ביטון נ' סלימאן ואח'

פסק דין

מבוא

1.עניין לנו בתביעה לפיצוי על פי דיני החוזים והנזיקין, שהגיש התובע נגד הנתבעים בטענה כי הנתבעים מכרו לו שמן זית מהול במקום שמן זית טהור.

2.הנתבעים, העוסקים בשיווק שמן תחת המותג "אמנות השמן", ספקו לתובע, בעל חנות לממכר מוצרי טבע, גלוני שמן. הסחורה סופקה בין התאריכים, מרץ 2010 ועד ינואר 2011. היקף הרכישות עמד על כ-25,000 ₪.

טענות הצדדים

3. התובע טוען, כי הנתבעים התחייבו לספק לו שמן זית טהור, ואולם בפועל סופק לו שמן זית מהול שאינו עונה להגדרה זו, ובכך למעשה הפרו את המוסכם ביניהם הפרה יסודית, המהווה לטענתו גם עוולה נזיקית. לטענתו, מכירת השמן ללקוחות באיכות שסופקה, פגעה במוניטין של חנות הטבע שהייתה בבעלותו, וגרמה לירידה בהכנסותיו ובסופו של יום, לסגירת החנות. כמו-כן, טוען התובע כי נאלץ לפצות את לקוחותיו בגין המוצר הפגום שמכר להם.

4.הנתבעים הגישו שני כתבי הגנה. בכתב ההגנה הראשון ציינו בסעיף 15 בו, כי התבקשו על ידי התובע לספק לו שמן מסוגים שונים, ביניהם, שמן זית טהור ושמן זית מהול בשמן צמחי. בכתב ההגנה המתוקן (שהוגש לאחר דיון מקדמי שהתקיים ביום 6.1.13) חזרו הנתבעים מקו הגנתם זה וציינו, כי הטענה לפיה ספקו לתובע שמן זית מהול בהתאם להסכמת הצדדים נטענה בטעות, וכי היא תוצאה של שימוש בטיוטת כתב הגנה אחר, וכי הם כופרים בטענה כי השמן שסיפקו אינו שמן זית טהור. כמו-כן, טען הנתבע 2 כי בחודש אוגוסט 2010 עזב את העסק, ולכן הטענות שעלו לראשונה לאחר עזיבתו לא יכולות להיות מופנות כלפיו.

דיון

5.לתמיכה בטענותיו, הגיש התובע תצהיר מטעמו וכן חוות דעת מאת ד"ר אליהו ליכט, ד"ר לכימיה, המפעיל מעבדה לבדיקת מזון לשם בחינת התאמתם לתקנים (להלן: המומחה).

6.בשלב הסיכומים, העלו הנתבעים לראשונה טענות בקשר למועד הגשת חוות הדעת. לטענתם התובע הגיש את חוות הדעת רק בשלב הגשת התצהירים ולא בשלב גילוי המסמכים ולכן יש למחוק את סיכומי התובע.

7.טענה זו תמוהה ביותר וטוב היה אילולא נטענה. ראשית, תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי- התשמ"ד- 1984 קובעת כי חוות דעת של מומחים (שאינם מומחים רפואיים) תוגש בשלב הגשת התצהירים. תקנה זו חלה גם בסדר דין מהיר. שנית, וכאן התמיהה הגדולה, בנסיבות בהן הודו הנתבעים בכתב ההגנה המקורי כי השמן שמכרו לתובע היה מהול, ברי כי לא היה צורך בהגשת חוות דעת בעניין זה באותו שלב. רק לאחר שהנתבעים שינו באופן מהותי את קו הגנתם התעורר הצורך בחוות הדעת.

8.בתצהיר חזר התובע על טענותיו ופרט כי לקוחותיו התלוננו על איכות השמן ועל כן נאלץ לפצותם. עוד טען התובע, כי שיעור הכנסותיו בתקופה הנדונה עמד על כ- 480,000 ₪ ושיעור הכנסותיו לאחר התקופה הנדונה (בשנת 2011) ירד לכ- 312,000 ₪. כמו-כן, התובע הצהיר כי הוא לא מכר את גלוני השמן שרכש בחודש הסמוך לגילוי ההפרה, וכי עבור כל סחורה זו שילם לנתבעים סך של 4,289 ₪.

