ביטון נ' רוסו

החלטה

לפניי בקשת המבקש למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן: החוק).

הבקשה וטענות הצדדים

1.המבקש הנו יו"ר הועד המופקד על ניהול ענייני בית הכנסת "זכרון קדושים" בקרית אתא (להלן: בית הכנסת) ומשמש גם רב בית הכנסת. על פי הנטען בבקשה, המשיב חומד בתפקיד המבקש, מזה כחודשיים הוא מטריד את המבקש וטוען כלפיו טענות לאי סדרים ומעילה בכספי בית-הכנסת וכן, מקלל, מגדף, מאיים ומפר את הסדר הציבורי עד כדי מצב שמתפללים, החוששים מלהגיע לבית הכנסת, הפנו את גבם ועברו להתפלל בבית כנסת אחר. מעבר לטיעונים הכללים, נטען כי המשיב איים על המבקש, כחודשיים-שלושה לפני הגשת הבקשה, בנוכחות אנשים נוספים.

2.המשיב הגיש תגובה בכתב בה הוא טען כי הוא מתפלל בבית הכנסת מזה 22 שנה, הכחיש את הטענות שכוונו כלפיו וטען כי מעולם לא הטריד או איים על מאן דהוא. המשיב מזכיר אירוע מלפני 20 שנה בו החליף המבקש את מפתחות בית הכנסת וסילק באלימות רב אחר שנהג להתפלל בבית הכנסת. המשיב העלה בתגובתו טענות לגבי ההתנהלות הכספית בבית הכנסת, הוא ציין כי פעולותיו מיועדות להשגת שקיפות בהתנהלות הכספית ואף הכין בקשה למתן חשבונות, ועל רקע זה חבר המבקש ביחד עם חלק מבאי בית הכנסת כדי להרחיקו מבית הכנסת. המשיב טען עוד כי הרחקתו מבית הכנסת יש בה לפגוע בחופש הפולחן והדת.

3. קיימתי דיון במעמד הצדדים, במהלכו עמד המבקש על שמיעת מספר עדים מטעמו שתצהיריהם צורפו לבקשה. במהלך הדיון שמעתי את עדויותיהם של המבקש; וכן של מר מאיר חדד שמתפלל ופוקד את בית הכנסת; מר יצחק מורלי - גזבר בית הכנסת; ומר שלמה עמר - חבר הוועד. גם המשיב העיד בפניי.

4.כפי שניתן להבין מסקירת טענות הצדדים, המחלוקת בין הצדדים אינן ילידת העת האחרונה, שורשיה מלפני שני דורות, ומשורבבים בה מספר נושאים הקשורים לניהול בית הכנסת לרבות ניהול ענייניו הכספיים. מטבעה של מחלוקת רבת-הסתעפויות וגדושת-פרטים, כאלה שממין העניין וכאלה שלא, הבהרתי לצדדים כי מסגרת הדיון תתוחם לשאלות הרלוונטיות לבקשה ולא התרתי הרחבת הדיון סביב יתר המחלוקות ובמיוחד אלה הנוגעות לניהול ענייניו הכספיים של בית הכנסת.

5.למעשה, השאלה שבמוקד הדיון, ועליה שמו הצדדים את יהבם נוגעת להרחקת המשיב מבית הכנסת- ובכך תתמקד ההחלטה.

החוק למניעת הטרדה מאיימת

6.מטרתו של החוק, כפי שסע' 1 שבו מעיד: "היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו".

ומהי הטרדה מאיימת?

החוק קובע בסע' 2 שתי חלופות להגדרת המונח "הטרדה מאיימת": חלופה הקבועה בסע' 2(א) הכוללת הגדרה כללית של הטרדה מאיימת; והתנהגויות פרטניות, המנויות בסע' 2(ב), שבהתקיים אחת מהן יעלה הדבר לכדי "הטרדה מאיימת". על פי סע' 2(א) לחוק הטרדה מאיימת – מהי?"הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו". במסגרת המקרים הפרטניים שיחשבו להטרדה מאיימת קובע סע' 2(ב) שורה של מקרים הכוללים: בילוש, במארב או בהתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או בפגיעה בפרטיותו בכל דרך אחרת; נקיטת איומים בפגיעה בו או במאיים עצמו; יצירת קשר עמו בעל פה, בכתב או בכל אמצעי אחר; פגיעה ברכושו, בשמו הטוב, או בחופש התנועה שלו; (תיקון מס' 2) תשס"ט-2008ועיסוק בשמירה בבית משותף בניגוד להוראות לפי חוק הגבלת שירותי שמירה בבתים משותפים, התשס"ט-2008.

ההגדרה הבסיסית להטרדה מאיימת כוללת שני מרכיבים: הראשון, הטרדה או נקיטת איומים כלפי אחר; השני, נסיבות ההטרדה או האיום מלמדות ברמה של "בסיס סביר להניח" כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האחר או כי הוא עלול לפגוע בגופו. על פי הגדרה זו, כדי שמעשה יהווה הטרדה מאיימת אין די בכך שהוא יהיה בגדר איום או הטרדה, עליו ללמד על צפי להישנות מעשה עתידי שתהיה בו פגיעה בגופו או בשלוות חייו או בפרטיותו או בחירותו של הנפגע. הצפי נלמד מנסיבות המעשה.

