ביטון נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.ביום 28.10.2013 נתתי פסק דין בתיק ב"ל 11292-06-13 המורה על דחיית הערעור שהגישה המערערת על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות).

2.הדיון בתיק נקבע בפני הרשמת גרוס, לאחר טענות הצדדים שנרשמו בפרוטוקול המערערת ביקשה שהדיון ייקבע בפני שופט. לאור זאת הועבר התיק אלי.

בתאריך 9.9.13 הוריתי על סיכומים בכתב , בהתאם לסעיף 4 להנחית נשיאת בית הדין הארצי, הנשיאה ארד – הנחיה 3-04/13 בתוקף מיום 30.4.2013. המועד להגשת הסיכומים בכתב מטעם המערערת נקבע עד ליום 9.10.13. ביום 22.10.13 נשלחה ע"י המזכירות באמצעות דואר אלקטרוני לב"כ המערערת תזכורת אחרונה להגשת סיכומיו בכתב תוך 5 ימים, בתזכורת נכתב שאם לא יוגשו הסיכומים תוך חמישה ימים התיק יועבר ללשכת השופט. למרות זאת, ב"כ המערערת לא הגיש את סיכומיו ואף לא ביקש הארכת מועד להגשתם. בנסיבות אלה נתתי את פסק הדין ביום 28.10.13 על סמך החומר המצוי בתיק וטענות הצדדים בדיון בפני הרשמת.

3.בפסק הדין דחיתי את ערעורה של המערערת לאחר בחינת טענות הצדדים ולאור קביעתה של הוועדה לעררים, מאחר שלא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין. לאחר מתן פסק הדין הגיש ב"כ המערערת בקשה, בהסכמת יועמ"ש המשיב, לבטל את פסק הדין ולקבוע את התיק לדיון לטיעונים בעל פה. הנימוק שנתן ב"כ המערערת הוא שבחודש אוקטובר 2013 מסיבות אישיות (שפורטו בבקשה) עבד פחות, וכן כי ההוראה על סיכומים בכתב מנוגדות להוראות בית הדין הארצי. כאן המקום להזכיר כי ההחלטה להגיש סיכומים בכתב ניתנה עוד ב-9.9.13 וב"כ המערערת לא הגיב על הוראה זו כלל.

4.כאשר בית הדין נתן פסק דין פוקעת סמכותו לדון באותו תיק מחדש, אלא אם הוחזר אליו לדיון ע"י ערכאת הערעור. עקרון זה של "סופיות הדיון" הנובע מ"גמר המלאכה" שהוא התרגום של הביטוי Functus Officio, הוא אחד מהעקרונות החשובים של המשפט שתפקידו להביא לסיום הליכים, ולהקפיד על יציבותו וודאותו של פסק דין שניתן.

5.סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, על סעיפי המשנה שבו, מאפשר לבית המשפט לתקן טעות בפסק הדין – "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". אך המדובר בתיקון בפסק הדין ולא ביטולו של פסק הדין ופתיחת הדיון מחדש.

6.בבש"ם 1059/11 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה ואח' קבע כב' השופט ג'ובראן:

