ביטון נ' מדינת ישראל

החלטה

בתאריך 4.3.11 סמוך לשעה 01:50 נעצר רכב נהוג בידי המבקשת לבדיקת שכרות הנהג, ובבדיקה נמצאה כמות של 455 מיקרוגרם, אלכוהול, בליטר אוויר נשוף.

המבקשת הודתה בשתיית אלכוהול בטרם עלתה על הרכב, וגם נמצאה אינדיקציה לשכרות.

טופס המאפיינים העיד אף הוא על שכרותה ובעקבות כך הוגש נגדה כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, והיא נפסלה מלקבל ולהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, ובפניי בקשתה לבטל הפסילה המנהלית.

לאחר ששמעתי טענות באי כוח הצדדים ולאחר שעיינתי בתיק החקירה, הגעתי למסקנות כלדקמן:

1.גורל הבקשה יוכרע על פי שני מבחנים:

א.קיומן של ראיות לכאורה מבססות את האמור בכתב האישום שהוגש בגין עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה – נהיגה בשכרות,.

ב.מידת מסוכנותה כלפי ציבור המשתמשים בדרכים, הנלמדת מעברה התעבורתי ומחומרת נסיבות המקרה.

2.אשר לחומר הראיות לכאורה – אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי קיימות ראיות למכביר לביצוע העבירה המיוחסת לה ומבקשת בכתב האישום האמור.

המבקשת נבדקה באמצעות הינשוף אשר הציג תוצאה של 455 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, מפיה נדף ריח חזק של אלכוהול, לא עמדה במבחן הביצוע, וגם הודתה בשתיית משקה אלכוהולי.

דיי בכך כדי להגיע למסקנה שיש ראיות המבססות הגשתו של כתב האישום, אשר אם תתקבלנה על דעתו של ביהמ"ש שידון בתיק העיקרי, המבקשת תורשע בעבירה המיוחסת.

3.אשר לעבר התעבורתי – המבקשת נוהגת משנת 2001, לחובתה 2 הרשעות תעבורה ואם זה היה הקריטריון היחיד לקביעת המסוכנות, ברור שאיננה מסוכנת לציבור המשתמשים בדרכים.

4.אשר לחומרת נסיבות המקרה – כאן הדין שונה. ההלכה היא שמי שנוהג כאשר בקרבו אלכוהול בכמות כפי שנמצאה אצל המבקשת מעידה על מסוכנותה כלפי ציבור המשתמשים בדרכים.

ראה בעניין זה דעתו של כב' השופט רובינשטיין ביהמ"ש העליון ב:רע"פ 8135-07 גורן נ' מדינת ישראל, אשר קבע: "תופס הגה והוא שיכור – הוא כמכונת מוות נעה". איני יכול להתעלם גם מהעובדה של השפעת האלכוהול על הנהג כפי שבאה לביטוי בדברי כב' השופט לוי בביהמ"ש העליון ערעור פלילי: 10513-08 אשר קבע: "אדם שיכור ערנותו נפגעת, דרך נהיגתו בלתי נשלטת ותגובתו לנעשה בכביש – איטית".

ניתן שאכן המבקשת בנהיגתה מהווה סיכון לציבור המשתמשים בדרכים.

5.אם לא דיי באמור לעיל, נראה לי כי במקרה הנוכחי פרק הזמן של הפסילה המנהלית של 30 יום או עודף הימים שנותרו מיום תחילת הפסילה המנהלית, מבססים בעיניי החלת הלכת רשות ערעור פלילי 456/59 רבינא נ' מדינת ישראל, על מנת שהמבקשת תעכל את נושא הנהיגה תחת השפעת אלכוהול ותתקן דרכיה לעתיד.

6.ב"כ המבקשת הדגיש את נסיבותיה האישיות של המבקשת כנימוק לביטול הפסילה המנהלית, אך אין בהן כדי להוות נימוק חוקי לביטול הפסילה, שכן המבקשת ידעה את מצבה האישי ואת נסיבותיה בטרם החלה לשתות משקה אלכוהולי.

7.סוף דבר, על סמך האמור לעיל לא מצאתי כל פגם בהחלטת הקצין הפוסל ואני דוחה הבקשה.

ניתנה והודעה היום י"א אדר ב תשע"א, 17/03/2011 במעמד הנוכחים.

יצחק גרטי, שופט בדימוס