7.החוק מונה, בסע' 5 שבו, שורה של אמצעים אשר בית המשפט מוסמך לתתם. במכלול האמצעים, בית המשפט מוסמך לאסור על הפוגע: להטריד את הנפגע בכל דרך ובכל מקום; לאיים על הנפגע; לבלוש אחר הנפגע, לארוב לו, להתחקות אחר תנועותיו או מעשיו, או לפגוע בפרטיותו בכל דרך אחרת; ליצור עם הנפגע כל קשר בעל פה, בכתב, או בכל אמצעי אחר; להימצא במרחק מסוים מדירת מגוריו, מרכבו, ממקום עבודתו או ממקום לימודיו של הנפגע או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות; לשאת או להחזיק נשק, לרבות נשק שניתן לו מטעם רשות ביטחון או רשות אחרת מרשויות המדינה.

8.הפעלת האמצעים העומדים לרשות בבית המשפט מושפעת מחומרת ההטרדה (סע' 4 לחוק). אם עסקינן בהטרדה מאיימת "סתם", רשאי בית המשפט להטיל את האיסורים שבסעיף 5(א)(1) עד (4) (הכוללים: איסור למניעת הטרדה, איום, בילוש מארב, התחקות או פגיעה בפרטיות, ואיסור יצירת קשר). אם ההטרדה נעשתה בנסיבות שבהן יש חשש לפגיעה ממשית או המשך פגיעה, רשאי בית המשפט להטיל את הצווים המפורטים בסעיף 5(א)(5) ו-(6) לחוק (הכוללים: הרחקה מדירת הנפגע, מרכבו, ממקום עבודתו, ממקום לימודיו או ממקום אחר שהנפגע נוהג להימצא בו בקביעות, ואיסור החזקת נשק).

9.אמנם, חלק מהאיסורים והמגבלות שבית המשפט מוסמך להטיל, מובנים מאליהם. מובן מאליו כי חל איסור לאיים ולפגוע בפרטיות, גם ללא צו לפי החוק. יחד עם זאת באיסורים ובמגבלות שבית המשפט יכול להטיל, במיוחד כאשר מוכח חשש לפגיעה ממשית, יכולה להיגרם פגיעה בחירויות ובזכויות. ברע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני ([פורסם בנבו], 28.4.2011) ציין בית המשפט העליון כי: "צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות ואינו עניין דיוני גרידא: צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחרות ולאוטונומיה".

10.לנוכח הפגיעה שהאיסורים והמגבלות המוטלים על ידי בית המשפט יכולים לגרום, מקומם של זכויות יסוד כגון; חופש הביטוי וחופש הפולחן והדת, לא נפקד ממכלול השיקולים, ויש להתחשב בשיקולים אלה בקביעת התנאים, האיסורים והמגבלות שיוטלו, קרי באופן הפעלת הסמכות.

מן הכלל אל הפרט

11.מעדויות הצדדים עולה כי הסכסוך בין המשיב לבין חלק מבאי בית הכנסת – פרנסיו בעיקר- אינו חדש והוא עתיק יומין ונמשך מזה כ- 20 שנים. העדים (שכולם מבאי בית הכנסת וחלקם בעלי תפקיד בוועד) העידו על מערכת יחסים עכורה בינם לבין המשיב שלעתים גלשה להטרדות ולאיום על המבקש. המבקש העיד לגבי מסכת היחסים העכורה ופירט מספר אירועים שקרו הן בעבר הרחוק והן בעת האחרונה. המבקש ציין כי משך 15 שנים המשיב לא פקד את בית הכנסת, הוא חזר לפני שש שנים, והחל לדרוש קבלת מסמכים ופירוט הנוגעים להתנהלות הכספית. עוד ציין המבקש כי המשיב נוהג להביא אוכל וערק כל שבת לבית הכנסת, והזכיר מאורע של חיכוך עם המשיב כאשר הוחלף מנעול דלת הכניסה ונמנעה מהמשיב כניסה לבית הכנסת, אלא רק במועדים בהם אחד הנציגים פותח אל שעריו. אשר לעת החדשה, ציין המבקש מאורע שהתרחש לפני כשלושה חודשים כאשר המבקש אמר בפומבי כי מאן דהוא (והתכוון למשיב) שולח מכתבים לרשם העמותות – והוסיף כי על כגון דא נאמר: ארור מכה רעהו בסתר- או אז התלהטו הרוחות והמשיב אמר למבקש "הלוואי שאתה תמות ואני עוד אחסל אותך". כאות למסוכנות המשיב ציין המבקש כי בעבר המשיב פצע אנשים והרג שני חמורים באקדח שיש לו ברישיון.

12.על האווירה הכוללת השוררת בבית הכנסת העידו יתר העדים והחרו-החזיקו בדברי המבקש. העדים גם אישרו את אירוע האיומים שהתרחש לפני מספר חודשים. לעומת עדות העדים, המשיב מכחיש באופן מוחלט כי איים או הטריד את המבקש וטוען כי כל פניותיו אליו היו למתן פירוט לגבי ההוצאות וההתנהלות הכספית של קופת בית הכנסת.