ביטון נ' ולט

פסק דין

1.בתקופה הרלבנטית לאירועים נשוא התביעה, היו הצדדים בעלי דירות בבית משותף, ברח ' ארבל 40 בפרדס חנה. דירת הנתבע ואשתו היתה ממוקמת מתחת למבואת הכניסה אל דירת התובע.

2.בחודש מרץ 2011, הגישו הנתבע ואשתו תביעה קטנה נגד התובע. ביום 4.12.11 ניתן בתביעה זו פסק דין, על ידי כב' השופט א. קפלן, אשר חייב את התובע לשלם להם את סכום תביעתם, שעמד אז על 23,850 ₪ (להלן: "פסק הדין"), כפיצוי בגין נזקים שנגרמו להם בדירתם, כתוצאה מנזילות מים ממבואת הכניסה אל דירתו (להלן: "המבואה") וממרפסות הדירה.

3.גובה הפיצוי נקבע אז, על בסיס ראיות שהציגו הנתבע ואשתו בפני בית המשפט, אודות סכומי כסף שהם שילמו ואמורים היו עוד לשלם, לצורך תיקון הנזילות שלא תוקנו עד אז על ידי התובע, על אף פניותיהם החוזרות אליו בעניין זה.

4.בתביעה שהתבררה כעת בפני, טוען התובע כי חלק מהסכום שהוא שילם בשעתו לנתבע ואשתו על פי פסק דין, שולשל לכיסם ולא שימש לתיקון הנזקים.

לטענת התובע, במכתב שהם כתבו לו ביום 1.8.12, בעקבות פנייתו אליהם, הם התחייבו בפניו להשלים את ביצוע התיקונים "עד סוף הקיץ" , אך לא עשו כן.

לשאלותי במהלך הדיון בתביעה, השיב בנו של התובע (אשר ייצג את אביו, לבקשתו) כי בפסק הדין הנתבע ואשתו אמנם לא חוייבו במפורש לבצע את התיקונים וגם לא נקצב להם זמן לביצועם, אך הוא הבין כי אם בית המשפט פסק לזכותם סכומי כסף עבור פעולות ותיקונים שהם הצהירו כי בכוונתם לבצע, הרי שהם חייבים היו לעשות כן.

5.את סכום תביעתו בסך 11,000 ₪, מסביר התובע כמורכב מ- 6,500 ₪ שהיו אמורים לשמש לזיהוי מוקדי הנזילות באמצעות מצלמה טרמית ותיקונם ומ-4,500 ₪ נוספים בגין הוצאות ועגמת נפש.

6.בנו של התובע טען כי הנתבע ואשתו ביצעו את התיקונים רק לאחר שביום 27.9.12 הוגשה נגדם התביעה וכי מדובר ב"תיקונים חובבניים". לתמיכת טענה זו, הגיש את התצלומים (ת/1א'-ג'), בהם ניתן, לטענתו, לראות את ההבדל בין הריצוף שבוצע במבואה שלו, לבין הריצוף במבואת השכן, כמו גם את ההבדלים בין צבעי המרצפות ואת העובדה שמדובר במרצפות שיש בהן שברים, או כדבריו: "רואים שאספו בלטות מהרחוב ושמו אותם".

7.הנתבע ואשתו, שבינתיים מכרו את דירתם, טוענים כי בטרם עזבו את הדירה, הם סיימו את ביצוע כל התיקונים ואף הודיעו על כך לתובע במכתב ששלחו אליו בדואר רשום. בנו של התובע ציין כי הוא אינו מערער על כך שמכתב כזה אכן נשלח וטען כי אביו לא קבל אותו משום שהוא לא לוקח דואר, בשל בעיה משפחתית.

8.בעדותה בבית המשפט, הציגה אשת הנתבע, אשר העידה מטעמו, תצלומים (נ/1) המלמדים לטענתה, על האופן בו תוקנה המבואה בזמנו, על ידי התובע. לדבריה, בתיקון הזה, נחסמו פתחי הניקוז למים וצריך היה לפתוח את החסימות ולבצע ריצוף חדש.

אשת הנתבע אישרה כי אכן, הבדיקה הטרמית שאותה הם התכוונו לבצע, לא בוצעה בסופו של דבר ואולם לדבריה, מקור הנזילות תוקן ואף עמד במבחן המציאות של החורף הקשה האחרון.

9.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בפסק הדין שניתן בעניינם כאמור, ובתצלומים שהציג כל אחד מהם מטעמו, אני סבורה כי דין התביעה להידחות, ואלה נימוקי:

א.בשעתו, זכו הנתבע ואשתו בתביעתם נגד התובע, לאחר ששכנעו את בית המשפט כי מקור הנזילות שגרמו לדירתם "נזק פיזי איום ונורא" כלשון כב' השופט קפלן, היה במבואה ובמרפסות דירתו של התובע, אשר לא דאג לתיקון הנזק ואף ביצע בעצמו עבודות ריצוף ואיטום שהחריפו את הבעיה.

ב.על חובבנות הריצוף והאיטום שביצע בזמנו התובע במבואה, למדתי מהתצלומים

נ/1.

ג.בפסקו להם את הפיצוי בעבור ההוצאות שכבר הוציאו ואלה שהם הצהירו כי עליהם עוד להוציא לצורך התיקונים, לא חייב בית המשפט את הנתבע ואשתו לבצע את תיקונים אלה באופן שיישא חן בעיני התובע ויספק אותו, מכל הבחינות.

ד.גם אם התיקונים שבצעו הנתבע ואשתו בדירה לא בוצעו בדיוק באותה הדרך שבה

הם התכוונו לבצעם בזמנו, הרי שמשביצעו אותם ובעיית הנזילות באה על פתרונה,

אין לתובע בסיס לטענותיו נגדם. בהקשר זה, חשוב לזכור, כי לו היה הוא עושה