"משיצא פסק דין לאוויר העולם, המסדיר את המצב המשפטי בין הצדדים להליך, יידרשו טעמים כבדי משקל וקיומן של נסיבות מיוחדות על מנת שיוכל ויסכים בית המשפט, אשר הוציא את פסק הדין, לבטלו. בייחוד כך, כאשר פסק הדין מכיל בתוכו קביעות עובדתיות ומשפטיות באשר למקרה שהובא בפניו. דוגמאות לנסיבות מיוחדות שכאלו, מוצאים אנו בחקיקה ובפסיקה. כך, למשל, כאשר מדובר בפסק דין שניתן על פי צד אחד [...], בית משפט רשאי לבטל בעצמו גם פסק דין שנתן בהעדר סמכות עניינית [...], כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי פסק הדין הושג עקב מרמה [...]וכאשר נתגלו, לאחר מתן פסק הדין, ראיות נוספות שיש בהן כדי לשנות את ההכרעה מיסודה, ולא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין [...]. החוט המקשר בין מקרים אלו הוא כי נמצא לו, לבית המשפט, כי קיים אינטרס (לצדדים ולציבור) נוגד, בעל עוצמה, העולה במשקלו על האינטרס (לצדדים ולציבור) שבסופיות הדיון וביציבותו וודאותו של פסק הדין שניתן. במקרים אלו, אין מנוס מביטולו של אותו פסק דין. ואולם, מקרים אלו הינם חריגים ובהתקיימם, יפעיל בית המשפט את כוחו בזהירות ובמשורה. אמון הציבור במערכת בתי המשפט, האפשרות להסתמך על פסק דין שניתן ועקרון סופיות הדיון מונעים מבית המשפט לבטל, חדשות לבקרים, פסקי דין שיצאו תחת ידיו. זהו אינו אלא העקרון הידוע בדבר "גמר המלאכה" (Functus officio).. לפי עקרון זה, לא ניתן לשנות או לבטל פסק דין שניתן, בכפוף לסייגים, אלא באחת מדרכי ההשגה הקבועות בדין [...]. סוג נוסף של מקרים בהם הוכרה סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין שנתן, הוא כאשר בית המשפט נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ולאחר מכן ביקשו אלו לחזור בהם מהסכמתם [...]."

(בש"ם 1059/11 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הועדה המקומית נתניה ואח' (פס' 5 לפסק הדין של כב' השופט ג'ובראן מיום 29.05.2011. ההדגשה לא במקור – צ"פ).

7. העקרון של ""גמר המלאכה" נקבע כבר בשנת 1879 בבית המשפט לערעורים בבריטניה (re St. Nazarine Co. (1879) 12 Ch.D. 88).

בית המשפט לערעורים קבע שלבית משפט אין סמכות לפתוח מחדש או לתקן פסק דין סופי, מלבד בשני מקרים: כאשר נפלה טעות בפסק הדין – שמאפשרת תיקון בפסק הדין או כאשר נפלה טעות בהעברת כוונתו של בית המשפט בנוסח פסק הדין. גם המלומד A.C. Freeman, ממנו מביא כב' השופט ג'ובראן בבש"ם 1059/11 הנ"ל, הטיל ספק בסמכותו של בית המשפט לבטל, לפי הסכמת הצדדים, פסק דין שנתן. אך הוא מציין שישנה דעה אחת בפסיקה האמריקנית לפיה בית המשפט רשאי, אך אינו חייב, לבטל את פסק דינו לפי בקשת שני הצדדים, וכי בכל מקרה יש צורך בנימוקים כבדי משקל וקיומן של נסיבות מיוחדות כדי שבית משפט יוכל ויסכים לבטל פסק דין שהוציא. יש לזכור כי המדובר בדעה שהובעה לפני כ-80 שנה לפחות – (Freeman, A.C., A Treatise of the Law of Judgments (1925) vol. 1, 5th ed. (by E. Tuttle) – reprinted 1993).

8.מלבד הספק מה מידת השפעתה של דעה אחת, שניתנה בארה"ב לפני זמן כה רב, על המשפט הישראלי, מה גם שגם דעה זו דורשת נימוקי כבדי משקל לביטול פסק דין בהסכמה, מעניין להביא גם מהפסיקה הקנדית הקובעת:

“If a court is permitted to continually revisit or reconsider final orders simply because it has changed its mind or wishes to continue exercising jurisdiction over a matter, there would never be finality to a proceeding”

(Chandler v. Alberta Association of Architects, [1989] 2 S.C.R. 848)

9.גישה שתאפשר לבית המשפט לבטל את פסק דינו ולדון בתיק מחדש, על פי בקשת הצדדים, עלולה להביא מערכת משפטית בה לעולם לא תינעל הדלת המסתובבת ומתדיינים יוכלו לבוא ולחזור לבית המשפט באותו תיק ככל אשר יחפצו. גישה זו נוגדת את עקרון סופיות הדיון.

10.לבקשה שהוגשה לא צורפו נימוקים כבדי משקל לפיהם אוכל ואסכים לביטול פסק הדין.

11. הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ל' חשון תשע"ד, (03 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: