ביטון נ' מדינת ישראל

פסק דין

1. בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט ד. לנדסמן) בתיק ת- 5183/08 מיום 17.1.11 לפיו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות ונידון לקנס בסך 1,200 ₪, לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי ימי הפסילה המנהלית, לפסילה מותנית ולהתחייבות.

כנגד המערער הוגש לבית משפט קמא כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בהיותו שיכור בכך שבדוגמת אויר נשוף שנתן נמצא ריכוז אלכוהול של 530 מק"ג בליטר אחד של אויר נשוף.

המערער כפר כפירה כללית, נשמעו עדויות התביעה, בהן עדות השוטרת שעצרה את המערער, עדות השוטר שנטל את הבדיקה במכשיר הינשוף וכן עדות הקצין שערך למערער את השימוע.

מטעם ההגנה העיד המערער לבדו.

2.בית משפט קמא קבע בהכרעת דינו כי קיימות שתי מערכות ראיות המעידות על שכרותו של המערער, האחת מערכת הראיות הנשענת על בדיקת מכשיר הינשוף והשניה מערכת הראיות הנשענת על דו"ח המאפיינים ואמרות המערער בהזדמנויות שונות.

בית משפט קמא קבע, כי שתי מערכות הראיות הנ"ל, כל אחת כשלעצמה, מובילה למסקנתו כי התביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי המערער עבר את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום וכן כי כל אחת מאותן מערכות ראיות, מחזקת ותומכת במערכת הראיות השניה ועל כן והרשיעו.

מכאן הערעור שבפני.

3.שתי טענות עיקריות בפי ב"כ המערער; האחת נוגעת לעניין הכיול של מכשיר הינשוף והשניה לעניין דו"ח המאפיינים.

אדון בטענות כסדרן.

בעפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת עוזרי התייחס בית המשפט המחוזי בירושלים לפעולת הכיול הנעשית במכשיר הינשוף ותיאר אותה כדלקמן:

"כיול נעשה על ידי פעולת מדידה במכשיר על גבי אובייקט שנתוניו ידועים – 'אב-מידה' – והשוואת התוצאות שנותן המכשיר אל הנתונים הידועים. כדי שהכיול יהיה אפקטיבי, חובה להשתמש באובייקט שניתן לסמוך ברמת וודאות גבוהה על נתוניו המוצהרים. המשטרה מכיילת את מכשירי הינשוף אחת לחצי שנה אולם בדיקת אימות הכיול נעשית מדי יום. האובייקט שביחס אליו נעשית בדיקת האימות הוא בלוני גז יבש, ששיעור האלכוהול הידוע בהם הוא 350 מק"ג לליטר גז. ליתר דיוק, לכל בלון כיול מוצמדת תעודה מאת היצרן, ובה נקוב שיעור האלכוהול המצוי בו בדיוק רב יותר...

בדיקת האימות נעשית כך: הבודק מזין באופן ידני אל מכשיר הינשוף את שיעור האלכוהול הקיים בבלון הגז לפי הערך הנקוב בתעודה. אחר כך מוזרם הגז מן הבלון אל מכשיר הינשוף ונעשית בדיקה. והיה אם מצא המכשיר כי תוצאות מדידתו רחוקות בחמישה אחוזים או יותר מן הערך שמוזן אליו, יודיע על טעות בבדיקה ו'יינעל'. אם תוצאות המדידה אינן רחוקות כדי חמישה אחוזים מן הערך שהוזן אל הינשוף, תחשב הבדיקה לתקינה והמכשיר יהיה מוכן לפעולה...

ממילא נעילת המכשיר ואי השימוש בו קשורים בערך המוזן כעומד בפני עצמו בלא קשר למידת דיוקו והתאמתו לערך האמיתי שבבלוני הכיול".

לעניין הכיול טוען ב"כ המערער, כי תקנות התעבורה קובעות שיש צורך לערוך כיול למכשיר הבדיקה וכי בדיקת הכיול צריכה להיות כזאת המראה שאין שוני בין תוכן הבלון של דוגמת הכיול כפי שהוא ידוע, לבין תוצאת הבדיקה, שעולה על עשרה אחוז. לטענת ב"כ המערער, העיד השוטר, שערך את הבדיקה, שאינו יודע מה תוכן הבלון שמולו הוא עשה את בדיקת הכיול, שכן הוא מקבל את הבלון ביחד עם הפתקית שצמודה אליו, כפי שהוא ושאינו יודע אם הפתקית אכן שייכת לבלון. מכאן טענת ב"כ המערער, כי אין ודאות שנעשה כיול כדין. לדברי ב"כ המערער יתכן שהתביעה צריכה להעיד את מי שמילא את בלון המידה או שכל בלון מידה יהיה מלווה בתעודת עובד ציבור.

ב"כ המשיבה טען, כי על פי עדות השוטר נעשתה הבדיקה בהתאם לתקנות וכי הפתקית המצורפת לבלון נרשמת על ידי היצרן.

לטענתו של ב"כ המשיבה הוכח כי הפעלת מכשיר הינשוף נעשתה כדין ובהתאם לתקנות.

אכן, השוטר העיד, כי פעל על פי התקנות, היינו שערך בדיקת כיול כפולה שהוגשה לבית משפט קמא וסומנה כת/6.

בת/6 מופיע בכתב ידו של השוטר המספר 347.8 שהוא המספר שהועתק מפתקית הבלון והוזן ידנית על ידי השוטר במכשיר הבדיקה בהתאם להנחיות. (ראה מדריך להפעלת ינשוף – נ/1, עמ' 11: "התוצאה נבדקת מול ערך גז הכיול שסופק למכשיר ומופיעה גם על פלט המדפסת").

השוטר העיד "אין אפשרות שהבדיקה לא תקינה, המכשיר מראה אם זה לא תקין". בדבריו כיוון השוטר לכך, כפי שעולה מפסק הדין בעניין עוזרי הנ"ל, כי מכשיר הינשוף ננעל ומודיע כי איננו תקין במקרה שמצא כי תוצאות מדידתו רחוקות בחמישה אחוזים או יותר מן הערך שהוזן אליו.