ביטון נ' ב.ה. לוי בע"מ

פסק דין

פתח דבר

1.התובע הועסק כמנהל סניף בסופרמרקט של הנתבעת בתקופה 10.2.2004 ועד 22.6.2012. בתביעה זו עותר התובע לתשלום דמי ההודעה המוקדמת בסך 12,000 ₪, אשר נשללו ממנו עם פיטוריו.

2.הצדדים הסכימו כי לתובע נערכה שיחת שימוע ביום 19.6.11 וכי פוטר מעבודתו בהודעת פיטורים שנכנסה לתוקף מיידי ביום 22.6.11. עוד הוסכם כי התובע קיבל פיצויי פיטורים מלאים עבור תקופת עבודתו, והיו חלוקים בשאלה אם בנסיבות סיום העבודה היתה זכאית הנתבעת לשלול את דמי ההודעה המוקדמת בסך 12,000 ₪. הצדדים לא טענו כי על יחסי העבודה ביניהם חלות הוראות הסכם קיבוצי כלשהו. כן לא הובא בפני בית-הדין חוזה העבודה האישי של התובע אצל הנתבעת.

3.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע ביצע את המעשים הבאים המצדיקים את שלילת ההודעה המוקדמת: "גניבה בידי מורשה; קיבל טובות הנאה מספקים תוך ביצוע מעשי מרמה; הפר באופן שיטתי ובוטה את כללי ונהלי המשמעת אצל הנתבעת: ובין היתר: נעדר מעבודתו תוך יצירת מצג שווא של מחלה – כאשר אין כך הדבר תוך הפרת אמונים חמורה; תפקד באופן לא ראוי ולא משביע רצון בעבודתו; התעלם מהמתרחש בחנות בזמן הימצאו בחנות; התנהג באופן שאינו הולם בעבודתו; הראה חוסר התאמה של ממש למקום עבודתו".

4.במכתב הזימון לשימוע מיום 16.6.11 (נ/5) צוינו בסעיף 2 לו כעילות שהובילו את המעבידה לשקול את הפיטורים:

"2.1החזרת מוצרים בניגוד לנהלים תוך פיצול ההחזרות וללא הצגת חשבונית רכישה;

2.2דיווחים כוזבים באשר לימי מחלה;

מדובר במעשים חמורים ביותר בגינם קיבלת כספים מהחברה שאינם מגיעים לך; הדברים עולים לכדי גניבה, רמייה והונאת החברה ומהווים פגיעה חמורה וכל זאת תוך ניצול מעמדך כמנהל הסניף.

2.3אי התאמה לתפקיד ותפקוד לקוי.

2.4התנהגות שאינה הולמת עובד במעמדך".

5.בהודעת הפיטורים שנמסרה לתובע (נ/6) מיום 22.6.2011 צוינה כסיבת הפיטורים המצדיקה שלילת ההודעה המוקדמת: "התנהגותך והתנהלותך אינה הולמת מנהל סניף ו/או כל עובד אחר ומהווה הפרת אמונים והפרות משמעת חמורות ובוטות אשר גרמו לחבלה של ממש בנהלים ובמהלך תקין של העבודה, תוך ניצול מעמדך כמנהל סניף".

6.התובע העיד מטעמו. מטעמה של הנתבעת העידו: מר רועי בלומנטל, קב"ט בנתבעת; גב' שלומית אלעזר, קופאית ראשית בנתבעת; גב' רינה הרשקו, קופאית ראשית בנתבעת; וגב' דבורי לוי, מנהלת כח אדם בנתבעת.

המסגרת הנורמטיבית

7.ס' 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות , תשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת) קובע:

"הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו – על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על-פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג – 1963, או על-פי החלטת בית הדין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי".

8.בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, נקבע:

"... בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על-פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

9.כאמור, הצדדים לא טענו לחלותו של הסכם קיבוצי על יחסי העבודה ביניהם. מכאן, שמוטל על בית לקבוע אם פיטוריו של התובע בוצעו בנסיבות המצדיקות שלילת הודעה מוקדמת, בין השאר בהתייחס לכללים שנקבעו בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים, הוא תקנון העבודה בתעשייה.

10.סעיף 52 לתקנון העבודה בתעשייה קובע: