ביטון נ' לביטוח

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לתשלום סך של 18,856 ₪ לתובעת.

התובעת טוענת בכתב התביעה כי רכבה מסוג הונדה אקורד, אשר בוטח על ידי הנתבעת, נפגע בתאונת דרכים ביום 19.8.2010 על ידי רכב אחר. התובעת פנתה לאותו צד שלישי אך נדחתה ולכן החליטה להפעיל את פוליסת הביטוח שלה אצל הנתבעת. בחודש ינואר 2011 נשלח חומר התביעה לנתבעת ובחודש פברואר פיצתה הנתבעת את התובעת, אך לא במלוא הפיצוי שנדרש. על פי חוות דעת שמאי מטעם התובעת, נגרם לרכב נזק ישיר בסך של 52,799 ₪, ירידת ערך בשיעור של 7% בסכום של 6,539 ₪ וכן היא נשאה בשכ"ט השמאי בסך של 2,500 ₪. בסה"כ נגרם לתובעת נזק בסך של 61,838 ₪, אך הנתבעת שילמה לה סך של 41,043 ₪ בלבד, על פי חוות דעת שמאי מטעמה. התובעת תובעת את ההפרש בין הסכומים וכן פיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

התובעת טוענת כי דו"ח השמאי מטעמה הוא דו"ח גלובלי וכי היא מכרה את הרכב במצבו הנוכחי ולא היתה לה נגיעה לעניין תיקון הרכב לאחר מכירתו.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי היא פיצתה את התובעת באופן מלא והתובעת איננה זכאית לכל פיצוי נוסף. התובעת פנתה תחילה לקבלת פיצוי ממבטחת רכב צד ג' ורק לאחר מכן, כחמישה חודשים לאחר האירוע ולאחר שהרכב תוקן, פנתה התובעת לנתבעת באופן בו העמידה את הנתבעת על המוגמר. התובעת לא הותירה בידי הנתבעת את האפשרות לבדוק את הרכב ואת עלות התיקון בטרם התיקון, כנדרש בפוליסה.

הנתבעת טוענת כי שמאי מטעמה, אשר בדק את הרכב לאחר מכירתו ותיקונו, מצא כי הרכב לא תוקן בהתאם לשומת השמאי מטעם התובעת, אלא בעלות נמוכה בהרבה, כמפורט בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת.

הנתבעת טוענת עוד כי התובעת תובעת פיצוי בגין גרירת הרכב, על אף שקיבלה פיצוי מאת הנתבעת בגין רכיב זה.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו בעלה של התובעת והשמאי מטעמה ומנגד העיד השמאי מטעם הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות ואת טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, יפורטו להלן נימוקי פסק-הדין בצורה תמציתית:

התובעת לא הוכיה כי נגרמו לה נזקים העולים על הפיצוי ששולם לה על ידי הנתבעת.

בעלה של התובעת אישר בעדותו, כי לאחר התאונה הוא החליט למכור את הרכב כפי שהוא, מבלי שתיקן אותו ועוד לפני שהשמאי מטעמו ערך את חוות דעתו (עמ' 1 שורה 23- עמ' 2 שורה 8 לפרוטוקול).

פנייתה של התובעת למבטחתה – הנתבעת, נעשתה רק 5 חודשים לאחר התאונה, לאחר שהרכב נמכר, וכשכאמור, התובעת לא תיקנה את הרכב בטרם מכרה אותו.

בנסיבות אלה, אם נגרם נזק לתובעת, הרי שנזק זה מתבטא בהפרש שבין המחיר בו מכרה התובעת את הרכב לבין מחיר הרכב במצבו בטרם התאונה. אלא שהתובעת לא הציגה ולו בדל של ראיה באשר למחיר בו מכרה את הרכב, וממילא לא הוכיחה כי המחיר הופחת בשיעור העולה על הפיצוי ששולם לה על ידי הנתבעת.

יתר על כן, גם אם היה מקום לשום את נזקה של התובעת על פי הנזקים שנמצאו ברכב, הנתבעת הוכיחה כי בפועל הרכב לא תוקן בהתאם לשומה בחוות הדעת, אלא בעלות נמוכה יותר. קיבלתי בעניין זה את עדות השמאי מטעם הנתבעת, אשר לא נסתרה על ידי התובעת ועל ידי השמאי מטעמה (שכלל לא בדק את הרכב לאחר תיקונו, ראה עמ' 5 שורה 27 לפרוטוקול), ולפיה בבדיקה שערך ברכב לאחר תיקונו הוא מצא כי קיימים חלקים שכלל לא הוחלפו בפועל וקיימים חלקים שהוחלפו בחלקים משומשים ולא בחלקים חדשים כפי שנקבע בחוות הדעת.

בעניין זה אין לקבל את הסברו של השמאי מטעם התובעת, ולפיו "איך הרכב תוקן על ידי זה שקנה את הרכב ואם הוא עשה איזה רווח או הון לטובתו זה לא מעניינו של המבוטח" (עמ' 8 שורות 9-10 לפרוטוקול). התובעת, כאמור, בחרה לתבוע את הנתבעת על סמך חוות דעת השמאי מטעמה, אשר פירטה את הנזקים ברכב ואת עלות תיקונם אחד לאחד, ובלא שהציגה כל ראיה ביחס למכירת הרכב. בנסיבות אלה, אם נסמכת התובעת על שומת הנזקים שנגרמו לרכב (ולא על מחיר מכירתו) ודאי שיש חשיבות לבחינת התיקונים שבוצעו ברכב ועלותם.

זאת ועוד, הנתבעת הראתה כי התובעת תובעת פיצוי עבור גרירת הרכב, על אף שפיצוי בגין רכיב זה כבר שולם לה על ידי הנתבעת.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת, כולל החזר שכר העד השמאי מטעם הנתבעת, בסך כולל של 1,300 ₪.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ב, 02 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.