ביטון נ' עירית מעלות תרשיחא

פסק דין

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות נפילתה בשטח השיפוט של עיריית מעלות תרשיחא (להלן:"העירייה").

התובעת היא תושבת מעלות, ילידת 1951. 

לטענת התובעת, ביום 12.12.06 בסביבות השעה 16:30, עת הלכה על מדרכה העשויה מאבנים משתלבות מכיוון השוק העירוני לכיוון ביתה, רגלה נתקלה באבן משתלבת שרוצפה בצורה לקויה, וכתוצאה מכך מעדה ונפלה (להלן:"האירוע"). 

לטענת התובעת, על העירייה לפצותה בגין נזקיה בהיותה האחראית לתקינות ואחזקת המקום בו נפלה, וכן בהיותה האחראית לאי סילוק המפגע המתואר לעיל, ובשל הפרת חובות חקוקות המוטלות לפתחה. 

העירייה הכחישה את האירוע והוסיפה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה, מה גם שנסיבות האירוע, כפי שתוארו בכתב התביעה ובסיכומים, אין בהן כדי להשית עליה אחריות כלשהי. 

לטענת העירייה, במקום הנטען אין ליקוי בריצוף; הריצוף היה תקין וראוי לשימוש של הולכי רגל; וצוות מטעם העירייה אשר הגיע למקום האירוע בעקבות פניה של התובעת, לא מצא כל מפגע או ליקוי שמצריך תיקון.

העירייה ניתחה את המסגרת המשפטית לגבי נושא האחריות, חובת הזהירות, מבחן הצפיות והרשלנות התורמת, ובהתבסס על האסמכתאות המשפטיות שאוזכרו על ידה, היא סבורה כי אין להטיל עליה אחריות, ולחילופין, להטיל על התובעת אשם תורם משמעותי.

עוד טוענת העירייה, כי התובעת נמנעה מהעדת עד רלוונטי, האיש אשר הוביל אותה לביתה בעקובת האירוע, ויש לזקוף זאת לחובתה.

שאלת האחריות:

כפי שציינתי מקודם, התובעת טוענת כי במקום בו התרחש האירוע היה ריצוף לקוי של האבנים המשתלבות, כאשר "חלקן היה ישר וחלקן יותר גבוה" (עמ' 1 שורות 11-12 לפרוטוקול), דבר אשר גרם לה ליפול.

התובעת צירפה תמונה של מקום האירוע כדי לבסס את טענתה, כי מדובר במפגע שיוצר סיכון להולכי רגל.

לעניין זה מן הראוי להפנות לדבריו של העד מטעם העירייה, אשר לא שלל קיומו של הפרש גובה של כ- 2 ס"מ בין האבנים המשתלבות. עד זה לא שלל גם את האפשרות כי באותו מקום בוצע תיקון בריצוף, וזאת הוא למד מהשוני בצבע האבנים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בנושא האחריות, אני מוצאת כי המדרכה אכן יוצרת מפגע מסוכן. הפרש גבהים של 2 ס"מ (אם לא יותר), איננו הפרש של מה בכך כאשר הפרש כזה מתגלה בין אבני ריצוף, כמו אלה שבהן נעשה שימוש במקרה דנן, העלולות להתגלות כמכשול רציני אם קדמת כף הרגל של הצועד נתקלת באבן מלבנית 'מוגבהת' – להבדיל למשל משקע קל בתוך משטח אספלט, שאז הפרש כזה לעתים אינו מורגש ואינו מודגש.

מאחר שמדובר במפגע בשטח ציבורי המשמש הולכי רגל, על העירייה היה למנוע את היווצרותו, ולחילופין לדאוג לתיקונו.

אומנם התובעת לא זימנה לעדות את האיש אשר הוביל אותה ממקום האירוע לביתה, ברם מדובר במי שאינו עד ישיר לעצם הנפילה, ולכן 'התרומה' שלו לביסוס גרסתה יכולה הייתה להיות חלקית בלבד. מכל מקום, ניתן למצוא תמיכה חלקית לגרסתה, מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה, שם נכתב כי נחבלה עקב נפילה. 

לעניין האשם התורם - התובעת אישרה כי היא גרה בסביבה, אך זו לא דרך שבה היא עוברת תמיד.

על אף האמור, רואה אני לנכון לייחס לתובעת אשם תורם, שכן הציפייה הסבירה מהולך רגל היא לשים לב למדרך רגלו. בנסיבות העניין, אני מייחסת לתובעת אשם תורם בשיעור של 10%.

הנזק:

לטענת התובעת, בעקבות האירוע היא פנתה לקופת חולים בנהריה בשל כאבים וחבלה במרפק, אמה ושורש כף יד ימין. היא נבדקה ע"י רופא אורטופד ואובחן אצלה שבר ביד ימין. התובעת טופלה ע"י קיבוע היד בגבס, ושוחררה לביתה עם המלצות להמשך מעקב רפואי.