9.התובע צרף לתצהירו מסמכים שונים, ביניהם, פרסום של משרד הבריאות בו צוין, כי מוצרי "אומנות השמן" אינם עשויים משמן זית בהתאם לתקן הישראלי, מכתב תלונה מאת לקוחה של התובע, תוצאות בדיקה שנערכה על ידי המכון לחקר הכשרות- מעבדת "בקטוכם" ותמליל שיחה עם אבי הנתבעים.

10.הנתבעים מתנגדים להגשת המסמכים הנ"ל, כמו גם להצגת מכתב תלונת הלקוחה (נספח 3 לתצהיר התובע), שכן עורכי המסמכים לא נחקרו. כמו כן הם מתנגדים להגשת מסמכים שצורפו לטענתם, לראשונה, בסיכומים. כפי שאראה להלן, תצהיר התובע (ללא נספחיו) וחוות הדעת של המומחה, מהווים תשתית ראייתית מספקת להוכחת טענות התובע בדבר איכות השמן שסופקה לו על ידי הנתבעים, ולכן מתייתר הצורך לדון בטענות הנתבעים בקשר לקבילותן ומשקלן של יתר הראיות. יחד עם זאת, לטענות אלו יינתן משקל בעת בחינת שיעור הנזק שנגרם לתובע, שלא הציג ראיות ישירות לתלונות הלקוחות ולפיצוי שנתן להם.

11.לתמיכה בהגנתם, הגישו הנתבעים תצהירים. הנתבע 1 הצהיר כי לנתבע 2 (שהוא אחיו) אין קשר לטענות המועלות בכתב התביעה, היות והוא לא עבד בעסק בעת האירועים הנטענים. כמו-כן, ציין כי התובע מעולם לא התלונן בפניהם על איכות השמן אלא רק לאחר שסגר את עסקו.

12.גם הנתבע 2 הצהיר, כי אין לו קשר לתביעה, שכן, עסקיו נפרדים מעסקי אחיו וכי הוא הפסיק לשווק שמן בחודש אוגוסט 2010. בעדותו ציין הנתבע 2, כי עקב בעיות משפחתיות נאלץ להעביר את העסק לאחיו ולאחר כשנה וחצי חזר אליו. הנתבע 2 הוסיף, כי מדובר בעסק שהיה של אביהם וכי הוא העבירו לבניו.

13.אין בידי לקבל את טענות הנתבעים בקשר להעדר יריבות עם הנתבע 2. ראשית, לא ניתן להפריד בין הסחורה שסופקה עד לחודש אוגוסט 2010, לבין הסחורה שסופקה בחודשים שלאחר מכן. שנית, וכאן העיקר, ממכלול הראיות עולה כי מדובר בעסק משפחתי, שהוקם על ידי אבי המשפחה וכי הפסקתו הזמנית של הנתבע 2, אף היא הייתה כזו באופן פורמאלי, לא ניתקה אותו מן העסק. יצוין, כי במהלך שמיעת הראיות התרשמתי כי הנתבע 2 הוא הרוח החיה שמאחורי העסק וכי הנתבע 1, שהותיר רושם של חוסר ביטחון והעדר כישורים, ממתין למוצא פיו, ועוקב אחר מבטו על מנת לקבל אישור לתשובותיו. בנסיבות אלו, פסק הדין יתייחס לשני הנתבעים יחד ולחוד.

14.כאמור, לתמיכה בטענותיו צרף התובע חוות דעת של המומחה, אשר ביצע בדיקה כימית של גלון שמן שהובא לבדיקתו.

15.גלון השמן שנבדק על ידי המומחה, זוהה על ידו באמצעות ברקוד שפרטיו צוינו בסעיף 1 לחוות הדעת. הגלון הוצג בפני הנתבע 2 במהלך הדיון. הנתבע 2 אישר כי הוא מזהה את הגלון וכי זהו גלון שנמכר על ידו (עמ' 6 שו' 16). מיד לאחר מכן, הנתבע 2 תיקן את תשובתו והכחיש כי הודה שזה השמן אותו הוא מוכר, וציין כי הוא מזהה את המדבקה בלבד.

16.המומחה הסביר בחוות דעתו, כי שמן זית הוא בעל אחוז גבוה של חומצה אולאית ואחוז נמוך של חומצה לינולאית. כמו-כן, ציין כי רמת החומציות (רמת החומצה הלינולנית) של שמן זית צריכה להיות נמוכה מ- 1%.