ביטון נ' עיריית ירושלים

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בגין עגמת נפש טרדה וזמן והחזר תשלום סכום דוח חניה בסך 200 ₪, ששילם התובע לנתבעת .

על פי כתבי הטענות, ביום 24/11/2003 נרשם לתובע דוח חניה בשל חניה במקום אסור בעיר ירושלים. קרן הדוח עמדה על סך 100 ₪.

ביום 25/11/2003 שלח התובע לנתבעת בקשה לביטול דוח החניה, בה פרט טענותיו באשר לנסיבות רישום הדוח.

משלא קיבל התובע, לטענתו, תגובתה של הנתבעת לבקשתו לביטול הדוח, שלח התובע לנתבעת ביום 25/2/04 בקשה להישפט על העבירה.

הנתבעת טוענת כי השיבה לתובע על פנייתו במכתבה מיום 5/2/2004,שם הודיעה הנתבעת לתובע כי טענותיו אינן מהוות עילה לביטול הדוח וכי עומדת לרשותו הזכות להגיש בקשה להישפט על העבירה בבית המשפט תוך 30 יום מתאריך המכתב האמור.

לדברי התובע, הואיל וכבר שלח בקשה להישפט ביום 25/2/04, ובמועד זה טרם התקבלה תשובת העיריה מיום 5/2/04 (?) לא מצא צורך לשלוח בקשה נוספת.

מכאן ואילך, התנהלה תכתובת בין התובע לנתבעת, במהלכה ניתנה לתובע האפשרות לשלם את סכום הקרן או להגיש בקשה להארכת מועד להישפט בפני בית המשפט המוסמך.

משלא שולם החוב, החלה הנתבעת בנקיטת הליכי עיקול נגד התובע.

בדיון שהתנהל בפני טען התובע כי שילם את הקנס, אשר בתוספת פיגורים עמד על סך 200 ₪, בעת התשלום.

התובע טוען כי הואיל והגיש בקשה להישפט תוך המועד הנקוב בחוק, הרי שהיה על הנתבעת להעביר את התיק לבית המשפט המוסמך ולא לנקוט הליכים לשם גביית החוב.

מנגד, טוענת הנתבעת כי לא התקבלה במשרדיה הודעתו של התובע בדבר רצונו להישפט על העבירה שביצע, ולפיכך, משלא משנדחתה בקשתו של התובע לביטול הדוח, ומשלא שולם הקנס במועד הפך החוב לחלוט, וננקטו הליכים לגבייתו.

לאחר קריאת טיעוני הצדדים, ראיתי לדחות תביעתו של התובע.

כאמור, הנתבעת מכחישה טענת התובע כי הגיש בקשה להישפט על העבירה.

התובע צירף לכתב תביעתו מכתבו לנתבעת, בו הודיע על רצונו להישפט על העבירה נשוא הדוח וכן את אישור משלוח המכתב בדואר רשום ביום 25/2/2004 .

בכך הוכיח התובע טענתו כי ביום 25/2/2004 שלח לנתבעת הודעה על רצונו להישפט על העבירה נשוא הדוח. עדיין אין לקבוע כי הנתבעת קיבלה את הבקשה להישפט ובפני לא הוכח כי דבר הדואר הגיע לתעודתו. אציין כי במהלך שנים של שיפוט נתקלתי באלפי מסמכים שנשלחו בדואר רשום ולא הגיעו לבעלי דין, נאשמים ונתבעים כאחד מבלי שדואר ישראל יוכל להסביר מדוע.

השאלה, האם בנסיבות הענין, כפי שיתוארו להלן, יצא התובע ידי חובתו, ועל הנתבעת להשיב לו את הסכום ששילם בתוספת הוצאות ועגמת נפש שנגרמו לו, לטענתו, בשל התנהלות הנתבעת.

במכתב הנתבעת מיום 5/2/04, הודע לתובע כי בקשתו לביטול דוח נדחתה, וכי אם ברצונו להישפט על העבירה, עליו למלא הספח המצורף לדוח או לכתוב מכתב תוך 30 יום.

משכבר הגיש התובע בקשתו להישפט ביום 25/2/04, סבר כי "לא היה כל צורך במשלוח הודעה שניה על רצונו להישפט" (סעיף 10 לכתב התביעה).

בחלוף שנה ו-3 חודשים, משקיבל התובע דרישת תשלום חוב והתראה לפני נקיטת הליכי הוצל"פ הודיע התובע לנתבעת (במכתבו מיום 15/5/05) כי שלח הודעתו להישפט במהלך חודש 2/2004, ולפיכך עליה להעביר עניינו לבית המשפט המוסמך.