ביטון נ' לביא ואח'

החלטה

1.בקשת התובע במסגרת תובענה בסדר דין מהיר על סך 50,000 ₪ בגין אי פירעון הלוואה, שלא לחשוף במצורף לכתב התביעה הקלטות המצויות ברשותו.

התובע טוען כי הנתבעת עלולה להתאים גרסתה בהתאם לתוכן המושמע בקלטות וכי הן כלל אינן בגדר מסמכים שיש לצרפם, כי אם בגדר "ראיות הזמה" בהן יעשה התובע שימוש רק ככל שיתכחשו הנתבעים לחבותם להשבת כספי ההלוואה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה מהטעם כי המדובר בסדר דין מהיר במסגרתו מחויבים הצדדים בגילוי מוקדם של כלל המסמכים והאסמכתאות עליהם הם מתעתדים להסתמך במהלך הדיון בתובענה. הנתבעת טוענת עוד כי אין כל סיבה לסטות מהוראות התקנות בעניין זה, סטייה שיש בה כדי להוות פגיעה קשה בזכויותיה הדיוניות וביכולתה להתגונן כדבעי כנגד התובענה.

2.לאחר עיון בטענות הצדדים ולנוכח הדין החל בתובענות מסוג זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות וכי על התובע לגלות במסגרת הגילוי המוקדם המתחייב בסדר דין מהיר, במצורף לכתב התביעה, את כלל המסמכים והאסמכתאות עליהן מתעתד הוא להסתמך בתביעתו, לרבות הקלטות ותמלולן.

מלבד כלל היסוד הנוהג בשיטתנו בדבר "משחק בקלפים פתוחים", הרי שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר, עליה חלות הוראות תקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:"התקנות").

בהתאם לתקנה 214ח(א)+(ב) חלה חובה על בעל הדין לפרט ולצרף בפועל את כלל המסמכים עליהם יסתמך בהליך, בד בבד עם הגשת כתב הטענות, ובמקרה זה כתב התביעה. בהתאם להוראת תקנה 214ח(ג) בהעדר הצירוף כאמור, מוטלת על בעל הדין הסנקציה שנקבעה בתקנה 114א לתקנות ולפיה לא יהיה רשאי הוא להגיש את המסמך שלא גולה מראש כראיה במשפט.

הרציונל הטמון בהוראת דין זו בדבר גילוי מוקדם יסודו במטרתו של הליך הדיון בסדר דין מהיר, הוא פישוט ההליכים ומניעת סרבולם על מנת להביא להכרעה מהירה בתובענות מסוג זה. לשם כך, חויבו בעלי הדין בהוראת התקנות לערוך את כתבי טענותיהם כשהם מלאים, בצירוף כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה וההגנה, ובאופן זה לפרוש בפני בית המשפט תמונה מלאה, מראש, אף עוד טרם דיון בישיבה המקדמית.

הכלל היסודי אם כן הינו כי על התובע להגיש את ההקלטה בצירוף יתר אסמכתאותיו, אף אם הדבר אינו נוח לו מבחינה טקטית, ואילו טענה כללית לפיה ישנו חשש לתיאום גרסה אינה מהווה הצדקה לסטות מהדין הקובע לעניין סדר הבאת הראיות.

ר' האמור בהחלטת כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין ברע"א 5266/10 פלוני ואח' נ' מרכז רפואי פלוני ואח' (ניתנה ביום 15.8.10):

"הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל."

3.הקלטות אינן בגדר "ראיות הזמה" אפוא, כנטען, ולא מצאתי כי הוכח קיומו של חשש ממשי כי חשיפת הקלטות כעת תביא לשיבוש בראיות התובע או לפגיעה בחקר האמת.

יש לזכור כי במקרה הנדון אין עסקינן במצב בו אחד מהצדדים נעדר ידיעה אישית בדבר אופן התרחשות האירועים ולמעשה נעדר גרסה. אלא, לכל אחד מהצדדים גרסה עובדתית משלו באשר לנסיבות בעוד שההקלטות וודאי עומדות בפני עצמן וכל הסבר אשר יכול ויינתן למושמע בהן יישא את משקלו הראייתי בהתאם.

ר' עוד האמור ברע"א 5266/10 הנ"ל:

"כך, בפסק-הדין בעניין סוויסה נקבע שהנתבעים יציגו את מלוא ראיותיהם לאחר הצגת הראיות מטעם התביעה; זהו סדר הבאת הראיות הרגיל. לעומת זאת, דחיית מועד הצגתן של ראיות מטעם התובע עד לאחר הצגת ראיותיו של הנתבע אינה מקדמת את היתרונות שב"משחק בקלפים פתוחים" (שהרי דחיית הצגתה של ראיה פועלת ל"סגירת הקלפים") ומן העבר השני אף אינה מתיישבת עם השיטה האדברסרית, שסדר הבאת הראיות הוא יסוד מוסד בה. בדחייה מסוג זה כרוכה פגיעה כפולה בכללים הדיוניים הרגילים: הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי גילוי מוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות במשפט. פגיעה כפולה כזו תהיה מוצדקת לעיתים רחוקות ביותר."

4.לאור כל האמור לעיל, יגיש התובע בתוך 15 יום רשימה מסודרת ובה פירוט כלל המסמכים והאסמכתאות עליהם מתעתד הוא להסתמך בתביעתו, לרבות הקלטות ותמלולן, וימציא עותק ישירות לידי ב"כ הנתבעת.

בתוך 45 יום מקבלת האמור, תגיש הנתבעת כתב הגנה.

שאלת ההוצאות תוכרע בהמשך ההליך.

5.מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' תשרי תשע"ד, 13 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.