ביטון נ' נקר

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 6,000 ₪, בגין תשלום קנס שנגזר על התובע בת"פ 1404/09, שבו הורשע בעבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") .

התובע מכר לנתבע דירת מגורים ובה עבירת בנייה, בגינה הורשע התובע. במסגרת גזר דין ניתן צו המורה לתובע להרוס את הבנייה הבלתי חוקית. כיון שלא ביצע את הצו, הואשם בת"פ 1404/09 האמור, הורשע ונקנס בסכום של 6,000 ₪.

גרסאות הצדדים

בכתב התביעה טען התובע שהנתבע חב בתשלום הקנס שהושת עליו, כיון שבהתאם להסכם המכר, נקבע שרכישת הדירה כוללת את את מלוא החובות והזכויות בנכס, ובכלל זה תשלום הקנס.

התובע הפנה לסעיפים שונים בהסכם המכר, אשר תומכים לטענתו בגרסתו. בין היתר הפנה למבוא להסכם המכר הקובע בזו הלשון: "והואיל והקונה רוצה לרכוש ולקבל את כל זכויותיו של מוכר הדירה, ומוכן לקבל על עצמו את האחריות על חריגות הבניה ולדאוג על חשבונו לאישורם."

כמו כן, הפנה התובע לסעיף 11.א להסכם המכר הקובע כדלקמן: "כל התשלומים, המיסים, האגרות, גז, חשמל, מים, מסי ועד הבית וכד' העירוניים, הממשלתיים והאחרים החלים על הדירה עד למסירת החזקה בה לידי הקונה יחולו על המוכר וישולמו על ידו במועדם, ומאותו יום ואילך כל התשלומים הנ"ל יחולו וישולמו על ידי הקונה."

לאחר הגשת התביעה הגיש התובע לבית המשפט בקשה להקדמת הדיון, שבה טען כי הנתבע השתהה במשך שלוש שנים בהסדרת אישורי חריגות הבנייה, בניגוד להתחייבויותיו על פי ההסכם, ובשל כך, הפר הנתבע את ההסכם וגרם לתובע עוגמת נפש.

לעומתו, טוען הנתבע כי הקנס נגזר כנגד התובע באופן אישי, והוסיף כי התובע הוא שביצע את הרחבת הבנייה ללא היתר ואף לא קיים את צו ההריסה.

עוד טען הנתבע כי טרם רכישת הדירה, הבהיר לו התובע כי חריגת הבנייה נוגעת ליחידת דיור נוספת וכי יש ניסיון להכשיר את הבנייה, ואולם הוא לא הביא לידיעתו כי מחצית מסלון הדירה אף הוא נבנה ללא היתר. נוסף על כך, טען הנתבע כי התובע נהג בחוסר תום לב במשא ומתן לרכישת הדירה, בכך שלא הביא לידיעתו כי מתנהל כנגדו הליך משפטי בשל חריגות הבנייה בנכס.

הנתבע טען כי התחייבויותיו הנובעות מהסכם המכר באשר לאחריות על חריגות הבנייה נוגעת לצורך להרוס או לאטום את יחידת הדיור כפי שהובהר לו במעמד החתימה, וכן, כי התחייבותו לאישורם של חריגות הבניה נוגעת להוצאות הכרוכות בהיתר בניה כגון אגרות, ותשלום לשמאי ואדריכל. התובע הדגיש כי ההסכם אינו מתייחס להתחייבות לשאת בקנסות.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

עיון בהסכם המכר מגלה שאין בו התייחסות מפורשת לכך שעל הנתבע לשאת בתשלום קנס פלילי, ואף לא התחייבות מצד הנתבע לביצוע צו ההריסה. סעיף 11.א. להסכם עוסק בחיובים החלים על הדירה ועל השימוש בה. הקנס שהוטל הינו אישי, והוא מוטל באופן אישי וישיר על התובע אשר הפר צו שיפוטי, ובהעדר הוראה מפורשת בהסכם, לא מוטל על הנתבע לשלם את הקנס אשר הושת על התובע.

מעבר לנדרש אציין שגם האמירה במבוא להסכם, אשר צוטטה לעיל, אינה מטילה חובה על הנתבע, ויש לפרשה כהודעה לכך שהנתבע יודע על עירת הבנייה וכי לו עצמו אין טענות כלפי התובע בגינה או בגין הצורך לטפל בהכשרתה, ואולם אין בה כדי לחייב את הנתבע בחיוב כלשהו כלפי התובע בקשר עם עבירת הבנייה.

סוף דבר

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

אני מורה כי התובע ישלם לנתבע סכום של 350 ₪ הוצאות משפט.

ככל שהסכום לא ישולם תוך 30 ימים, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.