ביטון נ' א.ר.ע. שווק חומרי בניין בע"מ

פסק דין

ההליך ותמצית טענות הצדדים

1.עסקינן בתביעה שטרית שמשענתה בהמחאה ע"ס 18,800 שקלים שזמן פרעונה 30.10.10 אשר נמשכה ע"י הנתבעת וסורבה בהערת הבנק לפיה "נתקבלה הוראת ביטול וההסב אינו בסדר".

עיון בהמחאה מלמד כי זו רשומה לפקודת "חיים קלמנוביץ" ונושאת בגבה חתימה הנחזית כחתימת היסב וכן את שמו של התובע "דני ביטון" (להלן: "ההמחאה", צורפה להתנגדות).

2.ההתנגדות לביצועה של המחאה זו נתמכת בתצהירה של הגב' חלימה אלעוברה, מנהלת הנתבעת ע"פ הצהרתה (להלן: "גב' חלימה"). לטענתה, המחאה זו אבדה ממשרדי החברה הנתבעת והגיעה לידי התובע שלא כדין. עוד טענה, כי על במועד הפקדת ההמחאה, לא ידעה עדיין על אובדנה. נעשתה פניה לתובע על מנת לברר פשר החזקתו בהמחאה ולבקש השבתה, אלא שזה דחה אותה בלך ושוב ובסופו של דבר הגיש המחאה זו לביצוע, דבר שהביא להגשתה של תלונה מצידה במשטרת ישראל.

לטענת הנתבעת מעולם לא התקשרה עם התובע בעסקה כלשהי או מסרה לו ההמחאה. זו הועברה לתובע במרמה וללא ידיעתה ואישורה של הנתבעת ותוך שהתובע נוהג בחוסר תום לב ביודעו שההמחאה אינה מועברת לו כדין.

עוד טענה הנתבעת, כי לא נשלחה לה הודעת חילול, אלא שיאמר כבר עתה כי טענה זו נזנחה בסיכומי הנתבעת וכי ממילא אין מקום לה משעסקינן בהמחאה שבוטלה (ראה סעיף 49(ב)(3)(ה) לפקודת השטרות).

3.משהתקבלה ההתנגדות והתיק הועבר לברור בסדר דין מהיר, הגישו הצדדים עדויותיהם בתצהירים: התובע הגיש תצהירו שלו וכן תצהירו של מר קלמנוביץ חיים (להלן: "מר קלמנוביץ") והנתבעת מצידה הוסיפה תצהירו של מר אלעוברה מחמד (להלן: "מר אלעוברה"), אשר הצהיר כי הינו בעל מניות אצל הנתבעת ואחיה של הגב' חלימה.

4.ביום אשר נקבע לשמיעת הראיות וסיכומי הצדדים – 23.4.13 – נחקרו עדי התובע, אולם ומנגד נחקר אך מר אלעוברה, כך משהגב' חלימה לא התייצבה. כפי המפורט בהחלטות שניתנו מאז קיום הדיון, לנתבעת ניתנה הזדמנות להעיד אף את הגב' חלימה, שהינה העדה העיקרית למעשה, אלא שזו לא מימשה הזדמנות זו ומשכך הוריתי על הגשת סיכומי הצדדים וכן עשו הם.

דיון והכרעה

5.אין חולק למעשה כי התובע מחזיק בהמחאה החתומה ע"י הנתבעת כמושכת ההמחאה. בהשלמה לכך, נתונה עדותו של מר קלמנוביץ – הוא הנפרע בהמחאה – כי השלים את שמו כנפרע והמחה את ההמחאה לתובע בנסיבות שתפורטנה להלן, עדות שלא נסתרה.

די במציאות זו כדי לומר למעשה כי לפנינו תובע האוחז בשטר, כשמכח מעמדו זה רשאי הוא לתובעו, תוך שנהנה הוא מהחזקות השטריות הרלבנטיות ובכלל זאת, חזקת התמורה.

הנטל להפרכת זכותו של התובע בהמחאה על הנתבעת מוטל הוא ובנטל זה לא עמדה היא למעשה ועל כך ארחיב בהמשך.

6.ע"פ תצהירו של התובע, ההמחאה דנן נמסרה לו ע"י מר פארס אלעוברה (אשר הסתבר כי הינו אחיה של הגב' חלימה, להלן: "פארס") וזאת עת ביצע עבודות קידוח כלונסאות ויציקה עבור התובע. לטענתו, ביקש הלה (וקיבל) הלוואה בשיעור של 25,300 שקלים בתחילת עבודתו ולהבטחת פרעונה מסר בידי התובע את ההמחאה דנן והמחאה נוספת ע"ס 6,500 שקלים שזמן פרעונה 20.11.10 (להלן: "ההמחאה הנוספת", צורפה כנספח ב').

ההמחאות שנמסרו נחזו כתקינות לטענתו ונחתמו למעשה ע"י החברה הנתבעת שהיתה בבעלות אביו של פארס. זה האחרון קיבל את ההמחאות לדבריו עבור עבודות שיפוצים שביצעה חב' ו.פ.א בע"מ, שבה היה שותף.

לבקשת פארס, נמנע התובע מהפקדתה של ההמחאה במועדה ובינתיים הפקיד את ההמחאה הנוספת אשר נפרעה ללא קושי. אך בהמשך – ביום 29.11.10 הופקדה ההמחאה דנן וסורבה.

בפועל, מבהיר התובע, את ההמחאה דנן העביר למר קלמנוביץ במסגרת התחשבנות עסקית שהיתה בינה וזה השיבה לו עם סרובה וקיבל תחתיה תמורה.

מר קלמנוביץ מאשר למעשה בתצהירו ובחקירתו הנגדית את גרסת התובע ומציין כי מזה שנים ארוכות יחסים עסקיים לו עם התובע, כשלעת ההיא היה התובע חייב לו כספים.

7.חקירתו הנגדית של התובע, ניתן לומר כי אמנם כי היה בה כדי לחלץ מהתובע נתונים עובדתיים אשר ראוי היה כי יפורטו לכתחילה בתצהירו וכי נותרה עמימות מסויימת בכל הנוגע להיקפו וטיבו של ההסכם בין התובע לפארס ובכל הנוגע לנסיבות העברת ההמחאה למר קלמנוביץ וקבלתה חזרה הימנו (אם בתורת הלוואה לזה ואם כהחזר ע"ח כספים שחייב לו התובע), אולם ובסופו של יום, לא ניתן לומר כי היה בה כדי להפריך את גרסת התובע.

חקירת התובע העלתה כי את פארס הכיר באמצעות אחר (משה חביב) שהמליץ על עבודתו וכי כבר בתחילת העבודה הודיעו פארס כי יש ברשותו המחאות אותן הוא מבקש לפדות תוך שהתובע יוכל לקזז המשולם מהתמורה המגיעה לפארס. ההמחאה דנן נמסרה למר קלמנוביץ יום קודם להפקדתה ולתובע עצמו – כחודש וחצי טרם זמן פרעונה, אולם וכאמור, ע"פ בקשת פארס נדחתה הפקדתה לשלבי סיום העבודות, אלא שפארס לא סיים את העבודות הנדרשות.