ביטון נ' כהן

פסק דין

1.תובענה אשר הוגשה על ידי התובע עו"ד במקצועו לחיוב הנתבעת בתשלום שכ"ט.

2.תובענה זו תחילתה בבקשה לביצוע שטר חוב על סך 30,000 ₪ אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת וסכומה הועמד על הסך של 35,170.42 ₪.

לנתבעת אשר הגישה התנגדות לביצוע השטר הנ"ל ניתנה רשות להגן ובעקבות זאת הועבר ההליך להליך של תובענה בסדר דין מהיר.

3.בתחילת ישיבת ההוכחות, הודיע התובע כי אינו עותר למלוא סכום השטר וכי מותיר הוא את גובה שכה"ט שייפסק לשיקול דעתו של בית המשפט (עמ' 6 שו' 26, 27).

4.בין הצדדים נחתם הסכם שכ"ט ביום 28.12.2010 ובו התחייבה הנתבעת לשלם שכ"ט בשיעור של 30,000 ₪ פלוס מע"מ עבור ייצוגה בתובענות שונות במסגרת הליך הגירושין מבעלה, זאת לרבות תובענה לשמירת זכויות, תובענה למזונות אישה וסעדים זמניים.

בסעיף 8 להסכם, הוספה תניה שזו לשונה:

"ברור ללקוחה שהפסק(ת) הייצוג מכל סיבה שהיא לא תזכה אותה בהחזר כספי כלשהו או בהנחה כלשהי בשכה"ט ועוה"ד יהא זכאי למלא השכר". (להלן: "תניית אי ביטול").

להבטחת ההתחייבות על פי החוזה, החתים התובע את הנתבעת על שטר חוב על סך 30,000 ₪.

5.לטענת הנתבעת, כשעה ו- 40 דקות לאחר חתימתה על ההסכם, פנתה באמצעות אימה טלפונית אל התובע וביקשה ביטולו של ההסכם ,לאחר שחככה בדעתה והגיעה למסקנה כי אין היא מעוניינת בגירושין.

לטענתה, התובע סירב לקבל את בקשתה משלטנתו לא ניתן לוודא זהות הדובר באמצעות הטלפון ומשביקשה לשוחח עימו ישירות, סירב אף לבקשתה זו מאותו נימוק של אי אפשרות זיהוי באמצעות הטלפון ודרש ממנה כי תקבע פגישה ותבוא למשרדו באופן אישי.

לטענתה, עוד באותו ערב התקשרה למזכירתו ונקבעה פגישה בין הצדדים למחרת היום.

6.התובע מודה כי אימה של הנתבעת אכן התקשרה אליו ביום עריכת ההסכם ואולם להערכתו זה היה כעבור כ- 3 שעות ולא כשעה ו- 40 דקות כפי טענת הנתבעת.

מכל מקום, לטענתו, משלא היה בידו כל אמצעי לזיהויה הוודאי של האם ו/או להסמכתה של בתה לדבר בשמה ובשים לב לחיסיון לקוח - עו"ד על פי סעיף 19 לחוק לשכת עורכי הדין, הרי שמנוע היה מלהיעתר לבקשת האם ואף היה חוטא לחובתו כעו"ד אם אכן היה עושה כן מבלי שתתקבל הוראה מפורשת מהלקוחה עצמה.

התובע מכחיש את טענת הנתבעת כי סירב לשוחח עימה ישירות ולטענתו ההפך הוא הנכון: משאימה של הנתבעת הודיעה לו כי בתה נמצאת לידה, ביקש הוא לשוחח עימה ישירות אך זו סירבה לבקשתו.

יודגש כי טענות שני הצדדים ביחס לבקשה של זה או אחר לשוחח באופן ישיר לאחר שיחת האם, לא אוזכרו כלל במסגרת תצהיר העדות הראשית, והועלו לראשונה אך ורק במסגרת הדיון.

משנשאל התובע אם טרח ליצור ביזמתו שיחה עם הנתבעת עצמה לאחר השיחה עם אימה, השיב הוא בלאו וזאת לטענתו, משום: "כי אמרתי שאם זה אמא של הנתבעת, אז היא תיתן לי לדבר עם הנתבעת ואם זו לא אמא שלה אז היא לא תיתן לי לדבר איתה". (עמ' 7 לפרו' שו' 9, 10).

7.כך או כך, אין חולק כי למחרת היום הגיעה הנתבעת למשרדו של התובע וביקשה לבטל את ההסכם, אלא שלטענתו הספיק הוא עד לאותו מועד לערוך את כל כתבי בי-דין הנחוצים לצורך הגשתם כבר למחרת היום לבית המשפט. לטענתו, עמל הוא קשות ופינה את לוח זמנו הצפוף וזאת בשל דחיפות עניינה ומהחשש להמשך הברחת נכסים על ידי בעלה.

לתמיכה בטענתו זו צירף התובע את כתבי בי-דין הכוללים תובענה למזונות אישה, תובענה לשמירת זכויות ובקשה להטלת צווי עיקול.

הנתבעת מנגד מכחישה את העבודה הנטענת ולטענתה אין בגרסתו זו "כל אחיזה הגיונית במציאות", שכן הותירה בידו מסמכים בודדים בלבד שאין בהם כדי להשלים את כל הדרוש להכנת אותן תובענות.