ביטון נ' נגר

החלטה ופסק דין חלקי

לפני תביעה למתן צו עשה להשבת החזקה בחדר שהופרד מהדירה שבחזקת התובעת בשנת 1985, לערך, והחזקה בו נמסרה לנתבע 2. מלבד צו זה כוללת התביעה סעדים כספיים שונים בסכום כולל של 246,000 ₪.

אין חולק כי התובעת מחזיקה בדירת מגורים ברח' קמואל 55 בתל-אביב, וכי חדר שהיה חלק מדירה זו הופרד ממנה ונמסר לנתבע 2 על יסוד הסכם חליפין שהעתק ממנו מצורף כנספח ג' לכתב התביעה.

על שם הנתבעת 1 רשומה הערת אזהרה על הבעלות של אסתר לוי מורחי, שהיא לכאורה בעלת הדירה שבה מחזיקה התובעת.

התובעת והנתבעת 1 מסכימות שיינתן צו המורה להחזיר את החזקה בחדר נשוא הסכם החליפין לידי התובעת. הנתבעת 1 הבהירה שאין לה עמדה באשר לתביעה, וטענה כי כל שנעשה בנכס נעשה ע"י הנתבע 2, עמו היא מצויה בהליכי גירושין, וכי לא "נהנתה" מדמי השכירות שהתקבלו עבור החדר שבמחלוקת.

הנתבעת 1 מבקשת רק שלא יינקטו נגדה הליכי תביעה כספיים כלשהם, והתובעת הסכימה לוותר על התביעה הכספית כלפי הנתבעת 1.

לפיכך, ניתן בזה פסק דין חלקי כלפי הנתבעת 1, אשר מורה לה להחזיר את החזקה בחדר נשוא המחלוקת לידי התובעת.

(ב"כ הנתבע וב"כ הנתבעת מתפרצות לדברי בית המשפט בזמן כתיבת ההחלטה. הוריתי להן לחדול מכך).

הליכי התביעה הכספיים יימשכו נגד הנתבע 2 בלבד, ומשכך פני הדברים – הסתיים הדיון בעניינה של הנתבעת 1 והיא פטורה מהתייצבות להמשך הדיונים, אלא אם תזומן כעדה מטעם מי מהצדדים.

אשר לנתבע 2 –

הנתבע 2 טען בכתב ההגנה, בסעיף 2, כי הלכה למעשה הוא הבעלים של הנכס אשר ההערה לגביו נרשמה ע"ש הנתבעת 1.

הנתבע 2 טוען טענות מקדמיות באשר לזכויות התובעת בדירה שבחזקתה, אך גם הוא אינו חולק על כך שבשעתו החזיקו התובעת ומשפחתה בחדר נשוא כתב התביעה, וכי החזקה בחדר זה נמסרה לו מכח הסכם החליפין.

בסעיף 32.3 של כתב ההגנה מסכים הנתבע 2 למתן צו המורה על ביטולו של הסכם החליפין. בפועל, הנתבע 2 אינו חולק על כך שהחדר נמסר לו עפ"י הסכם החליפין אך הסכם החליפין לא קויים בפועל. לדבריו, ההסכם לא קויים מחמת שהתובעת ובני משפחתה פלשו לחלקים אחרים של המבנה שבבעלותו. על דברים אלה חזרה ב"כ הנתבע 2 כמה פעמים במהלך הדיון היום, ולטענתה יש לפתור את הבעיה בכללותה.

אינני רואה עניין זה עין בעין עם ב"כ הנתבע.

לא ברור מה ראה הנתבע ליטול לידיו את החזקה בחדר שהיה בחזקת התובעת ובני משפחתה מבלי לקיים את חלקו בהסכם, מבלי להודיע על ביטול ההסכם, ומבלי להגיש תביעה לפינוי התובעת ובני משפחתה מחלקים של הנכס אליהם פלשו.

אין כל קשר בין הפלישה הנטענת לבין החדר שנמסר לחזקת הנתבע בתנאים שלא קויימו על ידו.

בשולי הדברים ראוי לציין כי בשלב מסוים הגישה הנתבעת 1, ואניח לטובת הנתבע 2 כי הוא שעמד מאחורי תביעה זו כבעל העניין האמיתי בנכס, תביעה לסילוק יד בסדר דין מקוצר. התביעה הוגשה רק בשנת 2006, למרות שהחדר בו מדובר הועבר לידי הנתבע כבר בשנת 1985 או בסמוך לכך, ומכל מקום תביעה זו נמחקה ועד היום לא הוגשה תביעה לסילוק יד נגד התובעת ובני משפחתה, בגין הפלישה הנטענת.

העולה מן המקובץ, לנתבע 2 אין כל זכויות מוכחות בנכס נשוא המחלוקת. בעלת הזכות הרשומה אינה מגלה עניין בתוצאות ההליך שעניינו החזרת החזקה בחדר לידי התובעת. גם בהנחה שהבעלות בנכס שייכת לנתבע 2 בפועל, הרי שהחדר נשוא המחלוקת היה בחזקת התובעת ובני משפחתה ונמסר לנתבע במסגרת הסכם אשר אין חולק כי הוא בטל ומבוטל ותנאיו לא התקיימו.

בנסיבות אלה, על הנתבע להחזיר את החזקה בחדר לידי התובעת, לאלתר.

על מנת לא לפגוע בזכויות צד שלישי שאינו צד להליך זה, הלוא היא השוכרת המחזיקה בחדר מטעם הנתבע 2, תחזור החזקה בפועל לידי התובעת עם סיום תקופת השכירות.