ידי הנתבעים כדי לעורר חשד שמדובר בתלונה בדויה. אלא, שלאחר שהמומחה אישר את קיום הממצא, דומני שיש להתייחס אליו כאל ממצא קיים ולבחון, האם הוא משפיע על תפקודו של התובע. להבדיל מירידה בשמיעה, אשר בוודאי עלולה לפגוע ביכולתו של אדם ליצור תקשורת עם אנשים, או להגביל את כושרו לבצע פעולות הדורשות שמיעה מדוייקת, שמיעה של "רעש רקע" או זמזום אינה מגבילה כשלעצמה את כושר הפעולה של אדם. מצד שני, סביר להניח שיש בה כדי לפגוע באיכות חייו וסביר שהיא משפיעה (לרעה) על תפקודיו החברתיים, ככל הגבלה מטרידה משפיעה על מצב רוחו הכללי. כשלעצמה פגיעה כזאת אינה יוצרת בהכרח נכות תפקודית השקולה לנכות הרפואית, ודומני שיש לבחון את השפעתה על מכלול תפקודיו של התובע בהקשר היותר רחב, יחד עם שאר נכויותיו, כמכלול אחד.

הנתבעים טוענים כי הנכות שניתנה בגין שבר בחוליה אינה בעלת השלכה תפקודית שכן השבר התאחה והתובע אינו סובל מהגבלה בגינו ומכיוון שתלונותיו של התובע בתצהירו אינן עולות בקנה אחד עם ממצאי בדיקתו של ד"ר רנד. התובע טוען, כי השבר בחוליה והגבלה בתנועות עמה"ש הצוארי הינן הגבלות תפקודיות. התובע העיד בתצהירו שהוא סובל מכאבים בצוואר והגבלה בתנועותיו. התובע הצהיר כי " צווארי נתפס בעת שינויים במזג האוויר במעבר מקור לחום. מירידה בתחושה בכתפי השמאלית.מהגבלה בתנועות כתפי השמאלית...". לנוכח עדותו של התובע ניתן להניח כי נכותו הרפואית מסבה לו מידת מה של הפרעה בתפקודו היומיומי.

בהערכת המשמעות התפקודית דומני שיש הבדל מסויים בין המשמעות של שלוש פגיעות קלות ששיעור הנכות המצטבר שהן יותרות מגיע ל – 12%, לבין פגיעה אחת שזה שיעורה. בהתחשב בכך שלתובע נכויות נוספות, דומה שכל נסיון להעריך את השפעת כל מגבלה ומגבלה בנפרד יחטא לאמת – לא סביר לבודד את הרכיבים זה מזה.

התובע טוען כי הנכות הנוירולוגית תפקודית מעצם טיבה ומציין כי הוא סובל מחוסר יציבות בהליכה, מסחרחורות בעת ההליכה ומבעיות פסיכו-נוירולוגיות כגון דיכאון, חוסר ריכוז, חוסר שינה וירדת זיכרון אשר מגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר עבודתו. בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את הקשיים שמסבים לו פגימותיו בתפקודו היומיומי " למאז התאונה וכתוצאה ממנה אני סובל בין היתר מכאבי ראש יומיומיים ומיגרונטיים המופיעים לעיתים עם בחילות והקאות (פעמים בשבוע לערך), מכאבים ברקה, מסחרחורות, מרגישות לאור.כאבי הראש והסחרחרות מופיעים גם בהליכה,בישיבה ובשכיבה.מבלייק אאוט בעת שינויי תנוחה כגון במעבר מישיבה לקימה או משכיבה לישיבה. מחוסר ריכוז ומירידה בזיכרון. אני סובל מהפרעה ניכרת בזכרון ומשכה ניכרת ועניין זה מהווה הפרעה של ממש בחיי הפרטיים..." תלונותיו של התובע נתמכות בקביעות של ד"ר אהרונוביץ בנספח לחוות דעתו בו נכתב כי בעיותיו של התובע מגבילות את התאמתו הסוציאלית ואף מגבילות את כושר עבודתו ועל כן הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה משפיעה על יכולת התפקוד של התובע.

הנתבעים מפנים למסמכים רפואיים מהם לטענתם עולה כי התובע היה מוגבל בתפקודו עוד לפני התאונה וסבל מכאבי גב תכופים, כאבי רגליים ומגנחת הסמפונות (אסטמה). לטענתם, במהלך שירותו הצבאי התגלה אצל התובע גידול לימפומה ומאז הוא סובל מכאבים ברגליו ובגבו. התובע השיב שלפני התאונה סבל קלות מכאבים ספוראדיים וזניחים ברגליו, שמעולם לא הזדקק לאשפוז בגין אסטמה שאיננה פוגעת בכושרו התפקודי. לטענתו, עובר לתאונה עסק בפעילות ספורטיבית מגוונת והתגייס לצה"ל בפרופיל קרבי. לטענתו, גידול הלימפומה אובחן בגבו כממצא אקראי במהלך בדיקתו הרפואית בעטייה של התאונה ואינו משפיע על תפקודו. התובע מדגיש שד"ר רנד שהיה ער לממצא לא ראה לנכון לייחס חלק מהנכות לעברו הרפואי.

מחוות דעתו של ד"ר רנד אכן ברור שהוא היה מודע ללימפומה והתיעוד מעברו הרפואי של התובע היה בפניו אולם הוא לא מצא לנכון להתייחס לכך בעת קביעת הנכות בשל התאונה. עם זאת אין להתעלם מכך שהתובע דיווח על כאבי גב תכופים ואף חתם על תצהיר לפיו הינו מוגבל בפעילותו באופן תמידי וסבל ממחלת הלימפומה אשר הסבה לו כאבים קבועים ברגליו ובגבו בגינם הוא מתקשה בביצוע פעולות ולכן יש לקחת בחשבון את הרקע הרפואי שלו בעת קביעת הפסד כושר השתכרותו – כפי שיובהר בהמשך.

הפסד השתכרות בעבר